דברים. הוצאת "עכשיו", 1966. מהדורה ראשונה.
בדף השער הקדשה בכתב ידה של וולך: "בית-הורביץ, 7/7/66. יאיר, אמך שלך ואני מסכימות ומהללות את נפלאותך וגם הנה ספר בשבילך, מיונה".
בשנות ה-60 נוצרה ידידות קרובה מאד בין יונה וולך ויאיר הורביץ ואף בין אמו של יאיר, לאה, לוולך. כמו וולך, גם הורביץ התגורר עם אמו במשך שנים רבות, ברחוב יודפת פינת רחוב דיזנגוף בתל-אביב. על קשרי הידידות בין השלושה כותב יגאל סרנה: "דירת ההורביצים היתה לביתה התל אביבי של יונה. הם למדו לזהות את נקישת נעליה המהירה על ארבע המדרגות. ללאה הורביץ קראה אמא ובאה לבקרה גם בשדרות קרן קיימת, היכן שהאם המבוגרת הסתובבה בקיץ כמטפלת עם עדת תינוקות. 'אני עצובה, אין לי מזל', אמרה לה יונה. עם לאה התנהגה כילדה קטנה שרע לה. ניטלה ממנה החדווה הדברנית. 'קשה לי, אין לי בית חם, רע לי עם אמא שלי. אני מקנאה ביאיר שיש לו בית כזה'. [...]
'רע לי בכפר, אין לי אף אחד שם', שפכה יונה את לבה כאסופית חלשה, ולאה אמרה שאין יפה כמו יונה. לפעמים, כשנשארה יונה לישון אצל ההורביצים על מיטה מתקפלת, רחצה אותה לאה הורביץ באמבטיה כמו היתה בתה הקטנה. רק בשובו של יאיר הביתה השתנתה יונה, דיבורה הפך מהיר יותר, היא התאימה עצמה לקצב של יאיר, לשנינות, למשחקי הלשון שדרש משחק נעוריהם הקדחתניים. מפנה לכל אחד צלע אחרת, שלמה לגמרי, של הווייתה" (יונה וולך – ביוגרפיה, מאת יגאל סרנה. "כתר", 2009, מהדורה שניה, עמ' 135-136).
העותק שלפנינו הוצא מאוספי הספריה המרכזית של אוניברסיטת תל-אביב, אליה נתרמהּ ספרייתו של המשורר יאיר הורביץ לאחר פטירתו. במרוצת השנים כוסתה ההקדשה בנוזל מחיקה לבן (טיפקס) ורק לאחר שהוּצא הספר מרשות הספריה האוניברסיטאית, הוּסַר נוזל המחיקה ונחשפה ההקדשה הנ"ל. 46, [1] עמ', 24 ס"מ. מצב טוב. עותק ספריה לשעבר. חותמות ומדבקה על השדרה.
מקור: אוסף ארני דרוק.