De accentibus et orthographia linguae hebraicae [ההגייה והאיות של השפה העברית], מאת יוהאנס רויכלין. אגנו (אלזס), דפוס Thomas Anshelm, רע"ח 1518. לטינית ומעט עברית.
ספרו השלישי והאחרון של המלומד הגרמני יוהאנס רויכלין המוקדש לדקדוק ולפילולוגיה עברית. הספר עוסק בטעמי המקרא ובכתיב (האורתוגרפיה) של העברית המקראית. בסוף הספר תשעה עמודי תווים הנקראים מימין לשמאל: שמות טעמי המקרא, בעברית, ומעליהם תווי המוזיקה המתאימים לכל טעם (לארבעה קולות) – מן הדוגמאות המוקדמות ביותר להדפסת תווי מוזיקה עברית.
יוהנס רויכלין (Johannes Reuchlin, 1455–1522), מחשובי ההומניסטיים הגרמניים תקופת הרנסאנס, הנחשב לאבי הרנסנס של חקר העברית. קידם תפיסה סובלנית כלפי היהודים, עסק בהנחלת כתבי הקודש היהודיים וכתבי הפילוסופיה היווניים לבני דתו, ובהוראת עברית ויוונית. למד עברית אצל רבי עובדיה ספורנו ואצל יעקב בן יחיאל לואנס, רופאו האישי של פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ; השתלם בקבלה באיטליה, והושפע מכתביו של Pico della Mirandola (1463–1494). רויכלין נחשב לאחד מאבות הרפורמציה, אף כי העיד על עצמו שהוא מתנגד לה, ונותר נאמן לוותיקן כל ימיו. בפולמוס המפורסם שנתגלע בינו ובין היהודי המומר יוהנס פְּפֵפֶרְקוֹרן התנגד בחריפות לשריפת התלמוד. על כך, ועל דבקותו בלימוד המסורת היהודית ובהוראתה, נרדף על ידי המוסדות הנוצריים. ספרי הדקדוק העברי שכתב רויכלין נחשבים לנדבך חשוב בפרויקט התאולוגי–קבלי שלו, שעיקרו גילוי מחדש של שורשי האמונה הנוצרית, מתוך חזרה אל בסיסה היהודי.
לקריאה נוספת: Principles and Problems of Biblical Translation, מאת W. Schwarz. לונדון, Cambridge UP, 1955. פרק IV.

LXXXIII, [5] דף (מספור הדפים מעט משובש), 25.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרע חסר בשולי דף השער, משוקם במילוי נייר. נקבי תילוע, קצתם משוקמים, עם פגיעה קלה בטקסט. דף הביטנה האחורי חתוך וחלקו התחתון חסר. רישומים רבים בכתב–יד (מן התקופה). כריכת עור מעוטרת, עם פגמים ובלאי.

תערוכה: