מכתב בכתב-ידו וחתימותיו של הגאון רבי מרדכי גימפל יפה. ראז'ינאי (ליטא), [תרמ"ו 1886].
המכתב נשלח לחתנו רבי צבי הירש הכהן וואלק, אשר כיהן באותה העת ברבנות העיירה קאפוליה. המכתב עוסק בעניינים פרטיים שונים. בין היתר, הוא כותב בתקוה: "...גם ליקירי עירו שי', אשר אבטח בכבודם ובאהבתם כי ימצאו דרכים מתוקנים איך לפלס נתיב בסילוק החובות אשר השתרגו עלו עליו, בעיר ההרס אשר החריבוה זרים וסוררים...". לאחר החתימה קטע נוסף (החתום שנית בסופו), בו הוא כותב לחתנו כי שלח את מכתבו לקאסווא "לשמח לב רעייתו בתי הרבנית תחי' לבשרה משלומו...". בתוך הדברים הוא כותב גם דרישת שלום ודברי הדרכה ל"נכדי היקר... מ' זלמן... ואשרי חלקך שזכית ללמוד מדודך הגאון שי' גם לשמשו, וכבר ארז"ל גדולה שימושו יותר כו', עשה אזנך כאפרכסת ותן לב לשמוע ולהבין וייטב לך כל ימי חייך, ושלומך ותורתך ישגא כנפשך ונפש זקנך הזקן החפץ לראות בניו ובני בניו לאוי"ט למודי ד' והוגי תורתו הק'...".
הגאון רבי מרדכי גימפל יפה (תק"פ-תרנ"ב), מגדולי הדור בליטא בתקופת הנצי"ב ורבי יצחק אלחנן ספקטור. תלמידו של רבי יצחק מוולוז'ין, שניבא כי יהיה לאחד מגדולי הדור. כיהן ברבנות בדרעטשין, משם עבר לכהן בעיר ראז'ינאי (רוז'ינוי, ליטא), בה כיהן כ-36 שנה – עד עלייתו לארץ הקודש בשנת תרמ"ח. בבואו לארץ התיישב במושבה החדשה ביהוד, בה יסד "קיבוץ" של אברכים גדולי תורה. עם בואו ליהוד הפך רבי מרדכי גימפל למנהיגו הרוחני-דתי של הישוב החדש בארץ ישראל. בפולמוס השמיטה בשנת תרמ"ט, היה רבי מרדכי גימפל מראשי האוסרים (באמרו: עם ישראל גלה מארץ ישראל בעוון חילול השמיטה, וקיום ההתיישבות החדשה בארץ תלוי בהקפדה על קיום מצות שביתת הארץ), ועמד מאחורי האיכרים בעקרון ששמרו את השמיטה במסירות נפש.
חתנו, מקבל המכתב, הגאון רבי צבי הירש הכהן וואלק (תרט"ז-תרס"ז), מגדולי תלמידיו של ה"בית הלוי" בישיבתו בסלוצק. נישא לבתו מרת יוכבד. בתחילת דרכו שימש כרבה של קאפוליה. בשנת תרנ"ד (בהיותו בן ל"ח שנים בלבד) התמנה לרבנות העיר פינסק, על מקומו של הגאון הנודע רבי אלעזר משה הורביץ אב"ד פינסק. מבין כתביו הרבים, התפרסם ספרו הגדול "כתר כהונה" על הספרי, אשר נדפס שנים רבות לאחר פטירתו.
[1] דף (2 עמ'). 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים זעירים, עם פגיעה מזערית בטקסט. סימני קיפול.