Proclamation of Martial Law in Jerusalem, כרוז תלת-לשוני שנדפס זמן קצר לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים ב-9 בדצמבר 1917, ובו נוסח "הצהרת ירושלים" – ההכרזה הרשמית של סר אדמונד אלנבי על משטר צבאי בירושלים. דפוס Govt. Press (דפוס ממשלתי), [ירושלים?], דצמבר 1917. אנגלית, צרפתית ואיטלקית. הכרוז הראשון שנדפס תחת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. נדפס ב-300 עותקים.
הכרוז שלפנינו נושא הקדשה בכתב-ידו של רונלד סטורס, המושל הבריטי הראשון של ירושלים: "Ronald Storrs / military governor / to Colonel Isham" [רונלד סטורס / מושל צבאי / לקולונל אישם (Ralph Heyward Isham)].
הצבא התורכי נסוג מירושלים בליל ה-8 בדצמבר 1917. למחרת מסרו ראש העיר המוסלמי של ירושלים, חוסיין אל-חוסייני, ופמלייתו את כתב הכניעה ואת מפתחות העיר לצבא הבריטי. טקס הכניעה הרשמי נערך יומיים לאחר מכן, ב-11 בדצמבר. באותו יום נכנס הגנרל אלנבי לירושלים והכריז על כיבושה בטקס חגיגי בנוכחותם של מצביאי מעצמות ההסכמה. החשיבות העצומה שייחס אלנבי למעמד זה השתקפה, בין היתר, בהחלטתו לרדת מסוסו לפני שנכנס בשער יפו, וכן בהצהרה שלפנינו, שהוקראה במספר לשונות והודפסה בשני כרוזים שונים (הכרוז שלפנינו וכרוז נוסף, שנדפס בעברית, ערבית, רוסית ויוונית).
במיוחד בחר אלנבי להדגיש בהצהרה את חשיבות צביונה של ירושלים כעיר קדושה לשלוש הדתות: "הריני לידע אתכם כי כל מבנה מקודש, יד זיכרון, מקום קדוש, מקדש, אתר מסורתי, הקדש, אתר ירושה דתית, או מקום תפילה מסורתי מכל צורה שהיא של כל שלוש הדתות יישמר, ויוגן על-פי המנהגים והאמונות הקיימים של אלו שלדתם הוא מקודש".
רונלד הנרי אמהרסט סטורס (1881-1955), החתום על הכרוז שלפנינו, היה מושל ירושלים הראשון בתקופת המנדט הבריטי. בשנת 1904 נשלח לשרת במנהל האזרחי במצרים, ובתוך שנים ספורות נתמנה למזכירו של מושל מצרים, הנרי מקמהון. סטורס שלט בשפה הערבית והיה בקיא בתרבות המקום, ובמהלך שנות המלחמה עמד בקשרים עם ראש השושלת ההאשמית חוסן בן עלי, והיה זה שהכיר בינו ובין איש הצבא הבריטי תומס אדוארד לורנס ("לורנס איש ערב"). עם תום המלחמה, קיבל על עצמו סטורס את תפקיד מושל ירושלים, לאחר שהקצין שיועד לתפקיד, ביל בורטון, דחה את המינוי בטענה ש"המקומות היחידים שאפשר לסבול בירושלים הם האמבט והמיטה".
אף שפעל רבות למען העיר (הטבעת מטבעות, החזרת שירותי הדואר, קביעת החוק לחיפוי בתי ירושלים באבן), הואשם סטורס לא אחת ביחס עוין ומפלה לרעה כלפי היהודים, והיו שתלו בו את האחריות למאורעות תר"פ ותרפ"א. על יחסם של היהודים אליו, העיד סטורס בספר זכרונותיו: "היה עלי לשאת בדומיה מטר של חרפות וגידופים כל כך קשים בעתונות העברית שבארץ ובעולם, עד שאפילו היום אין אני יכול להבין כיצד לא הפכתי לאנטישמי לכל ימי חיי". עם זאת, נטה סטורס חיבה אישית לכמה מדמויות המפתח ביישוב היהודי, והיה חברם של חיים נחמן ביאליק, "אחד העם" ואף זאב ז'בוטינסקי. נפטר באנגליה בשנת 1955, בגיל 73.
מקבל הכרוז, ראלף הייוורד אישאם (Ralph Heyward Isham, 1890-1955) היה אספן אמריקאי של ספרים וכתבי-יד, שנודע בעיקר בזכות רכישת מסמכים וכתבי-יד של הסופר ג'יימס בוזוול. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הבריטי; אז, ככל הנראה, קיבל לידיו את הכרוז שלפנינו מידי רונלד סטורס.
על אף שהכרוז נדפס ב-300 עותקים, נראה כי רק עותקים בודדים ממנו שרדו (אישם עצמו האמין כי נותרו רק שלושה עותקים של הכרוז. ראה מאמר מצורף מהעיתון New York Times).
50X65.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. נייר שביר. קרעים בשוליים, חלקם משוקמים.
מצורף: גזיר מהעיתון New York Times (ה-16 במאי 1936) – כתבה המתארת את הכרוז שלפנינו (מלווה בתמונה). אנגלית.
מקור:
1. אוסף ראלף הייוורד אישם.
2. נקנה בבית המכירות Christie's, ניו-יורק. מכירה מס' 6824, 17 במאי 1989.