ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על התורה וליקוטים, מאת האדמו"ר רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה, "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מוה' שניאור זלמן נ"ע זיע"א אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס לי' וכל דמיטמרן אתגליין לי'". [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו] [1842]-1866. מהדורה ראשונה. ארבעה חלקים בארבעה כרכים.
חלק ראשון, עם דרושים על ספרים בראשית-ויקרא והפטרות, חלק שני, עם ליקוטי אגרות, הקדמות, ביאורים ושו"ת, חלק שלישי על ספר במדבר וחג השבועות, וחלק רביעי על ספר דברים ודרושים על המועדים.
ספריו של רבי אהרן מסטרשלה לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים.
האדמו"ר רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), גדול תלמידיו של האדמו"ר הזקן בעל התניא. מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו, והיה לאיש סודו וליד ימינו. ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים.
כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין האדמו"ר האמצעי מסיבות שונות, וכן חל ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי לעיירת מולדתו אשווע. רבו הצטער מאד על עזיבתו, והתבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין רבי אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן, פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וביקר את השיטה שמנגד. כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. רבי אהרן כיהן כאדמו"ר בסטרשלה, בעוד שהאדמו"ר האמצעי כיהן כאדמו"ר בליובאוויטש. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של רבי אהרן, ובראשם רבי אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בשנת תק"פ הדפיס רבי אהרן בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", בו מבאר את תורת האר"י ע"פ תורת רבו בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה", ובו מבאר את יסודות עבודת ה' ע"פ תורת האר"י ותורת רבו בעל התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים: חלק ראשון (בראשית-ויקרא): [2], צג, [1]; עו; נו דף. חלק שני (לקוטים שונים): [1], לה, [2], מה-קו דף. חלק שלישי (במדבר): [2], כט, כט-לא, לג-עו דף. חלק רביעי (דברים): [2], סב; יח, [4] דף.
24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. חותמות בחלק מהכרכים. סימני עש קלים בחלק הרביעי. כריכות עור חדשות, אחידות.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשט"ז [1956].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל הגה"ח ר' דוד פרקוביץ בלונדון: "לקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
הגה"ח ר' דוד ב"ר אברהם ישעיהו פרקוביץ (תרנ"ח-תשל"ו), מוותיקי החסידים ואנשי המעשה בירושלים. מחשובי חסידי האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ. לאחר הסתלקות רבו התקרב אל האדמו"ר בעל ה"חלקת יהושע" מביאלא רבי יחיאל יהושע רבינוביץ. נודע כבעל שמועה וכבעל מנגן. התגורר מספר שנים בלונדון, שם זכה לשמש את רבי יהודה לייב אשלג בעל ה"סולם". בשנות השואה סייע (יחד עם רבו האדמו"ר ממודז'יץ ובשיתוף פעולה עם האדמו"ר הריי"ץ) בהצלתם של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז ואחיו הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. עמד בקשרים הדוקים עם אדמו"רי חב"ד; היה ממתפללי בית המדרש ובית כנסת חב"ד בשכונת "בית ישראל" בירושלים, ונהג להשתתף בשיעורי חסידות ובהתוועדויות.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל "האברך יוסף יצחק בן חנה פעסיל": "ולקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
בסוף המכתב הוסיף הרבי: בברכה לתלמוד תורה "ביראת שמים".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. התכהות הנייר ובלאי קל.

מכתב בכתב-ידו וחתימותיו של הגאון רבי מרדכי גימפל יפה. ראז'ינאי (ליטא), [תרמ"ו 1886].
המכתב נשלח לחתנו רבי צבי הירש הכהן וואלק, אשר כיהן באותה העת ברבנות העיירה קאפוליה. המכתב עוסק בעניינים פרטיים שונים. בין היתר, הוא כותב בתקוה: "...גם ליקירי עירו שי', אשר אבטח בכבודם ובאהבתם כי ימצאו דרכים מתוקנים איך לפלס נתיב בסילוק החובות אשר השתרגו עלו עליו, בעיר ההרס אשר החריבוה זרים וסוררים...". לאחר החתימה קטע נוסף (החתום שנית בסופו), בו הוא כותב לחתנו כי שלח את מכתבו לקאסווא "לשמח לב רעייתו בתי הרבנית תחי' לבשרה משלומו...". בתוך הדברים הוא כותב גם דרישת שלום ודברי הדרכה ל"נכדי היקר... מ' זלמן... ואשרי חלקך שזכית ללמוד מדודך הגאון שי' גם לשמשו, וכבר ארז"ל גדולה שימושו יותר כו', עשה אזנך כאפרכסת ותן לב לשמוע ולהבין וייטב לך כל ימי חייך, ושלומך ותורתך ישגא כנפשך ונפש זקנך הזקן החפץ לראות בניו ובני בניו לאוי"ט למודי ד' והוגי תורתו הק'...".
הגאון רבי מרדכי גימפל יפה (תק"פ-תרנ"ב), מגדולי הדור בליטא בתקופת הנצי"ב ורבי יצחק אלחנן ספקטור. תלמידו של רבי יצחק מוולוז'ין, שניבא כי יהיה לאחד מגדולי הדור. כיהן ברבנות בדרעטשין, משם עבר לכהן בעיר ראז'ינאי (רוז'ינוי, ליטא), בה כיהן כ-36 שנה – עד עלייתו לארץ הקודש בשנת תרמ"ח. בבואו לארץ התיישב במושבה החדשה ביהוד, בה יסד "קיבוץ" של אברכים גדולי תורה. עם בואו ליהוד הפך רבי מרדכי גימפל למנהיגו הרוחני-דתי של הישוב החדש בארץ ישראל. בפולמוס השמיטה בשנת תרמ"ט, היה רבי מרדכי גימפל מראשי האוסרים (באמרו: עם ישראל גלה מארץ ישראל בעוון חילול השמיטה, וקיום ההתיישבות החדשה בארץ תלוי בהקפדה על קיום מצות שביתת הארץ), ועמד מאחורי האיכרים בעקרון ששמרו את השמיטה במסירות נפש.
חתנו, מקבל המכתב, הגאון רבי צבי הירש הכהן וואלק (תרט"ז-תרס"ז), מגדולי תלמידיו של ה"בית הלוי" בישיבתו בסלוצק. נישא לבתו מרת יוכבד. בתחילת דרכו שימש כרבה של קאפוליה. בשנת תרנ"ד (בהיותו בן ל"ח שנים בלבד) התמנה לרבנות העיר פינסק, על מקומו של הגאון הנודע רבי אלעזר משה הורביץ אב"ד פינסק. מבין כתביו הרבים, התפרסם ספרו הגדול "כתר כהונה" על הספרי, אשר נדפס שנים רבות לאחר פטירתו.
[1] דף (2 עמ'). 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים זעירים, עם פגיעה מזערית בטקסט. סימני קיפול.

מכתב בחתימת ידו וחותמתו של הגאון רבי אברהם דובער כהנא-שפירא רבה של קובנה. קובנה, ניסן תרפ"ט [1929].
מכתב תודות וברכות לנדיב (עם ברכה לחג הפסח), שנשלח אל ר' משה יהודה פקטר מאמשטרדם. המכתב מודפס במכונת כתיבה, על גבי נייר מכתבים רשמי של "כולל קאוונא", עם שורת ברכה וחתימה בכתב ידו וחתימתו של ה"דבר אברהם": "מברכו מקרב לב ומכבדו. אברהם דובער כהנא שפירא אב"ד דק"ק קאוונא".
הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא (תרל"א-תש"ג), בעל ה"דבר אברהם" מגדולי הרבנים המפורסמים בדורו, מצאצאי רבי חיים מוואלוז'ין, וחתנו של "הגדול ממינסק" רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן. תלמיד ישיבת וואלוז'ין. ספרו הלמדני "דבר אברהם", שחלקו הראשון נדפס לראשונה בשנת תרס"ו, הוציא לו שם עולם, וכבר בדורו פלפלו בדבריו גדולי הרבנים. שמו נודע כאחד המנהיגים הגדולים של יהדות ליטא. בשנת תרפ"ד השתתף במסע הרבנים המפורסם לארה"ב, יחד עם ה"כלי חמדה", הגראי"ה קוק והגרמ"מ עפשטיין. בשנת תרצ"ט נסע לשוויץ לצרכי רפואה ובפרוץ מלחמת העולם השנייה עדיין שהה בשוויץ. ידידיו התחננו אליו כי יציל את נפשו ויישאר בשוויץ הנייטרלית, אך הוא עמד על דעתו לחזור לעירו קובנה, באמרו כי קברניט לא נוטש את הספינה בעת סערה. נפטר בגטו קובנה, ואלפי יהודים ליוו את מיטתו לקבורה.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי 28.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בשולי הדף ובקפליו.