מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי צבי הירש קאלישר. טהארן (טורון, פולין), [תרכ"ח 1868].

המכתב נכתב ביידיש והוא נשלח לעסקן ר' שמחה פירשט, בעניין פרסום הקונטרס "שיבת ציון" וענייני פעילות ציבורית ברוסיה למען יישוב הארץ. המכתב בתרגום לעברית נדפס יחד עם כתביו של הרב קאלישר (כתבי יסוד של הציונות הדתית, ספר שני: הכתבים הציונים של הרב צבי קאלישר, ירושלים תש"ז, אגרת לח, עמ' רנב-רנג).

הגאון הנודע רבי צבי הירש קאלישר (תקנ"ה-תרל"ה), מגדולי דורו, תלמידם של הגאון רבי עקיבא איגר, של הגאון רבי יעקב אב"ד ליסא בעל "נתיבות המשפט", ושל דודו הגאון רבי יהודה ליב קאלישר ראב"ד ליסא. כיהן כרב בטהורן שלא על מנת לקבל פרס. מחבר הספרים: "מאזנים למשפט" על חושן משפט (קראטאשין, תרט"ו 1855), הגהות "צבי לצדיק" על משניות ועל שו"ע, "אבן בוחן", "אמונה ישרה", ועוד ספרים.

רצ"ה קאלישר היה מראשוני המעוררים והפועלים להקמת ישוב יהודי וקניית קרקעות בארץ ישראל, ובנושא זה עוסקים ספריו "דרישת ציון" (טהארן, תרכ"ו 1866) ו"שלום ירושלים" (טהארן, תרכ"ח 1868). ספרו "דרישת ציון" זכה למספר מהדורות לאחר הקמת תנועת "חובבי ציון", והרב קאלישר נחשב כאחד האבות הרוחניים של "חיבת ציון", ובערים רבות בישראל נקראו רחובות על שמו.
בעניין זה פעל בשותפות אמיצה עם הגאון רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ – "הצדיק מגריידיץ". הם הרבו להתכתב וביוזמתם נעשו פעולות שונות לחיזוק היישוב בארץ הקודש ואף הוקמה (בשנת תר"כ) "חברת יישוב ארץ ישראל" בפרנקפורט דאודר. רבי צבי הירש קאלישר ורבי אליהו גוטמאכר עמדו בראש החברה כ"פקידים" וחתמו יחדיו על כרוזיה. אחד הפעילים המרכזיים שהפיץ את רעיונות החברה היה רבי נתן פרידלאנד (תקס"ח-תרמ"ג), תלמידו של רבי יוסף זונדל מסלנט. רבי נתן החל לפעול למען יישוב ארץ ישראל עוד קודם שפגש את רבי צבי הירש קאלישר, מתוך תפיסה שהגאולה צריכה לבוא בדרך הטבע (כשיטת חוג תלמידי הגר"א), והיה מסתובב בערים ועיירות ודורש לטובת העניין. במהלך מסעותיו פגש את רבי צבי הירש קאלישר ומצא בו חבר ושותף לרעיונותיו ומאז החלו לשתף פעולה, ורבי נתן החל לפעול כשליחם של רבי צבי הירש ושל רבי אליהו גוטמאכר, והתגייס לעשות נפשות לחברת יישוב ארץ ישראל באמצעות מכתבים שהיה משגר לקהילות שונות, מסעי תעמולה, ועוד.

[1] דף כפול (2 עמ' כתובים). 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים קטנים, עם פגיעות קלות בטקסט. הדבקות נייר דבק מצדם השני של עמודי המכתב. רישומים.

מכתב על גבי גלויה בכתב-יד וחתימתו של הגאון רבי אברהם יצחק גליק, אב"ד טולטשווא. טולטשווא, תרס"ח [1907].

נשלח לחתנו המפורסם הגאון רבי יחזקאל בנעט אב"ד ס'-וואראהל, ולבתו הרבנית חיה ("טהייערע קינדער לעבען"), המכתב עוסק בעניין ספרו שו"ת יד יצחק (חלק שני יצא לאור בשנת תרס"ה), אשר רבי יחזקאל עסק רבות בעריכת והגהת ספרי חמיו. בין היתר הוא כותב לו: "שמחתי בהבטחתך להשלים החסרונות שנעלמו בח"ב מחיבורי, כי מאז נודע לי עוד שיש דפים כפולים באמצע החיבור ותחת אלה יחסרו אלה שהיו ראוים לבוא שם ונצטערתי ע"ז...". הוא מסיים "בברכת כ"ט וחיים ושלו' והצלחה והרחבה, חמיך ואביך אברהם יצחק גליק".

הגאון הנודע רבי אברהם יצחק גליק בעל ה"יד יצחק" (תקפ"ו-תרס"ט), ומגדולי הפוסקים בהונגריה. כיהן כאב"ד טולטשווא למעלה מחמישים שנה (משנת תרי"ח). נחשב לאחד מגדולי המשיבים להלכה בהונגריה. רבנים רבים התעטרו בסמיכה שקיבלו ממנו, עד שהיו קהילות בהונגריה שהתנאי הראשון להצגת מועמדות של רב היה, רק אם יש לו סמיכה מהרב גליק מטולטשווא. עסק הרבה בכתבי זקנו מהר"ם בנעט [אבי חותנו רבי ישעיה בנעט אב"ד קאלוב], והוציא לאור את ספריו: שו"ת "פרשת מרדכי" ועוד.

גלויה. 14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל.

מכתב מאת רבי יעקב הלוי ליפשיץ (בעל "זכרון יעקב"; עוזרו ומזכירו הנודע של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא). קובנא, תרנ"ח [1897].

כתיבת סופר (בנו). בחתימת ידו ובחותמתו של רבי יעקב ליפשיץ (חותמתו מופיעה בראש המכתב וחתימתו בסופו). נשלח אל רבי שלמה זלמן ברייער (ברויאר) חתנו של רש"ר הירש וממלא מקומו ברבנות הקהילה החרדית בפרנקפורט דמיין. רבי יעקב ליפשיץ פונה אליו בתודה על עזרתו ועידודו לבתו בלומא וחתנו רבי מנחם מענדל אב"ד שירווינט שנסעו לגרמניה לטיפול רפואי במחלתו של החתן, ומבקש את עזרתו הלאה. רבי יעקב מתנצל על כך שהמכתב נכתב בידי סופר, והוא מבהיר כי "מדי כתבי יגרו עיני דמעות מאין הפוגות, לכן צויתי לבני לכתוב שנית הדברים הרטובים בדמעות בכתב ידו הברורה...".

בהמשך הדברים מתייחס רבי יעקב ליפשיץ לפרשייה רגישה שהייתה בשנת תרנ"ב בין הרב ברויאר לבין רבי יצחק אלחנן (שנפטר בשנת תרנ"ו, שנתיים לפני כתיבת המכתב שלפנינו). כאשר רי"א התערב לטובת הרב נפתלי אדלר מאנגליה, בפולמוס השחיטה הנפרדת של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, באופן שהיה נראה כמכוון נגד הרב ברויאר, ומשום כך הייתה לרבי יעקב ליפשיץ אי נעימות לשלוח לו מכתבים. מסיבה זו, הוא מבהיר, "מפני חשש התלונה והתרעומה הישנה לא התכבדתי גם אני לשלוח את ספרי 'תולדות יצחק' הוא ספר תולדות מרן אדמו"ר זצ"ל להדר"ג, אשר הנני שולחו עתה... כי הספר הזה הוא ספר מוסר מוחשי ונסיוני כפי שהרבו לספר בשבחו...".

הרקע לפרשייה הוא מחלוקת שפרצה בין הרב הראשי לאנגליה רבי נפתלי אדלר לבין רבי אברהם וורנר רב "מחזיקי הדת" בלונדון (שאשתו היתה נכדת רבי יעקב ליפשיץ), כאשר זה האחרון הקים מערכת שחיטה בניגוד לדעת הרב אדלר ובית דינו אשר אסרו את שחיטתם. לבקשת הרב אדלר כתב רי"א מכתב תמיכה ברבנות הכללית, נגד התבדלות קהילת "מחזיקי הדת". כפי הנראה היה מעורב בפרשה גם הרב ברויאר. על הפרשה ועל המכתב ראו: א' שימאף, ר' יצחק אלחנן ספעקטאר: תולדות חייו ואגרותיו, ירושלים תשכ"א, עמ' 63-64).

רבי יעקב ליפשיץ כותב את דעתו כיצד להסביר את הרקע להתערבות רבי יצחק אלחנן בפרשה, על התערבותו כמזכיר למתן את הביקורת של רבי יצחק אלחנן נגד עמדתו של הרב ברויאר, ועל הצלחתו "לשנות את הנוסח" של מכתב רבי יצחק אלחנן ללונדון "ולהמתיקו...":
"...ואמצא הפעם לחובה לבאר הדבר בקצרה; אדמו"ר זצ"ל היה אז כבן ע"ה שנה, ומטבעו ותכונתו לא הי'[ה] לו שום מושג 'בעגריפא' [=אחיזה] שיתכן להיות רב בלי י"ש [יראת שמים], וחשב אם איננו גאון כאביו... אבל לחשדהו בחששות של או"ה [איסור והיתר] זאת לא הי'[ה] בכח הרגשתו כלל, וכאשר באו אליו מכתבים נמרצים שע"י הקינטור עם הנשר [=כינוי לרב הראשי אדלר] יוגרם רעה רבה לרבבות משפחות מאחב"י... ועוד הפחדות רבות, ע"כ נתמלא רוגז ואבה לכתוב דברים קשים ונמרצים, ואוכל להתפאר כי... הכרתי אני אז כי לא כהצעקתה על יראי ה' וכו' וכי לא כהפחדות שהפחידו יש לפחוד, ע"כ עלתה ב"ה לשנות הנוסח ולהמתיקו...".

רבי יעקב ליפשיץ (תקצ"ח-תרפ"א), רב ואיש ציבור, מזכירו ויד ימינו של רבי יצחק אלחנן ספקטור בקובנא. חיבר את הספרים "זכרון יעקב", על תולדות היהודים ברוסיה ופולין, "תולדות יצחק" על רבי יצחק אלחנן ועוד.
מקבל המכתב, "הרב הגאון המפואר הצדיק המפורסם פאר ישרון והדרו כו' כקש"ת מו"ה שלמה [זלמן] ד"ר ברייער שליט"א" (תר"י-תרפ"ו; החת"ס ותלמידיו, עמ' תקמ-תקמא), חתנו של רבי שמשון רפאל הירש ותלמיד ה"כתב סופר". משנת תר"ן ממלא מקום חמיו ברבנות פרנקפורט דמיין.

[1] דף (כתוב משני צידיו). 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. [קמניץ], סיון תרצ"ב [1932].

מכתב ביידיש שנשלח אל נדיבי הישיבה, בני משפחת פייגין מפילדלפיה, ארה"ב. רבי ברוך בער מרעיף עליהם במכתבו צרור ברכות ותודות על תמיכתם הנדיבה בישיבה.

רוב המכתב מודפס במכונת כתיבה, ובסיומו כ-7 שורות עם ברכות חמות ולבביות, בעצם כתב-יד-קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ: "איך קום אייך צוא בענטשין מיט אייער פרויא הגבירה הצדקנית שתחי' אז דיא ברכה פון דער היליגער תורה ברוך המקים את התורה זאל אויפ אייך מקיים ווערין, דיא תורה זאל אייך שטענדיג מצליח זיין ווא איר קערט זיך און איהר זאלט האבין אריכות ימים ושנים ערהארין זעהען נחת... און זעהען משיח מיט אונזערע אויגין ווען [=הנני לברך אתכם עם רעייתך הגבירה הצדקנית תחי' שברכת התורה "ברוך המקים את התורה" תקוים בכם, שתצליחו תמיד להיכן שתפנו, ותבורכו באריכות ימים ושנים לראות נחת... ולראות את המשיח בעינינו], המברכו והמוקירו והמכבדו, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק. לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל "ברכת שמואל" על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[2] דף, נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.

מכתב על גבי גלויה, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא אב"ד קובנה בעל ה"דבר אברהם". קובנה, טבת תרצ"ד [1934].
המכתב נשלח אל הראי"ה קוק. ככל הנראה ביקש הרב קוק ממנו להשתתף בקובץ תורני בהוצאת "מכון הארי פישל" שבנשיאותו, אשר נועד לשמש במה לתלמידי חכמים ומחקרי תלמוד והלכה. ה"דבר אברהם" משיב בחיוב: "...הנני להודיעו כי מסכים אני לחפץ מעכ"ג להיות נמנה לדבר מצוה במכון פישל, אע"פ שמסופק אני אם תספיק העת, ובטח ישלחו לא בכת"י אלא מודפס במכונה".

הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא (תרל"א-תש"ג), בעל ה"דבר אברהם" מגדולי הרבנים המפורסמים בדורו, מצאצאי רבי חיים מוואלוז'ין, וחתנו של "הגדול ממינסק" רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן. תלמיד ישיבת וואלוז'ין. ספרו הלמדני "דבר אברהם", שחלקו הראשון נדפס לראשונה בשנת תרס"ו, הוציא לו שם עולם, וכבר בדורו פלפלו בדבריו גדולי הרבנים. שמו נודע כאחד המנהיגים הגדולים של יהדות ליטא. בשנת תרפ"ד השתתף במסע הרבנים המפורסם לארה"ב, יחד עם ה"כלי חמדה", הגראי"ה קוק והגרמ"מ עפשטיין. בשנת תרצ"ט נסע לשוויץ לצרכי רפואה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה עדיין שהה בשוויץ. ידידיו התחננו אליו כי יציל את נפשו ויישאר בשוויץ הנייטרלית, אך הוא עמד על דעתו לחזור לעירו קובנה, באמרו כי קברניט לא נוטש את הספינה בעת סערה. נפטר בגטו קובנה, ואלפי יהודים ליוו את מיטתו לקבורה.

גלויה רשמית. 14X10 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קמטים וקרע קטן. נקבי תיוק.