ילקוט הכזבים, שמעון ורשמו: דן בן אמוץ, חיים חפר, צייר: ז'אן דוד. הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז [1956]. מהדורה שניה.
בדף השני, בו נדפסה ההקדשה "לאגודת דוברי אמת, ברגשי נחיתות", הוסיפו עורכי הספר הקדשה אישית הומוריסטית בכתב יד (כתב ידו של דן בן אמוץ) מיום 9 באפריל 1956: "למתי מגד, אוי ואוי לך אם לא תכתוב משהו על הספר. אנחנו נפסיק להשמיץ אותך אם לא תכתוב, באהבה, דן, ובחבה, חיים".
מתי מגד (1923-2003) היה סופר עברי ואיש ספרות, מאנשי הפלמ"ח ועורכו של "ספר הפלמ"ח" (יחד עם זרובבל גלעד). 143 עמ', 18.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. שדרה חסרה. פגמים בכריכה. דפים רופפים. הקונטרס הראשון (ובו ההקדשה) מנותק.

אוסף פוסטרים שצורפו לגליונות השבועון "להיטון". [שנות ה-70 עד שנות ה-80].
אוסף של כ-50 פוסטרים, רובם צבעוניים, עם תצלומים של מוזיקאים ישראלים: שלמה ארצי, יגאל בשן, צביקה פיק, להקת "שוקולד מנטה מסטיק", להקת כוורת, מייק בראנט, ואחרים; וכן תצלומים של מוזיקאים ושחקנים אמריקנים: אלביס פרסלי, ג'ימי הנדריקס, חברי להקת ה"חיפושיות", פארה פוסט, דיויד קאסידי, רוג'ר מור, מייקל פול גלייזר ודייויד סול (כוכבי תכנית הטלוויזיה "סטארסקי והאץ"), ואחרים. מספר פוסטרים גדולים במיוחד, נדפסו בארבעה חלקים (ביניהם פוסטרים של אריק איינשטיין, יהורם גאון ומייק בראנט). סה"כ כ-50 פוסטרים (פוסטרים אחדים לא נדפסו עבור "להיטון"). גודל ממוצע: 46X60 ס"מ. מצב משתנה. מצב כללי טוב. מקופלים.

"שיר עם חרוזים וקצב" / "בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה", כתבי-יד מקוריים, גרסאות מוקדמת של השיר "שיר כאב", מאת מאיר אריאל. [אמצע-סוף שנות ה-70].
"שיר כאב" הנו השיר הפותח באלבום הביכורים של מאיר אריאל, "שירי חג מועד ונופל" (1978); הושמע ברדיו כסינגל הראשון. השיר מספר בגוף ראשון את סיפורם של שני גברים, ערבי ויהודי, המתחרים על לבה של אשה אחת, מנקודת מבטו של הגבר היהודי. בנוסח הסופי, המושר, תובנות ופסוקים ארס-פואטיים, דוגמת "שיר כאב, עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו" בעוד שבכתבי-היד שלפנינו לא מופיע כלל הפזמון הנ"ל, אלא בתי-שיר המתמקדים במשולש האהבה בלבד. כפי הנראה, הפזמון נוסף בשלב מאוחר יותר.
בראש כתב-היד הראשון איור ערבי מעשן נרגילה, לצד הכותרת "בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה". בשולי הדפים איורים נוספים, מאת מאיר אריאל.
בנוסח שלפנינו מופיעים שינויים רבים מהנוסח הסופי, וכן משפטים שמופיעים כאן ומעולם לא הושרו.
גולת הכותרת של כתבי-היד היא סוף השיר, בו מופיעות גרסאות שונות מן הגרסה הסופית "אפילו אם זה מתחיל בסיביר או בהוליווד עם הבה נגילה" – ומספר נוסחים, ביניהם: "בסוף כל משפט שאומרים בעברית / יושב ערבי עם נרגילה / אם תשמילי איימין / אם תיימיני – אשמילה". או בגרסה השניה, "האם תשְׂמִאלִי אם אָיְמִין? אם תָיְמִינִי – הַאָשְׂמִאילָה?"; "עכשיו אני אגיד לכם למה זה שיר / בחרוזים וקצב / כי כשאני מספר לכם את זה / זה כבר ממרחק העצב".
~בצדם האחורי של דפי הנוסח השני, טיוטת-שיר נוספת, "שיר מים רבים, לאריאל זילבר", והיא שונה לחלוטין מן השיר "שיר מים רבים" באלבום "מודה אני". [4], [4] דף, 30 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים.
מקור: אוסף ארני דרוק.

שני דפים, עליהם העתיק מאיר אריאל את מזמור ק"ד מספר תהלים בכתב ידו, [אמצע שנות ה-80].
מזמור ק"ד הוא שיר-הלל לה', המשבח את מעשה הבריאה ואת עולם הטבע העשיר וההרמוני שיצר ה' בראשית.
בראיון עם יואב פרידמן, שהתפרסם באתר Ynet בשנת 2010, סיפר שחר אריאל, בנו של מאיר אריאל, כי בשירים שכתב אביו בשנים האחרונות ניכרת התחזקותו באמונה, והעובדה שהוא "עשה תשובה בסתר". לדבריו, ב-10 השנים האחרונות לחייו אביו לא הופיע כלל בשבתות, ו"באיזשהו שלב, הכובע הפך לכיסוי ראש, לפחות בכל הנוגע לכוונה הפנימית". עוד מספר שָׁם אריאל, כי אביו למד גמרא בכל יום ו"היה לו צער גדול כשבאתי לקרוא לו להופעה, והוא חש שקורעים אותו מהתלמוד".
בדפים שלפנינו ניכר כי אריאל העמיק בעיונו במזמור, כשבשולי הדפים, לצד נוסח המזמור, העתיק פסוקים אחרים וקטעי-פסוקים מן המזמור: לצד הפסוק "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (ד') העתיק את הפסוק "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד" (ל"ב) ולהיפך; לצד הפסוק "תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ-תִרְמֹשׂ כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר" (כ') העתיק את הפסוק "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, שָׁם-רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם-גְּדֹלוֹת" (כ"ה) ועוד כהנה וכהנה דוגמאות, עשרים במספר.
[2] דף 31.5 ס"מ. הדף השני כתוב משני צדדיו. מצב טוב. נתלשו ממחברת. מעט כתמים.

שש-עשרה מכוניות משחק, תוצרת "סברא". [ארץ ישראל, שנות ה-60].
אמבולנס, מונית, מכונית משטרה, ועוד. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ארני דרוק.