מכתב סמיכה בכתב יד, עם חתימות שוחטי העיר פרשבורג רבי משה קורצווייל ורבי זעליג גרשון פרענק. פרשבורג, ל' אייר תרכ"ו [1866].
סמיכה לשוחט רבי משה שמואל שילל, תלמיד ה"כתב סופר": "שהתורני המופלג ומופלא משכיל ושלם מו"ה משה שמואל שילל נ"י אשר יצק מים על ידי גדולי המורים, חד מן התלמידים של אדונינו מורינו ורבינו הרב הגאון הגדול ראש ישיבה הרמה פה קהלתנו נ"י, שימש אצלינו בבית המטבחיים דפה...", ועל כן יכול כל אחד לאכול משחיטתו ובדיקתו.
החותמים הם רבי משה קארצווייל ש"ץ ושו"ב בפרשבורג ורבי זעליג גרשון פרענק הלוי (נזכרים שניהם כשוחטים במכתב תקנות בית הדין בפרשבורג משנת תרי"א, עליו חתום ה"כתב סופר" ורבנים נוספים. ראו: ירחון הנשר, ו [מונקאטש תרצ"ח], עמ' כ, סי' כו).

רבי משה ש"ץ קורצווייל (תק"ס בערך-אב תר"ל), שימש כש"ץ בסאנטוב, וכבר בשנת תק"צ עבר לכהן כש"ץ הקהילה בפרשבורג, בתקופת ה"חתם סופר". בניו נזכרו בפנקס המילה של ה"חתם סופר", ושמו נכתב בתארים: "...בן מו"ה משה ש"ץ דפק"ק"; "...ש"ץ דפה"; "...המשורר מה"ו משה ש"ץ נ"י". בשנת תרי"א נמנה "התורני מו"ה משה קורצווייל" בין "שוחטי הגסות בקהלתינו" (קינסטליכער, פנקס המוהל חתם סופר, עמ' תצז-תצח, עמ' תקכז ועמ' תקנה).

רבי גרשון פנחס זעליג הלוי פרענק (תקע"ד-תרנ"ד), נולד בפרשבורג לאביו רבי בער פרענק סג"ל (שמש ונאמן הקהילה; מצייר תמונתו הידועה של ה"חתם סופר"), ונימול ע"י החתם סופר. כיהן בפרשבורג כשוחט, חבר חברא קדישא, ומשנת תרכ"ו סופר (מזכיר) הקהילה (קינסטליכער, פנקס המוהל חתם סופר, עמ' כט-לא).

מקבל הסמיכה, רבי משה שמואל שילל (ת"ר-תרפ"ז; ה'חתם סופר' ותלמידיו, עמ' תקכט), בן רבי יהושע יהודה לייב שילל, דיין בראב ובאויבן-ישן. תלמיד חכם מופלג, מתלמידי ה'כתב סופר' בפרשבורג. הרביץ תורה ושימש כ"בעל קורא" בבית המדרש של ישיבת פרשבורג במשך כארבעים שנה. מחבר הספר "ששים אלף" - חידושי אגדה והערות על הש"ס. בנו רבי יהושע (יושע) ליב שילל כיהן כאב"ד פעזינג, וחיבר את הספר "מנהגי בעל החת"ם סופר" (פרשבורג, תר"צ).

[1] דף כפול. 24 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול. קרעים בשוליים ובסימני הקיפול.

מכתב על גבי גלויה, בכתב-ידו וחתימתו של רבי שלמה ליפמן ולדלר אב"ד שלאנק. שלאנק (שעהנלאנקע; מחוז פוזנא), אדר תרנ"ט [1899].
נשלח לירושלים אל ידיד-נעוריו רבי עקיבא יוסף שלזינגר, והוא פותח בברכת "מזל טוב" לרגל שידוך בנו [שמעון משה שמואל] עם [מנוחה] בת רבי דוד וובר. הוא מוסיף להודות לו על ספרו (אולי הכוונה לספר ברית עולם, ירושלים תר"ן–תרנ"ח, שבו זירז יהודים לעלות לארץ ישראל), אך הוא מצר על כך: "שלא אוכל לפעול לטוב ולהרביץ דברי חכמתו משולבת ביראתו, כי המדינה הזאת משובשת בעו"ה, יראת ה' אין בלבם, אף לא יבינו גם לקרות דברי חכז"ל, והרבה מהם לא יוכלו לקרות בסדור התפלות, ד' ירחם...".

רבי שלמה ליפְּמַן וֶלְדְלֶר (תקצ"א-תרס"ד), בן בתו של רבי מרדכי שלאנק תלמיד ה"חתם סופר". תלמיד ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד רבי עזריאל הילדסהיימר בישיבת אייזנשטט. חתן רבי פנחס ליב פרידֶן אב"ד קוֹמַרן (תקס"ב-תרל"ג). משנת תרכ"ב אב"ד קיקינדע, ומשנת תרכ"ה אב"ד שלאנק (שעהנלאנקע, מחוז פוזנא). בהיותו כבן עשר שנים התייתם מאביו רבי יעקב וֶלדלֶר, ונתגדל בביתו של ה"כתב סופר", כמו שהוא כותב במכתביו: "ועל פי מצות מר זקני הלכתי לעיר פרעסבורג ואמ"ו הרב הגאון דק"ק פרעסבורג נ"י... נתן ידו עלי וקרבני לביתו הרמה ושמה נתגדלתי, ובישיבתו הרמה למדתי מימי ילדותי כאשר הייתי בן עשר עד יום חתונתי" – "וה' נתן חני בעיני אמ"ו הגאון בעל כתב סופר זצ"ל ולקח אותי לביתו הקדוש ללמוד על שולחנו הטהור תחת צלו הקדוש והייתי בביתו הקדוש הרבה שנים" (כרם שלמה, כא, ו-יז; רני ושמחי, ה, עמ' פא).

גלויה. 14X9.5 ס"מ. מצב טוב. רישומים.

מכתב על גבי גלויה, בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יעקב שור אב"ד קיטוב. פרנקפורט דמיין, תרנ"א [1891].
נשל אל הגאון רבי חנוך הכהן ערנטרוי אב"ד מינכן. במכתב הוא מספר כי הוא מייעד פניו להתיישב בהמבורג בה הוא ימצא "מנוח משכנות ליעקב מאשר בהולאנד". לשם כך הוא מבקש מרבי חנוך שיכתוב "מכתב ארוך בבקשה מאת כבוד חותנו הרב יחי' [רבי מרדכי עמרם (מרקוס) הירש, אב"ד פראג והמבורג] כי יהי' מהמשתדלים שמה לטובתי למען אוכל להשאר שם, וזאת ידעתי כי כאשר יחל חותנו הרב לעשות למעני אז ימצאו מרבית אנשים אשר ישתדלו כי יש לו שם מכירים, וגם הגביר ראש הקהל ה' גאם פערץ הוא שוחר טובתו ומים עמוקים עצה בלב איש כמו חותנו הרב להושיב אותי שמה".

הגאון רבי יעקב שור (תרי"ג-תרפ"ד), בן רבי יצחק אלישע אב"ד קיטוב, מגזע הגאונים בעל "תורת חיים" ו"תבואות שור". בצעירותו למד בשקידה אצל בעל ה"שואל ומשיב" בו ראה את רבו המובהק. בשנת תרמ"ו התמנה לרב העיר לודמיר, אך לאחר זמן קצר נכלא עקב הלשנה, וכאשר השתחרר ישב כמה שנים בקרלסרוה. עם פטירת אביו, בשנת תרנ"ה, הוזמן למלא את מקומו על כס הרבנות בקיטוב. חרף טרדותיו הרבים והצקות של אנשים שונים, לא פסק מללמוד. חיבר מספר ספרים ופרסם מאמרים שונים בכתבי-עת תורניים שונים. בין חיבוריו הרבים: "ברכת יעקב" על מסכת ברכות, שו"ת "דברי יעקב", "מי באר", "משנת רבי יעקב על מעילה ועל התוספתא, "אגדות יעקב" על הגדה של פסח, "בעי חיי" על רבינו בחיי על התורה ועוד. חיבר את הקונטרס "צדקת הצדיק" (ברלין תר"ע) להצדיק את ספר "האשכול" במהדורת רבי צ"ב אויערבך, יחד עם רבי חנוך הכהן ערנטרוי, נמען המכתב שלפנינו (ראו עוד: ד"א מנדלבוים, תולדות משפחת שור, בני ברק תשנ"ח).

גלויה. 14X9 ס"מ. מצב טוב. כתמים.

מכתב על גבי גלויה, בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של רבי חיים יעקב נפתלי זילברברג. וורשא, תרס"א [1901].
המכתב נשלח "לכבוד הרב הגדול הנכבד ד"ר לעווי נ"י, הרב בעיר פיננע" (רבי יעקב לוי, תלמיד רבי עקיבא איגר, רב ברוזנברג שבשלזיה עילית ודיין בברסלאו, מחבר הספר "אוצר לשון התלמודים והמדרשים"). במכתב הוא מספר לו כי "הן היום השגתי מכתב מידיד נפשי הרב הגדול המפורסם מוה"ר אברהם נ"י ד"ר בערלינר מברלין, ובו נאמר שנמצא תחת ידו מכתבי הגאון האביר מאורינו מרן ה"ר עקיבא איגר זצ"ל, ואשר חפץ לתתם לידי, וגם כתב אלי אשר גם אצל מעלת כבודו נמצא איזהו שו"ת מרבינו הגאון זצ"ל". לאור זאת הוא מבקש ממנו – "ולאשר זה איזהו שנים אני עוסק ללקט שושנים הנטועים בכרם חמד, המה כתבי הגאון הק' זי"ע, וחפצי שיהי' ראוי לצירוף למען יוחקו דברי קדשו בעט ברזל ועופרת. ולזאת הנני לבקשו בזה נועם שיאבה בטובו להודיעני תוכן הענינים הנמצאים אצלו, ואולי המה מצוים גם בידי...".

"הצדיק מווארשה" – הגאון רבי חיים יעקב נפתלי זילברברג (תר"י-תר"צ), מגדולי המוצי"ם בווארשא. תלמיד תלמידיו של רבי עקיבא איגר ותלמיד רבי ישראל סלנטר וה"בית הלוי". מאידך, היה נוסע לאדמו"רי דורו, לרבי אברהם מטשכנוב ואל בעל ה"שפת אמת" מגור. איש אמונם של הנצי"ב מוואלוז'ין וה"חפץ חיים" (כשהיה רבי אלחנן וסרמן מדבר אודות רבי נפתלי, היה מדקדק לתארהו בתואר "הגאון הצדיק"). עסק רבות בחיזוק שמירת השבת והטהרה, והדפיס כרוזי "קול-קורא" לחיזוק שמירת ההלכה. ערך לדפוס את כתבי אביו רבי אברהם בנימין אב"ד וויערשוב וכתבי זקנו הגאון מקוטנא בעל "זית רענן". השתדל כל ימיו בהוצאת ספרי מהרא"ל צינץ לדפוס. עסק גם בההדרת חידושי רבי עקיבא איגר – כפי שנראה גם במכתב שלפנינו.

גלויה. 14X9 ס"מ. מצב טוב. כתמים.

מכתב על גבי גלוית דואר מאת הגאון רבי משה נחום ירושלימסקי אב"ד קיעלץ. קיעלץ, שבט תרע"א [1911].
כתיבת ידי-סופר[?], עם שורת סיום וחתימה בכתב ידו וחתימתו. נשלח אל "הרב הגאון המפורסם בספריו היקרים... נזר נבוני הזמן... יראת ד' היא אוצרו, אהוב למעלה ונחמד למטה וכו' כקש"ת כמוהר"ר אליהו קלאצקין שליט"א, האבד"ק לובלין והגליל". רבי משה נחום פונה אליו עקב בקשת "אחד הרבנים-הישישים מגדולי המיוחסים שבפולין, לפנות אל כהדר"ג שליט"א בשאלה, להודע למצב הדבר הזה. יואל נא כהדר"ג שליט"א בחסדו לחקור בלשכת שר הפלך, אם מכין את עצמו להבחינה צעיר אחד ששמו ר' יחיאל וואגשאהל מפרשיטיק, בתור קנדידַט למשרת 'רב' בפוילין, ואם כבר מסר ל'לשכת הפלך' בלובלין את תעודותיו, למען יספח להמתבחנים... את כל זאת צריכים לדעת כי ענין זה נוגע לחיי משפחות יקרות... ידידו הנאמן דו"ש באה"ר וא"ע [באהבה רבה ואהבת עולם], משה נחום ירושלימסקי, האבד"ק קיעלץ והגליל".

הגאון רבי משה נחום ירושלימסקי (תרט"ו-תרע"ו), מגדולי המשיבים בדורו. כבר בצעירותו התכתב עם גדולי הדור שלפניו, ותשובות אליו נמצאות בספרי השו"ת "שואל ומשיב" להגרי"ש נתנזון, "שם אריה" להגרא"ל בלחובר, "שערי דעה" להגרחי"ל סוסניצר, ובספרי שו"ת נוספים. תשובותיו עוסקות גם בשאלות חמורות של עגונות ואיסור והיתר [כבר בהיותו בן שבע עשרה צירפו ה"שואל ומשיב" ל"היתר מאה רבנים"]. בצעירותו נסע לצאנז ובעל ה"דברי חיים" קירבו מאד. בשנת תר"מ נתמנה לרבה של קהילת קאמינקא שבפלך קיוב ברוסיה, בה כיהן יותר מכ"ה שנים ושמו נודע בכל תפוצות ישראל, עד שנחשב לאחד מגדולי המשיבים בדורו ובפרט בעניני שמות גיטין ובהלכות טריפות. עסק הרבה בשאלות שהסעירו את העולם התורני כגון אתרוגי קורפו ומצות מכונה. בשנת תרנ"ט החל לכהן גם כרבה של קהילת אוסטרלנקה שבפולין (פלך לומז'ה), תוך כדי כהונתו ברבנות קאמינקא. לאחר כמה שנים עבר לכהן ברבנות קיעלץ בפולין והיה ממנהיגי יהדות פולין. מספריו: "מנחת משה", "לשד השמן", "ברכת משה", ועוד.

גלויה. 14X9 ס"מ. מצב טוב. כתמים.