אוסף מחיבורי הגאון רבי אלחנן ווסרמן ראש ישיבת ברנוביץ ותלמיד ה"חפץ חיים". חידושי סוגיות ומאמרי השקפה.
• ספר שו"ת הרשב"א למסכת יבמות ("מלוקטים מתוך ספרי השו"ת") עם "קובץ הערות למסכת יבמות – וקצת ביאורי אגדות על דרך הפשט", מאת רבי אלחנן בונם ווסרמן ר"מ בברנוביץ". פיעטרקוב, דפוס חנוך העניך פאלמאן, תרצ"ב [1932]. מהדורה ראשונה.
• ספר שו"ת הרשב"א למסכת יבמות ("מלוקטים מתוך ספרי השו"ת") עם "קובץ הערות למסכת יבמות – וקצת ביאורי אגדות על דרך הפשט", מאת רבי אלחנן בונם ווסרמן ר"מ בברנוביץ". ווילנא, דפוס "פרודוציר", תרצ"ו [1936]. "תוצאה שניה עם הוספות ותקונים".
• "מאמר עיקבתא דמשיחא ומאמר על האמונה", מאת רבי אלחנן בונם ווסרמן. [ניו יורק], [תרצ"ט 1939]. יידיש. מעטפת קרטון מקורית, עם תמונת בנין הישיבה בברנוביץ.

המחבר, הגאון רבי אלחנן בונם ווסרמן (תרל"ה-נרצח בשואה תש"א, הי"ד), מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הקים בשליחות ה"חפץ חיים" ישיבה בעיר סמילוביץ (Smilavichy, פלך מינסק, כיום בלרוס), ורבי דוד פוטאש שהיה אז מעשירי רוסיה, היה מהתומכים הגדולים של הישיבה. לאחר המלחמה הקים רבי אלחנן את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ. שליחם של ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". פרסם מאמרי השקפה רבים שלימים נתפרסמו בספרו "עקבתא דמשיחא" (מאמר על הגאולה העתידה שנכתב טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה), בהם הביע את השקפת דעת-תורה של רבו ה"חפץ חיים" על ה"לאומנות" הציונית ועל המצב הרוחני בכלל ישראל. בשנות השואה גלה לגטו קובנא, שם נלקח להריגה ב"פורט השביעי", בעת עסקו בתורה בהלכות "קידוש השם", השם יקום דמו. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה.

שני ספרים וחוברת. גודל ומצב משתנים. מצב כללי בינוני-טוב.

שלושה מספרי מרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש", וגיסו הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי ("הסטייפלר") בעל ה"קהלות יעקב", מהדורות ראשונות:

1. ספר חזון איש, מאת הגאון מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ, חלק אורח חיים (והרבה עניינים מס' קדשים); ויורה דעה, הלכות נדה. ווילנא, חברת דפוס והוצאה, תרע"א 1911. ספרו הראשון של ה"חזון איש" שהוציאו בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו.
2-3. ספר קהלות יעקב, מאת הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי ("הסטייפלר"), שני חלקים:

 * חלק ראשון, בכמה מקצועות שונות וסוגיות עמוקות. ירושלים, דפוס העברי של יחיאל ורקר, [תרצ"ו 1936].

 * חלק רביעי, בכמה מקצועות, רובם ממסכת בבא מציעא וסדר מועד. ירושלים, דפוס בית היתומים דיסקין, [תש"ג 1943].

מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל "חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון הוציא ה"חזון איש" בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". במשך השנים כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס. לאחר מלחמת העולם הראשונה בה גלה לרוסיה הלבנה, חזר בשנת תר"פ לליטא והתגורר כמה שנים בווילנא. בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו.

גיסו בעל ה"קהלות יעקב", הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קנייבסקי (תרנ"ט-תשמ"ה), מגדולי הדור האחרון. ידוע בכינויו "דער סטייפלער" [הסטייפלר] על שם מוצאו מהעיר הורונוסטייפול שבאוקראינה. מגדולי תלמידי ישיבות נובהרדוק באוקראינה ובפולין. נודע כאחד מגדולי השקדנים והלמדנים בעולם הישיבות. לאחר נישואיו עם אחותו של מרן ה"חזון איש" כיהן כראש ישיבה בישיבת נובהרדוק בפינסק, ובשנת תרצ"ד עלה לארץ, וכיהן כראש ישיבת "בית יוסף – נובהרדוק" בבני ברק. הוצאת החלק הראשון של ספרי ה"קהלות יעקב" נעשתה ביזמת תלמידי הישיבה, והדבר מוזכר בשער ובהקדמת המחבר.
במשך שנים התגורר בבני ברק בבית אחד יחד עם גיסו מרן ה"חזון איש". לאחר סגירת הישיבה המשיך ללמוד בכולל האברכים של מרן ה"חזון איש" ("כולל חזון איש") ובביתו, וחיבר את סדרת ספרי 'קהילות יעקב' על רוב סוגיות ומסכתות הש"ס. נודע כאיש מופת בעל רוח הקודש, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו.

3 ספרים. גודל ומצב משתנים. שני הספרים הראשונים כרוכים בכריכות חדשות, והשלישי (קהלות יעקב חלק רביעי) ללא כריכה ומספר דפים מנותקים.

ספר בני אהרן, שאלות ותשובות בענייני חשן המשפט, וחידושי סוגיות ופירושים, מאת רבי אהרן לפפא, אב"ד איזמיר. אזמיר, דפוס אברהם גבאי, [תל"ד 1674]. מהדורה ראשונה.
מעבר לשער "הקדמת תלמידו של הרב המחבר זלה"ה", מאת אחיו רבי יהודה לפפא, ובהמשך "הקדמת חתנו ותלמידו של הרב המחבר" רבי יעקב אבן נעים, שהביא את הספר לדפוס והשתתף בהגהה. כמו כן נדפסה הקדמה (שהיא למעשה הסכמה) מאת רבי אברהם די בוטון, והקדמת רבי נסים שלמה אלגאזי, חותנו של המחבר.

בהקדמת חתנו רבי יעקב ן' נאים המו"ל, הוא מספר על המחבר: "ויהי לעת זקנתו צרות תכפוהו מנוחה הדריכוהו בעיר מולדתו מגנאשיאה... בא אהרן... בארצינו [אזמיר]... ולא נח ויבא רוגז... אימת חימת המגפה" (לאחר פטירת רבי יוסף איסקופה, בשנת תכ"ב, התמנה רבי אהרן בשנת תכ"ה לרבה של אזמיר, יחד עם רבי חיים בנבנישתי, אך זמן קצר לאחר מכן אירעה פרשת שבתי צבי, שגרמה למהפך בעיר, ולהכתרתו של רבי חיים בנבנישתי לרבה הבלעדי של העיר, מפני שתמך אז בשבתי צבי, בניגוד לרבי אהרן לפפא; עוד על פרשה זו, ראו: ג’ שלום, שבתי צבי, כרך א, תל-אביב תשי"ז, עמ’ 305-306, 321).

בדף השער, רישומי בעלות בכתיבה ספרדית: "אשר חנן אלקים לעבדו... הצעיר אהרן אמארילייו"; "מרדכי אשיאו"; "יאודה ן' פיראדו".
הגאון רבי אהרן אמארילייו, בעל "פני אהרן" (נפטר תקל"ב), מגדולי חכמי שאלוניקי, ובעשרת שנותיו האחרונות היה "הרב הכולל" (רב ראשי) בעיר. הוא היה בנו הצעיר והשביעי של הגאון רבי שלמה אמארילייו בעל "כרם שלמה" (ת"י-תפ"א).
הגאון רבי מרדכי אשיאו, בעל שו"ת "הגיד מרדכי" (נפטר תקצ"ח), מחכמי שאלוניקי וירושלים. בשנת תקפ"ח שימש כשד"ר צפת וירושלים.

[3], קנח דף. 29.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, בעיקר בדפים הראשונים והאחרונים, עם פגיעות בטקסט. קרעים וקרעים חסרים בשולי מספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים בכתב-יד וחותמות. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.

ספר קרבן חגיגה, מערכות על ענייני קרבנות המועדים, ועניינים שונים בהלכה ואגדה, מאת רבי משה גאלאנטי הראשון לציון ורבה של ירושלים. ונציה, [תס"ד 1704]. מהדורה ראשונה, בהוצאת נכדו הרב המני"ח – רבי משה חאגיז.
בדף ז1 ובדף מד2, שתי הגהות ארוכות בכתב-יד מזרחי (בשתיהן קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט), אחת מהן פותחת במילים: "ונלע"ד מאיר לתרץ...". בבטנת הכריכה רישומים רבים בכתב-יד מזרחי, עם רשימת חשבונות, בהם מוזכרים שמות מהמשפחות מטאלון, מונסון, אטיאש, בוני, ליגי, קואינקה, ועוד.

המחבר, הרב המג"ן – הגאון רבי משה גאלנטי (השני) בעל "זבח השלמים" ו"קרבן חגיגה" (ש"פ-תמ"ט), רבה של ירושלים הראשון שכיהן בתואר ה"ראשון לציון". נכדו של רבי משה גאלאנטי (הראשון - ראב"ד צפת, תלמיד ה"בית יוסף" והרמ"ק, ש"נסמך" ע"י מהר"י בירב). נולד בצפת לאביו רבי יהונתן גאלאנטי ונתחנך אצל חכמי צפת, ואחר כך עלה לירושלים וקבע בה את בית מדרשו "מדרש בית יעקב" פירירה. היו לו שמונים ושבעה תלמידים גדולי תורה. בין גדולי תלמידיו: חתנו רבי ישראל יעקב חאגיז בעל "הלכות קטנות", רבי חזקיה די סילוה בעל ה"פרי חדש", ורבי אברהם יצחקי. רבים מתלמידיו שימשו לאחר מכן כרבניה של ירושלים.

מסופר כי בימיו היו בירושלים גאונים עצומים בתורה ובחכמה והוא היה עליהם לראש, כל חכמי העיר היו כפופים למרותו וחרדו מגדולת תורתו אך הוא ברוב ענותנותו לא חפץ להתגדר עליהם ולא הסכים לקבל על עצמו תואר רב ואב ב"ד, ונקרא רק בשם "ראשון לציון". מפני כבודו הרם הסכימו הרבנים שאחריו לא יהיה תואר רב בירושלם ולא יהיה איש רשאי לקרוא לעצמו בשם רב, רק בשם "ראשון לציון". פרנס א"י בימיו היה רבי אהרן פארדו. החיד"א מספר שרבני א"י היו אומרים עליהם את הפסוק "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן".

נו דף. 25.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש וקרעים חסרים בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעה קלה במסגרת השער. קרע לרוחב הדף האחרון, עם פגיעה בטקסט, ללא חיסרון. כריכת עור עתיקה, בלויה ופגומה, מנותקת, ללא שדרה.

ספר משנת חכמים, מ"ח מעלות לקניית התורה, מאת רבי משה חאגיז מירושלים. וואנזיבעק, דפוס ישראל בר אברהם, [תצ"ג 1733]. מהדורה ראשונה.
בדף השער, נזכר גם החלק השני "נשמת חסידים", ובדפים הראשונים מובאת ההקדמה השייכת גם לחלק זה. בפועל נדפס החלק הראשון בלבד, עם כ"ד מעלות התורה.
המחבר, הגאון הנודע רבי משה חאגיז – נולד בירושלים בשנת תל"ב לאביו הגאון רבי יעקב חאגיז בעל "הלכות קטנות". לאחר שנתייתם בילדותו מאביו, נתגדל בבית סבו הגאון רבי משה גאלאנטי "הרב המג"ן". גאון מופלג בהלכה ובקבלה, תלמידם של גדולי חכמי הספרדים בירושלים, ושל גיסו הגדול רבי משה ן' חביב [חתן רבי יעקב חאגיז]. היה רגיל לחתום "המני"ח" [הצעיר משה ן' יעקב חאגיז] או "הקמ"ח" [הקטן משה חאגיז]. בתקופת שהותו בארצות ניכר היה רגיל לחתום: "משה זעירא דירושלם הנקרא חאגיז".

בשנת תנ"ד נפטר סבו רבי משה גאלאנטי שהיה ראש רבני ירושלים, ונכדו המהר"ם חאגיז יצא לשליחות ארץ ישראל במצרים ובארצות הגולה. נדודיו התארכו לכדי גלות בת ארבעים שנה, בהם נדד בארצות אירופה והתגורר בליוורנו, ונציה, אמשטרדם, לונדון, עמדין והמבורג. מגדולי הדור בארצות אשכנז, והיה מעורה בעניני הרבנות וגדולי הרבנים התחשבו בדעתו בהלכה ובהנהגת הקהילות. נודע במלחמתו הנוקבת יחד עם ה"חכם צבי" והיעב"ץ, נגד השבתאי נחמיה חיון מאמשטרדם. מסיבה זאת נאלץ לעבור מאמשטרדם ללונדון ומשם לגרמניה, בה התגורר למעלה מעשרים שנה. במסגרת מלחמתו זו הדפיס בשנת תע"ד קונטרסי פולמוס שונים באמשטרדם, בלונדון ובברלין: "אגרת הקנאות"; "עדות לישראל"; "מלחמה לה'"; "שבר פושעים"; ועוד.
חיבר ספרים רבים, ספרי הלכה, מוסר וקבלה. את ספרו "לקט הקמח" על שולחן ערוך התחיל להדפיס בונציה בשנת תס"ד, ובמהדורה שלמה באמשטרדם שנת תס"ז; ספר "אלה המצוות" על תרי"ג מצוות (אמשטרדם, תס"ז ובמהדורה מתוקנת וואנזבעק, תפ"ז); "לקט הקמח" על משניות (וואנזבעק, תפ"ו); "צרור החיים", מוסר ותפלות (וואנזבעק, תפ"ח); "משנת חכמים" על פרקי אבות (וואנזבעק, תצ"ג); שו"ת "שתי הלחם" (וואנזבעק, תצ"ג); ועוד.

מלבד זאת תורתו מופיעה בספרים רבים שהדפיס מתורת אביו, זקניו ורבותיו, בהם הוסיף את הוספותיו, הגהותיו והקדמותיו, בחתימה: "אמר המני"ח". בין הספרים שנדפסו עם הוספותיו: "אור קדמון", "קרבן חגיגה" מסבו מהר"ם גאלנטי, שו"ת "הלכות קטנות" לאביו מהר"י חאגיז – שנדפסו בונציה בשנים תס"ג-תס"ד; "זבח השלמים" מסבו מהר"ם גאלנטי, "האדרות הקדושות", "ספר כריתות", "אורח מישור" מאביו מהר"י חאגיז – שנדפסו באמשטרדם בשנים תס"ח-תס"ט); ועוד ספרים רבים אותם הגיה או כתב להם הקדמות [ראה במאמר מ' בניהו: ספרים שחיברם ר' משה חאג'יז וספרים שהוציאם לאור, עלי ספר, ב, תשל"ו, עמ' 160-154].
בשנת תצ"ח זכה לחזור לארץ ישראל והתגורר בצידון ובצפת. על שנת פטירתו ומקום קבורתו, ישנן ידיעות סותרות. החיד"א בשם הגדולים כותב כי הגיע בשנת תצ"ח לצידון, ונפטר בצפת בשנת תק"כ בגיל קרוב לתשעים. (ראה: שם הגדולים, מערכת גדולים, אות מ, קכג). לפי גירסה אחרת נפטר בסביבות שנת תק"י. לפי דברי לונץ ("ירושלים", שנה א, תרמ"ב, עמ' 120-119) יצא מצפת לבירות להתרפא. שם נפטר והובא לקבורה בצידון.
חותמות: "שמואל זינויל כהנא, קראקא"; "Samuel Kahan Stanislau".

[1], קלח דף. 19.5 ס"מ. התכהות דפים. מצב טוב. כתמים. כריכה ישנה ובלויה, רופפת בחלקה, עם סימני עש.