מכירה פומבית 050 חלק ב' מכירת חב"ד מיוחדת לרגל חג הגאולה י"ט כסלו – ראש השנה לחסידות – יום בו יצא האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי ממאסרו ברוסיה הצארית
- (-) Remove famili filter famili
- collect (16) Apply collect filter
- from (16) Apply from filter
- gourari (16) Apply gourari filter
- object (16) Apply object filter
- schneerson (16) Apply schneerson filter
- schneerson-gourari (16) Apply schneerson-gourari filter
- schneersongourari (16) Apply schneersongourari filter
שופר של רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. שופר קטן וצר. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם משונן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השופר הקטן של אדמו"ר האמצעי. בשופר נוצר חור והוא נפסל בתקופת הרש"ב, כשעוד היינו בליובאוויטש. סבי [הרש"ב] היה נסער מכך שהשופר נפסל. הוא העניק לי אותו במתנה ברוסטוב בשנת 1918". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. מסופר על אדמו"ר האמצעי שלא ידע לתקוע בשופר (המלך במסיבו, א', עמ' נב; אך ראה שם בהערה שמביא כי האדמו"ר הזקן הוא שלא ידע לתקוע בשופר; ראה גם: "אוצר מנהגי חב"ד", אלול-תשרי, עמ' קז, סעיפים רכה-רכו, ושם בהערה).
אורך השופר: 17.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים.
מצורפת תיבת-עץ, מגולפת ומעוטרת בעיטורים נאים, שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שופר של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שופר גדול וצר, בגוון בהיר, כפוף. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם גלי.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... אחד מהשופרות של סבא רבא-רבא שלי; הצמח צדק השתמש בשופר הזה. סבתי שטערנא שרה העניקה לי אותו במתנה בשבוע שלאחר חתונתי [י"א סיון תרפ"א]". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. שופר נוסף בגוון בהיר המיוחס לבעל ה"צמח צדק" היה ברשותו של הרבי מליובאוויטש, ובו היה נוהג לתקוע במשך שנים רבות עד שנסדק ונפסל [גם לאחר שנפסל המשיך שופר ה"צמח צדק" לעמוד על שולחן הרבי בשעת התקיעות. שני שופרות נוספים שעמדו על שולחנו היו שופר בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק, המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושופר בגוון בהיר של חמיו האדמו"ר הריי"ץ].
לעת זקנתו נהג בנו של אדמו"ר הזקן, רבי חיים אברהם, לבוא אל התקיעות של אדמו"ר ה"צמח צדק". שאלו פעם אדמו"ר המהר"ש: למה הנך מטריח את עצמך לכאן, הלא יכול אתה לקבוע מנין לתקיעת שופר אצלך? השיב לו רבי חיים אברהם: כתיב "אשרי העם יודעי תרועה", ולא "תוקעי תרועה" – "בהמנין שלי כמו בכל המנינים רק תוקעים תרועה, ופה תוקע יודע תרועה" ("לשמע אזן", עמ' לט; "התמים" חוברת ח, ע' ט-י [דף שפא]).
אורך השופר: 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
מצורפת תיבת-עץ, בעלת מגירה פנימית, שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שופר של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. שופר גדול וצר, כפוף. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם גלי, וצדו החיצוני בדגם משונן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שופר של סבי הרש"ב. הוא קנה אותו במהלך שהותו בגרמניה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. אדמו"ר הריי"ץ מספר כי על שולחנו של אביו אדמו"ר הרש"ב היו מונחים בראש השנה שלושה שופרות שונים בשעת התקיעות: "בכל ראש השנה היה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נוהג לסדר את השופרות לפני התקיעות. על שולחן הקריאה היו מונחים שלשה שופרות. אחד מהם היה ארוך מאד, היה זה שופרו של המהר"ל מפראג..." [ספר השיחות תש"ה המתורגם, עמ' יד].
ידוע כי גם הרבי מליובאוויטש החזיק ברשותו שלושה שופרות שונים: אחד בגוון בהיר מירושת זקנו בעל ה"צמח צדק", שני בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושלישי של חמיו אדמו"ר הריי"ץ.
בכתבה בחוברת "התמים", ד, עמ' פז – "מזכרונותיו של אחד התמימים", מתאר הכותב את המעמד המרטיט של תקיעת השופר אצל אדמו"ר הרש"ב: "...פניו וראשו הק' מעוטפים בטליתו וקול דממה דקה וחרישית נשמע בתנועת ניגון חב"די הידוע בדבקות עצומה ובתוך כך מתפרץ מתוך פנימיות לבבו הק' הקריאה 'למנצח' בהתלהבות עזה ובכי' נוראה, באופן מבהיל כזה שגם לב האבן המס נמס, וכל הקהל געה בבכי' מתוך תשובה וחרטה פנימית. כן כל פסוק ופסוק מהפסוקים שאומרים לפני התקיעות קורא האדמו"ר [הרש"ב] בקול מר צורח, באנחות עמוקות ובכיות עצומות עד שכל לב השומע נשבר לרסיסים מאימה ופחד. אחר סדר התקיעות כשהסיר האדמו"ר הטלית מעל פניו וישב על מקומו לנוח מעט והביט והסתכל בפני קהל העם המתפללים – אח"כ נודעתי, כי בהבטה הלזו על העם אחר התקיעות יש ענין מיוחד עפ"י סוד הקבלה – היו פניו הק' להבים ומאירים כספירים כמראה מלאך ד' צבאות...".
אורך השופר: 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סדקים ופגמים.
מצורפת מזוודה קטנה מחופת עור שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (המזוודה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שופר של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. שופר גדול וצר, בגוון כהה. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם משונן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השופר השחור שאבי השתמש בו כשהיה באמריקה בשנת 1929-1930. ר' דוד שיפרין נתן לו אותו עם הגעתו בחודש אלול. אבי נתן לי אותו במתנה עם שובו לאירופה בשנת 1930. השופר הגיע באחד המשלוחים בסוף מלחמת העולם השניה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. אדמו"ר הריי"ץ מספר כי על שולחנו של אביו אדמו"ר הרש"ב היו מונחים בראש השנה שלושה שופרות שונים בשעת התקיעות: "בכל ראש השנה היה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נוהג לסדר את השופרות לפני התקיעות. על שולחן הקריאה היו מונחים שלשה שופרות. אחד מהם היה ארוך מאד, היה זה שופרו של המהר"ל מפראג..." [ספר השיחות תש"ה המתורגם, עמ' יד].
ידוע כי גם הרבי מליובאוויטש החזיק ברשותו שלושה שופרות שונים: אחד בגוון בהיר מירושת זקנו בעל ה"צמח צדק", שני בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושלישי של חמיו אדמו"ר הריי"ץ.
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות" עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
החסיד הרב דוד שיפרין היה מראשוני עדת חסידי חב"ד בארה"ב. ממייסדי אגודת חסידי חב"ד בארה"ב בשנת תרפ"ד, ומזכיר האגודה. זכה לשהות במחיצת האדמו"ר המהר"ש. הרב ישראל ג'ייקובסון מתארו: "החסיד ר' דוד שיפרין הוא הי' נקודה המרכזית של אנ"ש בארה"ב, א הארציגער פנימיות'דיקער קלוגער חסיד'ישער איד, הוא עמד בקישור עם כל אנ"ש בארה"ב בלי פרסום בלי משרד ובלי משרת פקיד או איזה תואר שיהי', רק הארציגע אמת'דיקע חסיד'ישע אהבת אחים" ("זכרון לבני ישראל", עמ' קכו). נפטר בשנת תש"ג.
אורך השופר: 33 ס"מ. מצב טוב. סדקים ופגמים.
מצורפת תיבת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
כיסוי לחלות שבת של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
אריג קטיפה ובד, עם רקמה בחוטים מוזהבים וצבעוניים – במרכז האריג: בקבוק יין וגביע, חלה וזוג פמוטים עם נרות שבת דולקים; מוקפים בפסוקים: "ויהי ערב ויהיה בוקר יום השישי" / "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם". בראש האריג הכתובת: "שבת שלום", ומשני צדיו משתלשלים שריגי גפן עליהם נתפרו חרוזים ירקרקים בדוגמת אשכול ענבים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכיסוי לחלות בו השתמש אבי במשך שנים רבות – ברוסיה, לטביה ופולין. הכיסוי הגיע באחד המשלוחים לאחר מלחמת העולם השנייה. אבי נתן לי אותו במתנה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
53X65 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים ובלאי קל.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם כיסוי החלות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שלושה גביעי כסף קטנים שרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, קנה במתנה לנכדותיו – בנותיו הצעירות של האדמו"ר הריי"ץ, האחיות חנה, חיה מושקא ושיינא שניאורסון, עבור ארבע כוסות של ליל הסדר פסח.
שלושה גביעים קטנים, מעוטרים באיורים ובדגמים צמחיים. כסף 84 חתום בחותמת העיר קייב – 1899-1904; שניים מהם (עם עיטורים זהים) חתומים בחותמת היצרן Г.Р [G.R], והשלישי חתום בחותמת היצרן ИЕЗ [IEZ - Israel Eseevich Zakhoder].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הנכדה הבכורה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א): "אני מעניקה בזאת במתנה... את שלושת כוסות הקידוש הקטנות שסבי [הרש"ב] קנה לי ולאחיותיי. כשהיינו ילדות קטנות שתינו מהן יין בליל הסדר אצל סבי". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
שלושה גביעים. 4.5X3.5 ס"מ. מצב טוב.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הגביעים שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שלוש ממחטות-בד של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. דוגמאות וצבעים שונים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שלוש ממחטות של סבי הרש"ב". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
32X33 עד 36X35.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים.
מצורפת תיבת-מתכת שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הממחטות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
ממחטת-בד של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
בד לבן ושקוף. בפינתה הימנית של הממחטה, בתוך עיטור מעין לב, רקומה המונוגרמה (משלבת האותיות) MS - ראשי התיבות של שם הרבי מליובאוויטש ('מ'נחם 'ש'ניאורסון).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחיינו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי', נכדו יחידו של אדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני נותן בזה במתנה... מטפחת של דודי [הרבי מליובאוויטש] עם ראשי התיבות שלו עליה. פעם בעת ארוחה משפחתית בדירתו של סבי [אדמו"ר הריי"ץ], היה לי צינון קשה והתעטשתי הרבה. דודי נתן לי את הממחטה שלו. לאחר שכיבסתי אותה רציתי להחזיר את הממחטה לדודי, אך הוא אמר לי להשאיר אותה אצלי. היא נושאת את ראשי התיבות של שמו MS". האישור מתוארך – 25 במרץ 1990.
32X34 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם הממחטה שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
"ראנר" לשולחן (table runner) של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
פיסת אריג צרה וארוכה, שמניחים לאורך השולחן על גבי מפה גדולה יותר, לקישוט. מלאכת תחרה נאה; בשני צדיו של האריג מופיעים מדליונים סגלגלים, ובכל אחד מהם רקומים האותיות MSM - ראשי התיבות של שם הרבי מליובאוויטש ('מ'נחם 'מ'ענדל 'ש'ניאורסון).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי גיסתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הראנר לשולחן עם המונוגרמה MMS. אחותי [הרבנית חיה מושקא שניאורסון] קנתה אותו במתנה לגיסי [הרבי מליובאוויטש] בתחילת שנות ה-40. בשעה שהם עברו לרחוב פרזידנט [בשנת תשט"ו הרבי והרבנית העתיקו את דירתם מניו יורק אווניו (New York Ave) לביתם ברחוב פרזידנט (President)], מוסיא [=הרבנית חיה מושקא] אמרה לי שהם לא השתמשו בראנר כבר כמה שנים. היא נתנה לי אותו, ואני הנחתי אותו הצידה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
97X40 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
מצורפת תיבת-עץ נאה, עם מכסה מעוטר בפרחים וציפורים מאוירים ביד, שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הראנר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שעון של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש. בשנת תש"ט העניקו הרבי במתנה לאחיינו הרה"ת ר' שלום בער (בארי) גורארי'.
8 days clock – שעון מכני, בעל מנגנון מתיחה של שמונה ימים (תוצרת שווייץ, שנות ה-40 בקירוב). השעון קבוע בתוך מארז עור בגוון חום; על הכיסוי החיצוני של המארז הטבעה מוזהבת של האותיות M. S. – ראשי התיבות של שם הרבי מליובאוויטש ('מ'נחם 'ש'ניאורסון).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחיינו ר' שלום בער (בארי) גורארי, נכדו יחידו של האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... את השעון המעורר שדודי [הרבי מליובאוויטש] העניק לי במתנה בשנת 1949. הייתי מתעורר מאוחר ודודי נתן לי את השעון האישי שלו. על השעון מוטבעים ראשי התיבות של שמו: MS – שלום בער גורארי'". האישור מתוארך - 18 במרץ 1990.
10X10.5 ס"מ בקירוב. תקינות המנגנון לא נבדקה. קרעים ופגמים. החלק הפנימי (השעון) מנותק מן המארז.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם השעון שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שני צעיפי משי צבעוניים, בדוגמאות וגוונים שונים, של הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחותה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שני צעיפי משי שלבשנו אחותי [הרבנית חיה מושקא] ואני [הרבנית חנה] בשנות ה-50-60". האישור מתוארך – 18 במרץ 1990.
67X65 עד 75X75 ס"מ בקירוב. מצב טוב. בלאי קל.
ווער-וואס-וואו-ווען – אינטערעסאנטע און קוריאזע פאקטן געזאמלט פון תנ"ך, תלמוד און מדרש [מי, מה, היכן, מתי – עובדות מעניינות ומסקרנות מן התנ"ך, התלמוד והמדרש], בעריכת ר' ניסן מינדל, ר' גרשון קרנצלר ור' אוריאל צימר. הוצאת "מרכז לעניני חינוך", ברוקלין, ניו יורק, תשכ"ד [1964].
ליקוט עובדות וסיפורים מתולדות עם ישראל, שהופיעו בין השנים תש"ב-תשכ"ד במדור הפופולרי "מה נשתנה" של הירחון "שמועסן מיט קינדער און יוגנד" [שיחות עם ילדים ונוער]; מלווה איורים רבים.
הספר ניתן ע"י הרבי מליובאוויטש לאחיינו הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי'. באישור מצורף (פתק בכתב-יד, באנגלית, חתום בעברית), מתאר הרשד"ב גורארי' את הנסיבות בהן קיבל את הספר מידי דודו: "...הספר ווער-וואס-וואו-ווען שדודי פעם העניק לי. פעם אחת כשביקרתי את הוריי במהלך חודש תשרי [בדירתם בקומה השלישית של בנין 770 בשדרת "איסטרן פרקווי" שבברוקלין], דודי יצא ממשרדו [שבקומה הראשונה של 770. כאשר ראה אותי] הוא חזר במהירות לחדרו, [ולאחר שיצא הוא] נתן לי את הספר הזה. הייתי מנומס ולקחתי את הספר, ופשוט הנחתי אותו על מדף הספרים בביתי". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
[5], 6-75, [4] עמ'. 25.5 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל. כריכה מקורית.