דף עם חמישה שטרות-חוב ("וועקסל") ריקים ללא-מילוי. ירושלים, [דפוס בק?, שנות התר"כ-תר"ל בקירוב, 1850-1860 בקירוב].

דף מודפס עם חמישה שטרות-חוב המיועדים לגזירה ולמילוי בכתב-יד. כל שטר מכיל את גוף השטר ואת הספח שלצדו. בשטר נכתב: "אחרי גמר בירור החשבון נמצא עולה ריוח הקאסע [=הקופה] מחדש ___ העבר ___ פריצענט לכל לירה טורקי... וזה יסלק לו הקאסירער [=הגזבר] ויחזיר לו הנייר למשמרת על העשרה למאה שלו, יום ___ שנת תר"_ לפ"ק פעה"ק ירושלם תובב"א".

[1] דף. 26.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קטנים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק.

שלשה ספרי פולמוס מחכמי טבריה, על כספי קופות רבי מאיר בעל הנס:
• ספר יצב גבולות, אזהרה "לבל יהין איש... לנגוע אף בפרוטה מכסף קופת התנא האלקי קדוש ונורא שמו רבי מאיר בעל הנס...", מאת המאסף רבי חיים אלחדיף. [ירושלים?], ללא שם מדפיס, תרס"ד [1904].
• כרוך עם חיבורים נוספים בעניין פולמוס זה: "משפט וצדק" ו"בצדקה תכונני רחקי מעושק". [ירושלים?], ללא שם מדפיס, תרס"ד [1904].

ספרי פולמוס נגד הספר "שמרו משפט" שהפיצו חכמי ירושלים, שבו הם תובעים לעצמם חלק מכספי קופות רבי מאיר בעל הנס. בהקדמת הספר (החסרה בעותק שלפנינו) מספר המקבץ רבי חיים אלחדיף על תגובותיהם של חכמי טבריה שבספרים הנספחים "בצדקה תכונני רחקי מעושק" וספר "משפט וצדק". כל הספרים נדפסו בשנת תרס"ד, אך יש חילוקי דעות היכן נדפסו הספרים. לדעת פרידברג, נדפסו החיבורים באיזמיר, אך יש סבורים שנדפסו בטבריה או בירושלים.

יצב גבולות: [1], פג עמ'. חסרים [3] עמ' לאחר דף השער, בתחילת הספר. משפט וצדק: [1], קעט עמ'. חסרים [2] עמ' בסוף הספר, עם תוכחת מרבני טבריה. בצדקה תכונני רחקי מעשק: [1], כא עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ספורים בשוליים. כריכה ישנה, עם פגמים, מנותקת בחלקה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, B.1087.

מכתב בכתיבה קליגרפית נאה, בחתימות שניים מחכמי ירושלים תלמידי ה"חתם סופר", ראשי ישיבת "מדרש דורש ציון" בירושלים: רבי "יצחק [אופלטקא] מפראג" ורבי "אהרן משה בוימגארטען". ירושלים, סיון תרל"ו [1876]. החתימות בעברית ובגרמנית. בשולי הדף, חותמות מוסדות הצדקה בירושלים.

תעודת תודה וקבלה לנדיב "הרבני הנכבד ירא את ה' ממיסדי בית המדרש דורש ציון יכב"ץ כמה"נ משה נפתלי פראג ש"י", על תרומתו "להשקות את הגן עץ החיים... ונקרא בשם מדרש דורש ציון יכב"ץ... אשר בתוכו ח"ן נערים, מבני ציון היקרים, רובם יתומים וכולם עניים הוגים בתוה"ק... ולחלק לעניים צנועים ולת"ח ויתומים ואלמנות בשלש רגלים". המכתב ממשיך בדברי ברכה מליציים ובקשת תרומות נוספות "...בכל עת שתעלו את זכרון ירושלם על ראש שמחתכם".

רבי יצחק אופלטקא מפראג (תק"פ-תר"ס, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רמ-רמא) מתלמידי החתם סופר בישיבת פרשבורג, עלה בבחרותו לירושלים בסביבות שנת תקצ"ט ונשא את בתו של רבי ברוך עייאש מחכמי הספרדים בעיר. גאון בתורה ועסקן ציבורי. מחבר הספר "פרי יצחק" (ירושלים, תרס"ט). מראשי ישיבת "דורש ציון", אותה יסד בשנת תרכ"ו, יחד עם רעיו רבי יונה ליב מנדלזון-לבל ורבי משה אהרן בוימגרטן.

רבי משה אהרן בוימגרטן (תקע"ב-תרל"ז, החתם סופר ותלמידיו, עמ' נה-נז), תלמיד החתם סופר. למד גם אצל רבי מרדכי בנט בניקלשבורג ואצל רבי ברוך פרנקל בלייפניק. עלה בבחרותו לצפת בשנת תקצ"ד, ולאחר ה"רעש" בשנת תקצ"ז עבר לירושלים. ממייסדי כולל אונגרין, ומייסד ישיבת "חתם סופר" על שם רבו הקדוש.

[1] דף כפול. 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים וסימני קיפול.

דף מודפס – מכתב קבלה ותודה וברכה, מאת כולל שומרי החומות, עם מילוי בכתב-יד וארבע חתימות של רבני וממוני הכולל ("טובי ומנהלי כולל שומרי החומות. עסט. אונגארן מעהרן בעהמען בעה"ק ירושלם חברון צפת וטבריא תובב"א"): רבי משה נחום וולנשטיין, רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי טוביה אריה גולדברגר ורבי יוסף בוימגארטען. עם חותמת הכולל. ירושלים, חשוון תרנ"ח [1897].
נכתב אל רבי זוסמאן סופר נ"י, רב בק"ק חברת ש"ס בעיר פעסט יע"א [רבי אליעזר זוסמאן סופר אב"ד דברצין ורב חברת ש"ס בבודפסט (נפטר חשון תרס"ג), בנו של הגאון רבי יעקב שלום סופר אב"ד טאפאלשאן תלמיד ה"חתם סופר".

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. במשך שנים רבות סירב רבי יוסף חיים זוננפלד לקבל עליו את משרת רב העיר ירושלים (לאחר פטירת הגר"ש סלאנט בשנת תרס"ט), אך לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".

הגאון רבי משה נחום וולנשטיין ראב"ד ירושלים (תר"א-תרפ"ב), תלמידם של ה"כתב סופר" ורבי אהרן דוד דייטש בעל ה"גורן דוד". נסמך לרבנות מה"כתב סופר". בנו של הגאון רבי מאיר וולנשטיין אב"ד בעזא שהיה מחשובי הרבנים בהונגריה. בשנת תרכ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם נישא לבתו של רבי שמעון דייטש (מתלמידי ה"חתם סופר"). עם עלותו של המהרי"ל דיסקין לירושלים, זכה רבי משה נחום להיות ממקורביו ותלמידיו שומעי לקחו של המהרי"ל דיסקין ומחבורת גדולי הלמדנים בירושלים אשר למדו תורה מפיו. בשנת תרס"ג התמנה לדיין בבית הדין של רבי שמואל סלנט בירושלים, ובשנת תרס"ח התמנה לראב"ד. לאחר פטירת רבי שמואל סלנט לא נבחר רב ראשי לעיר הקודש ירושלים, ובמשך יותר מעשר שנים שימש רבי משה נחום בפועל כמנהיגה של היהדות החרדית בעיר ומייצגה כלפי השלטונות. בשנת תר"פ כשהוקם בית הדין של "העדה החרדית", עבר רבי משה נחום לכהן בו כראב"ד, לצדו של רעו רבי יוסף חיים זוננפלד שכיהן כגאב"ד. חלק מתשובותיו בהלכה, נדפסו בספר "בני משה" (ירושלים, תש"ן).

[1] דף. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים קטנים בשוליים ולאורך סימני הקיפול, עם פגיעות מזעריות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק.

מכתב מ"הישיבה ותלמוד תורה – מאה שערים", בחתימת שלשת ראשי הישיבה: רבי "שאול חיים הלוי הורוויץ הרב מדובראוונא", רבי זרח ראובן ברוורמן ורבי אברהם חיים דוב שקול, עם חותמת הישיבה. ירושלים, תרס"ט [1909]. יידיש.
נשלח אל הנדיבה מרת נעשע מאנישעוויץ. במכתב מודים לה ראשי הישיבה, מקרב לב על תרומתה, ומברכים אותה באריכות ימים ובבריאות, יחד עם בעלה ר' דוב בער מנישביץ וכל המשפחה [דוב בער מנישביץ ייסד את מאפיית המצות 'מנישביץ' ופיתח פטנטים רבים בתחום ייצור מצות לפסח ומוצרים כשרים לפסח].

הגאון רבי שאול חיים הלוי הורביץ (תק"פ-תרע"ו), חתן רבי דוד טעביל ממינסק בעל ה"נחלת דוד", אב"ד דוברובנא במשך 18 שנה. בשנת תרמ"ג עלה לירושלים, בה נחשב לאחד מגדולי התורה בעיר. מייסד וראש הישיבה הגדולה והת"ת "מאה שערים" בשכונת מאה שערים בירושלים. האריך ימים ונפטר בשנת תרע"ו. מחיבוריו "כלילת שאול", "מצפה שאול", ועוד.

הגאון הצדיק רבי זרח ראובן ברוורמן (תרי"ז-תרצ"ח), איש רב פעלים. תלמיד הנצי"ב ורבי מנחם נחום קפלן מהורדנא. בצעירותו עלה לארץ ישראל ודבק ברבו המהרי"ל דיסקין. לאחר פטירת מהרי"ל דיסקין עבר למאה שערים ובהמשך מונה לראשות ישיבת "מאה שערים" לצד רבי שאול חיים הלוי הורביץ. התפרסם בצדקותו ובמעשי החסד הרבים שלו. הקים את "אגודת שומרי תורה", להקמת והחזקת תלמודי תורה במושבות ארץ ישראל, ופעולותיה הברוכות בתקופת שנות התר"ס-התר"צ, חיזקו את לימוד התורה ושמירת הדת במושבות שונות ברחבי ארץ ישראל (לתולדותיו בהרחבה ראו: וזרח בחושך אורך: תולדות חייו ופעליו של איש ירושלים, הגאון הצדיק רבי זרח ראובן ברוורמן זצ"ל, ממייסדי החינוך התורני בארץ ישראל, ירושלים תשע"ז).

הגאון השקדן רבי אברהם דוב שקול (תרכ"ה-תרצ"ג), מתלמידי הנצי"ב בישיבת וולוז'ין, בה כונה "דער וואלוז'ינער מתמיד". הוסמך לרבנות בידיהם של גדולי ישראל, ביניהם הנצי"ב, רבי ישראל סלנטר ורבי שלמה הכהן מווילנא. בצעירותו מונה לרב העיר ניופורט ניוז בווירג'יניה, ארה"ב, ובשנת תרנ"ז עלה לירושלים והתיישב במאה שערים. כאשר נקלעה ישיבת "מאה שערים" למצוקה כלכלית קשה, מינה אותו מחותנו רבי זרח ברוורמן לנשיא ומנהל הישיבה. בשלהי תרס"ד מונה לרב בית הכנסת "ישועות יעקב" (וזרח בחושך אורך, עמ' 245-249).

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. כתמים. קרעים בשוליים וסימני קיפול, מחוזקים בחלק בנייר דבק.