שלש מחברות הכוללות דברי תורה וסיפורי צדיקים, שנכתבו ע"י הילד "יששכר דוב" רוקח, בתקופת נערותו, [תשי"ח-תשכ"ו? 1958-1966?].
במחברת אחת חתום מס' פעמים "יששכר דוב", הוא רושם בה בכתב יד קדשו, מעשיות ש"סיפר דודי זי"ע". רשימות וחשבונות [אחת הרשימות נראית כתיעוד הנהגות חסידות וקיומן], רשימות נוספות מרבותיו ומחנכיו. המחברת השניה רישום חידושי תורה והלכה (יתכן כי גם היא בכת"י קדשו). במחברת השלישית רישומים שונים [של תכנית לימודים בספר כלשהו?].
כבוד קדושת האדמו"ר מבעלז, רבי יששכר דוב רוקח שליט"א, הנצר היחיד מכל צאצאי משפחת אדמור"י בעלזא שנהרגו בשנות השואה. חסידות בעלז שמרה את "יורש העצר" וגדלתהו בתורה ובחסידות עד שהיה ראוי להנהיג את העדה, ובשנת תשכ"ו הוכתר לאדמו"ר בהיותו בן 18 שנה.
דודו, האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז, איבד בשואה את כל משפחתו, אשתו, בניו ונכדיו. גם אחיו, הרב הקדוש מבילגורייא, רבי מרדכי רוקח, איבד בשואה את כל משפחתו. לאחר השואה נישא רבי מרדכי שנית ובשנת תש"ח נולד לו בנו רבי יששכר דוב.
הרב מבילגורייא נפטר בשנת תש"ט ואחיו האדמו"ר רבי אהרן נפטר בשנת תשי"ז. זקני החסידים הועידו לאדמו"רות את הנצר היחיד לבית בעלז, שהיה בן תשע שנים בלבד [!], העמידו לו מחנכים מעולים והחזיקו את ישיבות ומוסדות בעלז, עד הכתרתו של האדמו"ר שליט"א. החסידות שהתפתחה תחת הנהגתו מונה היום אלפי משפחות חסידים ומאות מוסדות תורה תפלה וחסד.
גודל ומצב משתנים, כתמי רטיבות.