אוסף של למעלה מ-150 מכתבים (על גבי גלויות) ששלחו גולי סיביר מבני ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק שבבירז', אל רבי אליעזר בן ציון ברוק, ראש ישיבת "בית יוסף נובהרדוק" בירושלים. [סיביר, קזחסטן וצפון-הקווקז (רוסיה), לודז' (פולין) ומקומות נוספים, תש"ב-תש"ו 1942-1946 בקירוב]. יידיש (אחדים מהם בעברית ורוסית).

לפנינו תיעוד נדיר, מקיף ויוצא-דופן של תלמידי ישיבת נובהרדוק-ביאליסטוק בתקופת גלותם בערבות סיביר, ובעיירות הנידחות בקזחסטן ובקווקז, ובדרכם לפולין ולארצות החופש לאחר תום מלחמת העולם השניה. במכתביהם מודים התלמידים לרב ברוק על משלוח חבילות הסיוע מארץ ישראל; מתארים את העבודה המפרכת, התנאים הקשים וחיי הלחץ והדחק במחנות ובקולחוזים; כותבים על המחסור בתשמישי קדושה, ספרי קודש, תפילין וציצית, ארבעת המינים ומצות לפסח; מוסרים פרישת שלום לקרוביהם ולמכריהם בחו"ל; מבררים אודות השמועות הנוראיות מחורבן יהדות אירופה ומבקשים מידע על גורל חבריהם, אחיהם וקרוביהם; מתארים את תקוותם למפלת הגרמנים, ותקוותם לניצחון הצבא האדום ולנקמת העם היהודי; כותבים על תכניותיהם ליציאה מגלות רוסיה ושיבתם חזרה לביתם בפולין בדרכם לארץ ישראל, ועוד.
האוסף כולל מכתבים רבים מאת ראשי ישיבות נובהרדוק וגדולי התלמידים, בהם: אחד-עשר מכתבים מאת ר"מ ומנהל הישיבה רבי יהודה ליב נקריץ ורעייתו הרבנית עטל נקריץ (בת ראש הישיבה רבי אברהם יפה'ן ונכדת הסבא מנובהרדוק); שלושה מכתבים מאת ר' יעקב גאלינסקי (לימים המגיד הנודע ר' יענקל'ה גלינסקי), מגדולי ישיבת נובהרדוק בפינסק ובקובל; שני מכתבים מאת רבי חיים זייצ'יק, ראש ישיבת נובהרדוק בבוטשאטש; מכתב מאת רבי יצחק אורלאנסקי, ר"מ בישיבת נובהרדוק בפינסק וקובל; שמונה מכתבים מאת ר' רפאל וואלדשאן ואמו הרבנית גיטל וואלדשאן (אשת רבי יצחק אלחנן וואלדשאן – דער שערשאווער, אחות רבי חיים שמואלביץ ונכדת הסבא מנובהרדוק); מכתב מאת רבי משה רוגינסקי, מראשי כולל "בית יוסף" בווילנא; ומכתבים רבים מאת בני הישיבה הבחורים: ר' יעקב פסטרנק מלוצק, ר' חיים רוכלסמן מקורוב, ר' משה הלמאן מפאפא, ר' יעקב יהושע מאבע משברשין, ר' פנחס מנחם מלאך מאוסטרלנקי, ר' שלמה נפתלי הערץ סמיטיצקי (דרוגוצינער), ר' אהרן צבי הירש נודעל, ר' צבי הירש שמוטס, ר' יצחק שעווקעס, ר' ירחמיאל דאמב מאוסטרובה, ר' נתן מאיר רוזן, ר' יקותיאל פוקס, ר' פנחס אינגברמן (מגולי סיביר עם ר"י מובושוביץ; נהרג בהמשך בדרכו לארץ ישראל בהפלת המטוס שבו נסע מעל שמי בולגריה), ר' אברהם יצחק לינצברג, ר' חיים יוסף לוביאטובסקי, ר' יוחנן לייביקער מאוסטרובה, ר' ראובן וואפנער מאוסטרולנקה, ר' יעקב יורקביץ, ר' בנימין גרודקה מהוסאקוב, ר' קהת בארעק, ר' משה טורנער מבנדין, ר' נח רוכמאן, ר' שלמה פייגא ממאקוב, ר' בן ציון קעניג, ר' אהרן ליב פינקלשטיין, ר' ישראל צבי פרידלנד מקרשוב, ר' יחיאל רוזנצווייג, ר' לייב עמערט, ר' מענדל שפיטאלני, ר' אברהם אליהו גלזרמן, ר' שלמה מרגולין, ר' בן ציון הרשפלד, ר' יצחק פרעטיר, ר' משה ברנשטיין, ר' יעקב חארעס, ר' חנניה בארינאוו, ר' לייביש קראוונער, רבי יעקב שלאנג, ואחרים.

האוסף כולל בנוסף:

• שני מכתבים עם ברכת שנה טובה, מאת משגיח הישיבה הגה"צ רבי ישראל מובשוביץ, ומאת רבי יקותיאל פוקס. פראג, תשרי תש"ז (1946). • מכתב ארוך בן שלושה עמודים מאת רבי יחיאל פישקין מרוביזראוויטש (לימים אב"ד שאבלי), בו הוא מתאר מעט מקורותיו בתקופת השואה ומספר על הידיעות שקיבל מגלות ישיבת נובהרדוק-בירז' ברוסיה (אוסטיה, איטליה, כסלו תש"ו 1945). • מכתב מאת הרבנית פרומה רפפורט (אשת רבי דוד רפפורט בעל "צמח דוד"). • מכתב אל רבי הלל ויטקינד. • שבעה דפים (מודפסים במכונת כתיבה) עם רשימת הרבנים והבחורים המקבלים את חבילות הסיוע, מקום הימצאם, ותאריך שליחת החבילות. • מספר מעטפות-מכתבים.

רקע
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סיפחה ברית המועצות את פולין המזרחית ובכללה גם את העיר ביאליסטוק בה שכנה ישיבת נובהרדוק בראשותו של רבי אברהם יפה'ן, חתנו ר"מ ומנהל הישיבה רבי יהודה ליב נקריץ והמשגיח המוסרי רבי ישראל מובשוביץ. תלמידי הישיבה אשר סירבו לחיות תחת השלטון הקומוניסטי, נמלטו יחד עם הנהלת הישיבה לעיר וילנה הליטאית. בקיץ ת"ש פלשו הרוסים לליטא, ובחורי הישיבה נאלצו לנדוד הלאה לעיירה הקטנה בירז' שעל גבול לטביה, שם המשיכו ללמוד מספר חודשים נוספים, תוך כדי ניסיון למלט את עצמם ולהשיג אשרות כניסה לארצות שאינן תחת שליטת הגרמנים או הרוסים. בשנת תש"א הצליח ראש הישיבה רבי אברהם יפה'ן להשיג אשרת כניסה לארצות הברית ולהגיע לניו יורק עם קבוצה מצומצמת של תלמידים. לבני הישיבה הנותרים בבירז' הציעו השלטונות הרוסים אזרחות סובייטית, ולאחר שסירבו הם הוגלו כ"אויבי העם" לערבות סיביר (מרביתם של בני הישיבה שלא הוגלו ונותרו בבירז', נרצחו בהמשך ע"י הגרמנים).
בשתי קבוצות הוגלו כשישים מבני הישיבה לסיביר – הקבוצה הקטנה נשלחה עם רי"ל נקריץ למחנה כפיה באזור נידח סמוך לפארביג (Parbig) שבמחוז טומסק; קבוצה גדולה יותר נשלחה עם משגיח הישיבה רבי ישראל מובשוביץ אל מחנה כפייה בסביבות העיר קרסנויארסק. שתי הקבוצות הועסקו בעבודות פרך וסבלו מעינויים קשים, מרעב וממחלות. אך למרות התנאים הקשים, המשיכו הבחורים לשמור בגבורה ובמסירות נפש על לימוד התורה וקיום המצוות בסתר.
בשלהי שנת תש"א, הותר לקבוצת הגולים עם ר"י מובשוביץ לצאת מהמחנה ולהתיישב בפנים רוסיה. בשל האקלים החם, בחרה הקבוצה לנדוד דרומה, לעיר מרקי שמחוז ז'אמבול בקזחסטן. אולם גם במרקי לא שפר עליהם גורלם. כדי להתקיים נאלצו הבחורים לעבוד עבודה מפרכת ומסוכנת ב'קולחוז' (משק שיתופי), ורבים מהם מתו מרעב וממחלות. כשלוש שנים לאחר מכן, באביב תש"ד, שוחררה גם הקבוצה של רי"ל נקריץ מגלותם בסיביר. הקבוצה התיישבה בצפון הקווקז, ב'סובחוז' (משק ממשלתי) סמוך לעיירה איפטבו (Ipatovo) שבחבל סטברופול. בתום המלחמה, עזבו כל הגולים בני הישיבה את רוסיה הסובייטית. בתחילה נסעו לעיר לודז' שבפולין ולמחנות העקורים השונים במרכז אירופה, ובהמשך היגרו לארצות הברית ולארץ ישראל.
באביב תש"ב נוצר לראשונה קשר מכתבים בין שתי הקבוצות ובין רבם ראש הישיבה רבי אברהם יפה'ן בניו יורק, אשר פתח מיד בהכנות למשלוח חבילות סיוע עם מזון ובגדים, כסף ומצרכים חיוניים נוספים. החבילות הראשונות הגיעו בחורף תש"ג והביאו עמם הצלה והקלה גדולה. אחד מהיוזמים העיקריים למשלוח החבילות מארץ ישראל היה רבי בן ציון ברוק, שעמד גם בקשר מכתבים רציף עם הגולים בני הישיבה. המכתבים באוסף שלפנינו – שמקורו מארכיונו של רבי בן ציון ברוק – נשלחו ע"י בחורי הישיבה בשנים קשות אלו של תלאות ונדודים בגלות רוסיה.

למעלה מ-150 גלויות. גודל ומצב משתנים. נקבי תיוק.