מכתב מאת רבי יעקב הלוי ליפשיץ (בעל "זכרון יעקב"; עוזרו ומזכירו הנודע של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא). קובנא, תרנ"ח [1897].

כתיבת סופר (בנו). בחתימת ידו ובחותמתו של רבי יעקב ליפשיץ (חותמתו מופיעה בראש המכתב וחתימתו בסופו). נשלח אל רבי שלמה זלמן ברייער (ברויאר) חתנו של רש"ר הירש וממלא מקומו ברבנות הקהילה החרדית בפרנקפורט דמיין. רבי יעקב ליפשיץ פונה אליו בתודה על עזרתו ועידודו לבתו בלומא וחתנו רבי מנחם מענדל אב"ד שירווינט שנסעו לגרמניה לטיפול רפואי במחלתו של החתן, ומבקש את עזרתו הלאה. רבי יעקב מתנצל על כך שהמכתב נכתב בידי סופר, והוא מבהיר כי "מדי כתבי יגרו עיני דמעות מאין הפוגות, לכן צויתי לבני לכתוב שנית הדברים הרטובים בדמעות בכתב ידו הברורה...".

בהמשך הדברים מתייחס רבי יעקב ליפשיץ לפרשייה רגישה שהייתה בשנת תרנ"ב בין הרב ברויאר לבין רבי יצחק אלחנן (שנפטר בשנת תרנ"ו, שנתיים לפני כתיבת המכתב שלפנינו). כאשר רי"א התערב לטובת הרב נפתלי אדלר מאנגליה, בפולמוס השחיטה הנפרדת של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, באופן שהיה נראה כמכוון נגד הרב ברויאר, ומשום כך הייתה לרבי יעקב ליפשיץ אי נעימות לשלוח לו מכתבים. מסיבה זו, הוא מבהיר, "מפני חשש התלונה והתרעומה הישנה לא התכבדתי גם אני לשלוח את ספרי 'תולדות יצחק' הוא ספר תולדות מרן אדמו"ר זצ"ל להדר"ג, אשר הנני שולחו עתה... כי הספר הזה הוא ספר מוסר מוחשי ונסיוני כפי שהרבו לספר בשבחו...".

הרקע לפרשייה הוא מחלוקת שפרצה בין הרב הראשי לאנגליה רבי נפתלי אדלר לבין רבי אברהם וורנר רב "מחזיקי הדת" בלונדון (שאשתו היתה נכדת רבי יעקב ליפשיץ), כאשר זה האחרון הקים מערכת שחיטה בניגוד לדעת הרב אדלר ובית דינו אשר אסרו את שחיטתם. לבקשת הרב אדלר כתב רי"א מכתב תמיכה ברבנות הכללית, נגד התבדלות קהילת "מחזיקי הדת". כפי הנראה היה מעורב בפרשה גם הרב ברויאר. על הפרשה ועל המכתב ראו: א' שימאף, ר' יצחק אלחנן ספעקטאר: תולדות חייו ואגרותיו, ירושלים תשכ"א, עמ' 63-64).

רבי יעקב ליפשיץ כותב את דעתו כיצד להסביר את הרקע להתערבות רבי יצחק אלחנן בפרשה, על התערבותו כמזכיר למתן את הביקורת של רבי יצחק אלחנן נגד עמדתו של הרב ברויאר, ועל הצלחתו "לשנות את הנוסח" של מכתב רבי יצחק אלחנן ללונדון "ולהמתיקו...":
"...ואמצא הפעם לחובה לבאר הדבר בקצרה; אדמו"ר זצ"ל היה אז כבן ע"ה שנה, ומטבעו ותכונתו לא הי'[ה] לו שום מושג 'בעגריפא' [=אחיזה] שיתכן להיות רב בלי י"ש [יראת שמים], וחשב אם איננו גאון כאביו... אבל לחשדהו בחששות של או"ה [איסור והיתר] זאת לא הי'[ה] בכח הרגשתו כלל, וכאשר באו אליו מכתבים נמרצים שע"י הקינטור עם הנשר [=כינוי לרב הראשי אדלר] יוגרם רעה רבה לרבבות משפחות מאחב"י... ועוד הפחדות רבות, ע"כ נתמלא רוגז ואבה לכתוב דברים קשים ונמרצים, ואוכל להתפאר כי... הכרתי אני אז כי לא כהצעקתה על יראי ה' וכו' וכי לא כהפחדות שהפחידו יש לפחוד, ע"כ עלתה ב"ה לשנות הנוסח ולהמתיקו...".

רבי יעקב ליפשיץ (תקצ"ח-תרפ"א), רב ואיש ציבור, מזכירו ויד ימינו של רבי יצחק אלחנן ספקטור בקובנא. חיבר את הספרים "זכרון יעקב", על תולדות היהודים ברוסיה ופולין, "תולדות יצחק" על רבי יצחק אלחנן ועוד.
מקבל המכתב, "הרב הגאון המפואר הצדיק המפורסם פאר ישרון והדרו כו' כקש"ת מו"ה שלמה [זלמן] ד"ר ברייער שליט"א" (תר"י-תרפ"ו; החת"ס ותלמידיו, עמ' תקמ-תקמא), חתנו של רבי שמשון רפאל הירש ותלמיד ה"כתב סופר". משנת תר"ן ממלא מקום חמיו ברבנות פרנקפורט דמיין.

[1] דף (כתוב משני צידיו). 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. [קמניץ], סיון תרצ"ב [1932].

מכתב ביידיש שנשלח אל נדיבי הישיבה, בני משפחת פייגין מפילדלפיה, ארה"ב. רבי ברוך בער מרעיף עליהם במכתבו צרור ברכות ותודות על תמיכתם הנדיבה בישיבה.

רוב המכתב מודפס במכונת כתיבה, ובסיומו כ-7 שורות עם ברכות חמות ולבביות, בעצם כתב-יד-קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ: "איך קום אייך צוא בענטשין מיט אייער פרויא הגבירה הצדקנית שתחי' אז דיא ברכה פון דער היליגער תורה ברוך המקים את התורה זאל אויפ אייך מקיים ווערין, דיא תורה זאל אייך שטענדיג מצליח זיין ווא איר קערט זיך און איהר זאלט האבין אריכות ימים ושנים ערהארין זעהען נחת... און זעהען משיח מיט אונזערע אויגין ווען [=הנני לברך אתכם עם רעייתך הגבירה הצדקנית תחי' שברכת התורה "ברוך המקים את התורה" תקוים בכם, שתצליחו תמיד להיכן שתפנו, ותבורכו באריכות ימים ושנים לראות נחת... ולראות את המשיח בעינינו], המברכו והמוקירו והמכבדו, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל "ברכת שמואל" על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב על גבי גלויה, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא אב"ד קובנה בעל ה"דבר אברהם". קובנה, טבת תרצ"ד [1934].
המכתב נשלח אל הראי"ה קוק. ככל הנראה ביקש הרב קוק ממנו להשתתף בקובץ תורני בהוצאת "מכון הארי פישל" שבנשיאותו, אשר נועד לשמש במה לתלמידי חכמים ומחקרי תלמוד והלכה. ה"דבר אברהם" משיב בחיוב: "...הנני להודיעו כי מסכים אני לחפץ מעכ"ג להיות נמנה לדבר מצוה במכון פישל, אע"פ שמסופק אני אם תספיק העת, ובטח ישלחו לא בכת"י אלא מודפס במכונה".

הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא (תרל"א-תש"ג), בעל ה"דבר אברהם" מגדולי הרבנים המפורסמים בדורו, מצאצאי רבי חיים מוואלוז'ין, וחתנו של "הגדול ממינסק" רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן. תלמיד ישיבת וואלוז'ין. ספרו הלמדני "דבר אברהם", שחלקו הראשון נדפס לראשונה בשנת תרס"ו, הוציא לו שם עולם, וכבר בדורו פלפלו בדבריו גדולי הרבנים. שמו נודע כאחד המנהיגים הגדולים של יהדות ליטא. בשנת תרפ"ד השתתף במסע הרבנים המפורסם לארה"ב, יחד עם ה"כלי חמדה", הגראי"ה קוק והגרמ"מ עפשטיין. בשנת תרצ"ט נסע לשוויץ לצרכי רפואה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה עדיין שהה בשוויץ. ידידיו התחננו אליו כי יציל את נפשו ויישאר בשוויץ הנייטרלית, אך הוא עמד על דעתו לחזור לעירו קובנה, באמרו כי קברניט לא נוטש את הספינה בעת סערה. נפטר בגטו קובנה, ואלפי יהודים ליוו את מיטתו לקבורה.

גלויה רשמית. 14X10 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קמטים וקרע קטן. נקבי תיוק.

מכתב מאת הגאון הצדיק רבי דוד בלייכר ראש ישיבת "בית יוסף – נובהרדוק" במזריטש. מזריטש, סיון תרפ"ט [1929].

כתיבת יד-סופר[?] וחתימת ידו של רבי דוד בלייכר. נשלח אל מנהל "ועד הישיבות" בווילנא: "כבוד ידידי הרב הגאון וכו' וכו' מוהר"י שוב" [רבי יוסף שוב (תרנ"ז-נספה בשואה תש"ב), מזכיר "ועד הישיבות" בווילנה, ויד ימינו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי].
במכתבו הוא פונה בבקשה חוזרת לעזרה בקבלת מגרש לישיבה: "פלא שזה הרבה פעמים בקשתי מכת"ר ע"ד קבלת המגרש לוועד הישיבה שזה נוגע לנו כל כך ואם נאחר עוד ב' שבועות אז חלילה נאבד כל הענין, ומדוע לא יעשו לנו טובה זו שאין בה חסרון כיס, בודאי יוכלו לעשות פרוטוקול שתהי' אסיפה ואח"כ שהי' אסיפה ולחתום עם הגרח"ע שליט"א. הנני דן אותם לכף זכות לרגלי הטרדות, אך בודאי יעשו זאת הפעם כשהדבר נחוץ דוקא בימים אלו".
רבי דוד מתאר גם את המצב הכספי הקשה של הישיבה, "עד שלא ניתן להעלות על הכתב... בבקשה לוועה"ש לשלוח עזרה מהירה על חשבון העתיד כי נורא המצב מנשא ד' ירחם".

הגאון הצדיק רבי דוד בלייכר (תרנ"א-תש"ד), מגדולי "תנועת המוסר" הנובהרדוקאית. למד בצעירותו אצל רבי נתן צבי פינקל – "הסבא מסלבודקה", והתבלט בכשרונותיו המופלאים וביראתו המופלגת. לימים משכו לבו אחרי רבי יוסף יוזל הורביץ – "הסבא מנובהרדוק", והוא נעשה לאחד מתלמידיו המובהקים ביותר, עד שגם בזמני התבודדותו של ה"סבא" היה לעתים מזמינו לשיחות ארוכות במוסר ועבודת ה'. מספרים כי אף הוא נהג לצאת לעתים מזומנות אל היערות ולהתבודד שם בלימוד המוסר מתוך התפעלות ורגש עצום עד שהיה מגיע כמעט לידי התפשטות הגשמיות. בדרכו של רבו ה"סבא" ייסד ישיבות רבות ברחבי פולין. אחרי פטירת רבו בשנת תר"פ הקים את ישיבת נובהרדוק "בית יוסף" במזריטש, אליה נהרו תלמידים מובחרים רבים. נספה במיידנק יחד עם בני הקהילה (תולדותיו בקונטרס "חסדי דוד" בסוף ספר שיחותיו דברי בינה ומוסר, תל אביב תש"ל).

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 14 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יהושע זליג רוך. לומז'ה, תרצ"ב [1932].
המכתב נשלח אל "ידי"נ הרב הגאון המפורסם כו' כש"ת מוה"ר ישראל זיסל דבורץ". המכתב עוסק במינויים לישיבת לומז'ה ובהסדרת החובות של הישיבה בפתח-תקוה. במכתב נזכר כישלון הנסיון למנות לכהן בישיבה את "הרב ר' יוסף אריה מקאברין" [הגה"צ רבי יוסף אריה לייב ננדיק], והעלאת האפשרות למנות את "הגאב"ד דפ"ת" רבי ראובן כ"ץ אב"ד פתח תקוה לחבר הנהלת הישיבה בפתח תקוה, יחד עם הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון, גיסו של רבי יהושע זליג.

הגאון רבי יהושע זליג רוך (תר"מ-תש"ב, אוצר הרבנים 5769), "העילוי מראקישוק", מגדולי תלמידי ישיבת סלבודקה. מהאריות שבחבורה שנשלחו ע"י ה"סבא מסלבודקה" להכניס את רוח המוסר בישיבות טלז ומיר. חתנו של רבי אליעזר שולביץ מייסד וראש ישיבת לומז'ה. עמד בראשות הישיבה בלומז'ה יחד עם גיסו רבי יחיאל מרדכי גורדון. לאחר שהוקם סניף הישיבה בפתח תקוה בשנת תרפ"ו, הגיע רבי זעליג מפולין לארץ ישראל לעמוד בראשות הישיבה, ובהמשך כשהגיע גיסו רבי יחיאל מרדכי לפתח תקוה לכהן בראשות הישיבה, חזר רבי זעליג לפולין כדי להנהיג את הישיבה המרכזית בעיר לומז'ה. נרצח בשואה במוצאי יום הכיפורים תש"ב כשהוא לבוש קיטל ומעוטף בטלית.

מקבל המכתב, הגאון רבי ישראל זיסל דבורץ (תרמ"ה-תשכ"ח), מגדולי תלמידי ישיבת סלבודקה. יד-ימינו של "הסבא מסלבודקה" – רבי נתן צבי פינקל, ואיש-אמונו של ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. כיהן ברבנות בעיירות יעזנה וקמאיי בליטא. איש רב פעלים לתורה ולמוסר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים בליטא רשת ישיבות קטנות ותלמודי תורה "יבנה", יחד עם מורו ורבו הגרמ"מ אפשטיין. רבי ישראל זיסל היה חלוץ עולם הישיבות הליטאי בארץ ישראל, יזם והקים את פתיחת סניף ישיבת סלבודקה בעיר חברון (והקים לשם כך את "בנק חברון" יחד עם אחיו רבי יצחק דבורץ, מנהל הישיבה). הקים את כוללי האברכים הראשונים בפתח תקוה וירושלים, ישיבות ותלמודי תורה. מייסד ועורך כתב העת "תבונה".

[1] דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים בשוליים. סימני קיפול. נקבי תיוק.