ספר מדרש שמואל רבתי, עם ביאור עץ יוסף. שטעטטין, דפוס יעקב מנחם שרענטצעל, [תר"כ] 1860.

העותק של אדמו"רי בית אמשינוב, רבי מנחם קאליש מאמשינוב ובנו האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש. בשער הספר חותמו של האדמו"ר רבי "מנחם קאליש אבדק"ק אמשנאוו". בדף המגן האחורי רישום בעלות שהספר שייך לבנו האדמו"ר רבי שמעון שלום: "לד' הארץ ומלואה, שייך לכ"ק אדמו"ר שליט"א מאמשינאוו כעת באטוואצק יצ"ו".

האדמו"ר השני מאמשינוב – רבי מנחם קאליש (תר"כ-תרע"ח, אנצ' לחסידות ג', עמ' פא-פב), מגדולי האדמו"רים בפולין. בן האדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש (תקע"ד-תרל"ח). היה יד ימינו של אביו בהנהגת החסידים, למרות שהיה צעיר לימים. בהיותו כבן י"ח שנים, נתמנה לממלא מקום אביו באמשינוב כרב ואדמו"ר. בתקופת כהונתו גדלה חצרו ומאות חסידים קבלו את מרותו. כאביו עסק אף הוא בצדקה ובצרכי הכלל. כיהן כאדמו"ר ארבעים שנה בדיוק, מפרשת וישלח – עד פרשת וישלח. בשעת פטירתו אמר עליו בעל ה"אמרי אמת" מגור: "אבדנו אחד משיירי כנסת הגדולה". בניו ונכדיו הם האדמו"רים לבית אמשינוב.
בנו האדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש (תרמ"ג-תשי"ד), בעל ה"משמיע שלום". מגדולי האדמו"רים בדורו. כיהן באדמו"רות לאחר פטירת אביו הקדוש, ועקב מצב בריאותו עבר להתגורר בעיירת המרפא אוטבוצק הסמוכה לוורשא. בשנות השואה נמלט דרך ליטא, יפן ושנחאי, והגיע לארה"ב. נודע בפקחותו הרבה ובאהבת ישראל השופעת, שקירבה אליו חסידים רבים.

[1], מז, [1] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים. חותמות. כריכת עור חדשה.