46 מכתבים וגלויות מאת יצחק דב ברקוביץ, ממוענים אל שלשה אנשי-ספרות: הסופר דוב קמחי (מלר), המשורר אפרים א. ליסיצקי והבלשן יצחק אבינרי.
יצחק דב ברקוביץ (סלוצק 1885-תל-אביב 1967), סופר ומתרגם עברי ויידי, ידוע בעיקר במפעל תרגומיו לכתבי שלום עליכם. בשנת 1906 נשא לאשה את אסתר, בתו של שלום עליכם ויצא עם משפחת שלום עליכם לגליציה ומשם לשווייץ, בה ישב כשנה ומחצה. התגורר חליפות ברוסיה ובווארשה, וילנה ואודסה, ועסק בעבודות ספרותיות ועיתונאיות שונות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיע עם משפחת שלום-עליכם לקופנהגן ואחר-כך לארצות הברית, שם שהה עד עלייתו לארץ בשנת 1928. מרבית המכתבים באוסף שלפנינו הנם מתקופה זו (1914-1928) - נשלחו מארצות-הברית, חלקם כתובים על ניירות מכתבים של "שלום-עליכם פאָנד", הוצאת "שטיבל" אמריקה, עתון "התורן", ו"מקראות קטנות" – מפעלים ספרותיים שונים בהם ברקוביץ היה שותף. עם עלייתו ארצה, היה בין עורכי השבועון "מאזניים", ומספר מכתבים באוסף הנם מטעם מערכת השבועון; יתר המכתבים נשלחו מתל-אביב בשנות ה-40-50.
המכתבים מנוסחים בלשון מליצית עשירה ומגוונת וכתובים בכתב-ידו האסתטי של ברקוביץ. עיקרם ענייני ספרות (ומעט עניינים אישיים), הפותחים צוהר להגותו הספרותית של ברקוביץ ולתפישת-עולמו הבלטריסטית.
~בגלויה משנת 1906, מגלה ברקוביץ כי המשורר אפרים א. ליסיצקי הוא חבר-ילדות מסלוצק, בעקבות מכתב שהאחרון שלח לו. ברקוביץ משיב לו: "אם היו לי אז 'עינים חולמות' ו'ידים יבֵשות' – איני זוכר בפרוטרוט, אבל כי היה לי אז חבר בעל קומה... בזה הריני נזכר לפעמים בשבתי בשעת בין השמשות בקרן זוית אפלה..." ובסוף הגלויה – "אפשר שבקרוב אהיה באַמריקה – אבל לא להשתקע. בארץ ה'ביזנעס' אין מקום לספרות".
~במכתב מחודש מאי 1926 הוא כותב לידידו דוב קמחי: "קבל-נא את תודתי הרבה על המתנה הטובה והיפה – 'ספר הכליונות' שלך... ["זוטות", ירושלים, 1926] ורק דבר אחד בקשתי בו ולא מצאתי: ההומור שלך, שהיה מרחף על-פני ספוריך הראשונים. אַיהו? האם שכחת, על-פי מקרה, למלוח את תבשילך? או טֶנדנציה [מגמה] היא לכם, בני ארץ-ישראל, להיות כבדי-ראש דוקא? או אולי יראים אתם שם את יעקב רבינוביץ? [...] אתם, היושבים בארצות מזרח השמש וחיים את חייכם תחת כפת השמים – למה אתם מקדירים עלינו כל-כך את חיי האדם? למה אתם סוגרים עלינו את העולם מכל העברים, לבלתי הניח אפילו פתח צר, אפילו צוהר קטן להציץ החוצה? ברֶנר היה יהודי ליטאי וחניך הספרות הרוסית, אסיר עוני ומצוקת-נפש אכזריה, - אבל אתם, יוצאי גליציה, הפילוסופים הפּקחים וקלי-הדעת, אוהבי החיים לכל מנעמיהם, - למה אתם מִתְלַטְאִים ומִתְבַּרְנְרִים, לכל הרוחות? (משבּח אני את משה נאדיר היהודי ואת עגנון העברי, בני ארצכם, שעומדים הם בשרשם)...".
~במכתב אחר, מיום 24 בינואר 1928, כותב ברקוביץ [כחודש לפני עלייתו ארצה] לידידו ליסיצקי: "אמת בידיעה - נוסע אני לארץ-ישראל, אף כי הנסיעה תעלה לי בקושי רב וביסורים גדולים. גם מצבי וגם מצב ארץ-ישראל (בחמר הכתוב מדבּר) אינם מנעימים עלי את הדבר. ואולים את הנעשה אין להשיב – החלטתי לנסוע...".
46 מכתבים בכתב-יד ובמכונת-כתיבה + שאלון של "ברית ראשונים", תל-אביב. גודל ומצב משתנים.