דוד פוגל, גלויה בכתב-יד, ממוענת לידיד נעוריו שמעון פולק בניו-יורק. פריז, 1925.
פוגל כותב, בין היתר: "הנני כבר בפריז... זה אחד עשר יום. עברתי לכאן, כדי להחליף את הרעבון הוינאי בפריזאי. לא"י לא יכלתי לנסוע, לא היתה לי שם תקוה וגם כספי לא הספיק... ומוינה מוכרח הייתי לנסוע... החיים כאן קשים – ובני ישראל, כל האָמנים למיניהם, סופרים, ציָרים ופסלים, רעבים ללחם, רעב שיש בו ממש ושהֶעדר-דירה בצדו". בהמשך מבקש פוגל מידידו שיאסוף עבורו שכר-סופרים בסך 10 דולר ממערכת "הדואר" עבור שני שירים שפרסם.
פוגל (1891-1944) – התגורר חליפות בוינה, פריז, ורשה וערים נוספות. בשנת 1929 בקר בארץ, אך לא התאקלם בה, וכעבור שנה שב לאירופה. שהה בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השניה; בפברואר 1944 הועבר לגרמניה, שם נרצח בידי הנאצים. פולק היה ידידו של פוגל משנות נעוריהם; לימים היה מן הדמויות הבולטות בתחום החינוך היהודי בארה"ב. דבר ידידותם מוזכר בהקדמתו של המשורר דן פגיס ל"כל שירי דוד פוגל". גלויה 14X9 ס"מ. מצב טוב.