מחברת שהיתה שייכת לרבי יצחק אייזיק אייכנשטיין אב"ד קיוויאשד, בה ניסה לשחזר את החידושים שאבדו לו בתקופת השואה. קאשוי, אלול תש"ה [1945].
בדף המגן של המחברת, מופיע רישום מעניין בכתב-ידו וחתימתו של רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין ובו מספר כי ניצל מהנאצים וכשחזר לעירו קיוויאשד התברר לו כי חיבוריו שנותרו בכת"י אבדו בזמן המלחמה. הוא כותב כי בכוונתו לשחזר במחברת שלפנינו את החידושים שיעלו בזכרונו, וגם להוסיף חידושים חדשים:
"אחרי שנקראתי דרור ויצאתי לחירות מידי הרוצחים האשכנזים ביום ל"ג בעומר ח"י אייר שנתש"ה[!] לפ"ק ושבתי לביתי קיוויאשד ולא מצאתי גם לא הקונטרסים שלי כתבי ידי, התחלתי היום טו"ב אלול שנת הנ"ל לכתוב מחדש עלי לוח את מה שיעלה בזכרוני מכבר ואת מה שאחדש מכאן ולהלן בעזהשי"ת, ב' נצו"י [נצבים וילך] טו"ב אלול התש"ה פה קאשוי יע"א, הק' יצחק אייזיק אייכענשטיין".
למעשה, נותרה המחברת ריקה, מלבד עמוד אחד (בסופה) שבו החל רבי יצחק אייזיק לכתוב דברי תורה, תחת הכותרת: "דברי תורה ושיחת חולין של ת"ח מספרים שונים" (בסופו של דבר הוא כתב רק סעיף אחד).
האדמו"ר רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין (תרע"ג-תשס"ד), יליד קאשוי (Košice, כיום בסלובקיה) ותלמיד מובהק של אב"ד העיר רבי שאול בראך, אשר הסמיך אותו להוראה. נקרא על שם זקנו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידישטוב. היה חביב על צדיקי הדור ויצק מים גם על רבי אברהם שלום מסטראפקוב ואצל הרב הקדוש מקאסאני. שימש בהוראה לפני הגאון רבי חנוך העניך פאק דומ"ץ קאשוי. נישא לבת האדמו"ר רבי אלעזר שפירא אב"ד קיוויאשד (Mezőkövesd, הונגריה), שמסר לו כנדוניה את כסא הרבנות בקיוויאשד. שם הקים ישיבה והרביץ תורה לתלמידים. בשנות השואה גורש לאושוויץ עם משפחתו ובני קהילתו ושם שכל את אשתו ואת שלושת בניו. לאחר המלחמה חזר לעיר מולדתו קאשוי, והקים שם מחדש את הקהילה יחד עם רעו רבי רפאל בלום ראב"ד קאשוי. בשנת תש"ח עזב את קאשוי בעקבות הקשיים שהערימו השלטונות הקומוניסטים והיגר לארצות הברית שם הקים קהילה מפוארת, והיה ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה. היה מקורב מאד לאדמו"ר מסטמאר והיה שותף לו בניהול מערכות הקודש של הימים ההם.
מחברת, [2] עמ' כתובים, ועוד עשרות דפים ריקים. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכת קרטון קשיחה, פגומה.