שלושה חיבורים מאת גדולי החסידים של אדמו"רי חב"ד הראשונים. מהדורות ראשונות:
● ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על פרשיות התורה והמועדים, הפטרות, מגילות, אגרות וליקוטים, מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [לבוב, תר"ב 1842]. מהדורה ראשונה. שני חלקים מתוך ארבעה (שני החלקים במדבר-דברים נדפסו בווארשא בשנת תרכ"ו).
שני חלקים בכרך אחד (בראשית-ויקרא, מועדים ומגילות, לקוטים – לבוב, תר"ב): [2], צג, [1]; עו; נו דף; [1], לה, [2], מה-קו דף. 24 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים ובלאי. פגמים וקרעים (קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט בשולי מספר דפים). חותמות. כריכה חדשה.

● ספר פלח הרמון, מאמרי חסידות על חומש בראשית ועל חנוכה, בדרך חסידות חב"ד, מאת המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (ר' הלל פאריטשער). ווילנא, דפוס ש"י פין, א"צ ראזענקראנץ ומ"מ שריפטזעטצער, [תרמ"ז] 1887. מהדורה ראשונה. עם הסכמות שבעה מנכדי האדמו"ר ה"צמח צדק": בני המהר"ש מליובאוויטש – הרז"א ור' מנחם מענדל; בני המהרי"ל מקאפוסט – ה"מגן אבות" ורבי שמריה נח מבאברויסק; בני הרחש"ז מליאדי – המהרי"ד מליאדי וגיסו רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין; רבי מרדכי (בן ר' ברוך שלום) שניאורסון. כמו כן, בספר הסכמות כמה מחשובי רבני רוסיה, בהם הסכמת רבי אברהם דוד לאוואט (זקנו של הרבי מליובאוויטש).
VIII עמ', [1], ב-קמ דף. 26 ס"מ בקירוב. שוליים רחבים. מצב כללי טוב. כתמים (כתמים כהים בדף השער ובדפים ראשונים ואחרונים). בלאי וקרעים בשולי מספר דפים. חותמות "בית הכנסת סוחרים-חסידים, פעטרבורג". כריכה חדשה.

● ספר חנה אריאל – אמרות טהורות, מאת הרה"ג החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (ר' אייזיק הומלער). ברדיטשוב, דפוס "שעפטיל", [תרע"ב 1912]. מהדורה ראשונה. כולל ד' אמרות טהורות – מאמר השבת, מאמר הבדלה, מאמר הברכות ומאמר כללות התורה (וכן ליקוטים ודרושים שונים, ובהם ביאור ארוך לפרק ל"ג שבתניא, שאלות ותשובות, אגרות קודש, ועוד). בליקוט ובסידור הכתבים, ובעריכתם, הגהתם והבאתם לדפוס, נטלו חלק שלושה מחסידי חב"ד לאדמו"רי קאפוסט וליאדי – ר' יעקב יואל סארקין אב"ד קאראפ, ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ור' חיים מאיר היילמן (מחבר ספר "בית רבי").
[2], ב-עט; [1], ב-ה דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. רישומים וחותמות. כריכה חדשה.

הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), תלמידו המובהק של האדמו"ר הזקן בעל התניא, ומהמקורבים אליו ביותר. כשעבר אדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו. ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד-נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של אדמו"ר הזקן – פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. לאחר הסתלקותו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.

הרה"ג הרה"ח המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש בעל "בת עין", ותלמידו בחסידות של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרנוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, על-ידו התוודע ל"דרך חסידות חב"ד" ונסע אל אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו". בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק. בהוראת אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק", ר' הלל היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון, "לקבץ גשמיות ולזרוע רוחניות". במשך הזמן החל לנהוג בגינוני אדמו"רות ורבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואט (זקנו של הרבי מליובאוויטש) כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני". לאחר פטירתו נדפס ספרו "פלח הרמון", הכולל מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו.

הרב החסיד הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (תק"ל-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", ומגדולי רבני דורו. העמיק בתורת רבותיו והוסיף ביאורים משלו. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומיל, בה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. לאחר פטירת רבו האדמו"ר האמצעי בקשו רבים מחסידי חב"ד להכתיר את ר' אייזיק לרבם, וכמעט שנענה להם וכבר לבש בגדי לבן, אלא שבסוף מיאן לקבל את עול ההנהגה, והתקשר לאדמו"ר בעל ה"צמח צדק".