עשרה פרסומים מוקדמים של מכתבי ה"גניזה החרסונית" – אוסף מכתבים ותשמישי קדושה המיוחסים לבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, האדמו"ר הזקן בעל התניא, ותלמידיהם גדולי החסידות בדורות הראשונים:
1. "ספר בית צדיקים", מאת האדמו"ר רבי מאיר יהודה לייבוש לנגרמן (תק"ץ-תרמ"ו), מתלמידי רבי ישראל מרוז'ין ובנו רבי אברהם יעקב מסדיגורא. פרשבורג, דפוס אלקאלאי, תרע"ח 1918.
בסופו, "מכתבים קדושים" (עם שער חלקי נפרד), ובו פרסום ראשוני בדפוס של כמה ממכתבי הגניזה.
בשער, חותמת המביא לבית הדפוס, בן המחבר ר' מנחם נחום לנגרמן אב"ד טורקא (תרכ"ו-תר"צ); הגהות בעט בעמוד האחרון. חסר ארבעה דפים בסיום.
2. "מכתבים קדושים, מעותקים אות באות מכתבי יד קודש של מרן הבעל שם טוב טוב הקדוש זצ"ל והרב המגיד הקדוש מו"ה דוב בער זצ"ל ממעזריטש ותלמודיהם הצדיקים הקדושים אשר בגן עדן", שלושים ושישה מכתבי הגניזה. טשערנאוויץ, דפוס הארניק ובירנבוים, תרפ"א [1921].
בסופו "ליקוטי אורות" מאת האדמו"ר ה"אביר יעקב" מסדיגורה והאדמו"ר ה"פחד יצחק" מבויאן.
3. "ספר חמדה גנוזה, אמרות... ר' משה ליב מסאסיב... צרפתי להם... המכתבים הקדושים של הבעש"ט והחברייא קדישא שלו". [וינה, ה. וואגנער, תרפ"א 1921]. בראשו הסכמה מאת האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב.

4. "מכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו", תשעה מכתבי הגניזה. לבוב, דוד פרענקיל, תרפ"ג 1923. בראשו מכתב האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, זקן אדמו”רי בית רוזין.
5. "קובץ מכתבים מקוריים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו", שבעה עשר מכתבים מהבעש"ט ועשרים ותשעה מכתבים מתלמידיו. וינה-ברלין, "מנורה", [תרפ"ג 1923]. בסופו תרגום חלופת המכתבים בין ממשלות רוסיה ואוסטריה בענין הסגרתו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין לרוסיה.
6. "ספר חכמי ישראל בעש"ט, כתבי קודש מכל רבותינו... הגביר החסיד ר' שמואל גורארי' ז"ל מקרעמענטשוק במיטב כספו קנה המכתבים מידם ומסרם לכ"ק אדמו"ר [הרש"ב] מליבאוויטץ". ניו יורק, דפוס "נר תמיד", תרפ"ד [1924]. כולל מכתבים מהאדמו"ר הרש"ב והאדמו"ר הריי"ץ (כידוע, האדמו"ר הריי"ץ התנגד להדפסת מכתבי הגניזה, ואף שלח אגרת למו"ל ה"ר דוד שיפרין בניו יורק שלא לפרסם את הספר, אלא שהאגרת נתעכבה עד לאחר הדפסתו).
7. "ספר גנזי נסתרות, מסתעף לשלשה אורות: אור ישראל, אור נערב, אור רב", מכתבי הבעש"ט, המגיד ממזריטש והאדמו"ר הזקן. ירושלים, דפוס "ציון" של האחים רוהלד, [תרפ"ד 1924]. יצא לאור על ידי ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי, מחסידי חב"ד-קאפוסט (נפטר קודם ובסמיכות להדפסת הספר). ההכנסות ממכירת הספר הוקדשו לקרן "להדפסת כתבי רבותינו חב"ד".
8. "ספר חמדה גנוזה, קובץ מכתבים ... של הבעש"ט והחבריא קדישא שלו". [ברוקלין, ניו יורק, בערך תרפ"ה 1925].
9. "ספר גבורת ארי, תולדות רבינו... ליב שרה'ס... עם מכתבי קודש... הבעש"ט... המגיד הגדול ממעזריטש... הגה"ק בעל התניא... ועוד הרבה צדיקי עולם מבני היכלא של מרן הבעש"ט והמגיד", מאת ראובן מרגליות. לבוב, R. Margulies, [תר"ץ 1930].
10. "אגרות קודש, קבוצת מכתבים מרבנו... המגיד הגדול ממעזריטש ותלמידיו... משנות תקכ"א-תקמ"ח עם באורים והערות", מאת ר' יואל דיסקין. ירושלים, דפוס חיים צוקרמן, תרצ"ג [1933].
מצורף: ספר "אגרות בעל-התניא ובני דורו", שבו פרק המוקדש לבדיקת מהימנותה של ה"גניזה החרסונית", מאת הרב דוד צבי הילמן. ירושלים, דפוס "המסורה", תשי"ג.
סה"כ 10 ספרים + ספר "אגרות בעל התניא ובני דורו". גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. מספר רישומים וחותמות. כריכות חדשות.

"הגניזה החרסונית"
מכתבי "הגניזה החרסונית" נתגלו בשלהי מלחמת העולם הראשונה. לדברי מגלי הגניזה, מכתבים קדושים אלו, של הבעש"ט ותלמידיו, היו ברשותו של האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, שקיבלם בירושה מזקנו הממגיד ממזריטש, והוחרמו ע"י המשטרה החשאית הרוסית בעת מעצרו ברוסיה בשנת תקצ"ח. לפי המסופר, המכתבים נשמרו בארכיון הבולשת בעיר חרסון שבדרום אוקראינה ונבזזו משם בתקופת התמוטטות שלטון הצאר במהפכה הבולשביקית, באוקטובר 1917.
לאחר חשיפתם, קנה הגביר החב"די ר' שמואל גורארי' מקרמנצ'וג חלק ניכר ממכתבי הגניזה ושלחם כתשורה לרבו רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. על אף שנשמעו אז טענות בדבר זיופם של מכתבים אלו, היתה דעתו של האדמו"ר הרש"ב כי מכתבים אלו הנם אותנטיים, לאחר שבחן אותם בדקדוק במשך ימים רבים. בעקבות מסקנתו נעשו מאמצים לקנות את כל חלקי הגניזה.
קבצים ראשוניים של מכתבים מן הגניזה נדפסו בספר "בית צדיקים" (פרשבורג, 1918), "חמדה גנוזה" (וינה, תרפ"א), ובספרים נוספים (שמרביתם מופיעים באוסף שלפנינו). בשנת תרפ"ד הדפיס הרב חיים אליעזר ביחובסקי, מחסידי חב"ד-קאפוסט, את הספר "גנזי נסתרות", ובו הופיעו מכתבים נוספים. הקובץ הגדול והמושלם ביותר, שנעתק בהעתקה מדויקת מתוך גוף הכתבים שהיו ברשותו של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, נדפס בחוברות כתב העת "התמים", שנדפסו בווארשא בשנים תרצ"ה-תרצ"ח. בחוברות אלו נדפסו כ-300 מכתבים מן הגניזה, מסודרים בסדר כרונולוגי.
חשיפת "הגניזה החרסונית" עוררה פולמוס נרחב בעולם האקדמיה ובחוגים התורניים-חסידיים באשר למידת מהימנותה ומקוריותה. מחקרים רבים נכתבו אודותיה והדעה הרווחת במחקר כיום היא שמכתבים אלו הם זיוף (ראה בספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", מאת הרד"צ הילמן, המצורף לאוסף שלפנינו). לעומתם, האדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש דחו בתוקף את טענות זיוף המכתבים, וטענו כי אמנם מכתבים אלו אינם אוטוגרפים, אך הם העתקות נאמנות של מכתבי רבותינו הקדושים מייסדי החסידות.