מכתב ארוך (3 עמ') בכתב-ידו וחתימתו של רבי שבתי וינטורה אב"ד איספאלטרו בעל "נהר שלום", אל רבי מרדכי צמח ויטרבו מאנקונה, בעניין העתקת כתב-יד "עץ חיים" [מאת רבי חיים ויטאל], ועניינים נוספים. [איספאלטרו (כיום: ספליט Split, קרואטיה)], ח' שבט תקל"א [1771].
בראשית מכתבו מתאר רבי שבתי בהרחבה את מצבו הכספי הדחוק ואת בעלי החובות הנושים בו, ולאחר מכן מתייחס לבקשת רבי מרדכי צמח ויטרבו (הנמען) שיעתיק עבורו את החיבור "עץ חיים" - תורת האר"י מאת רבי חיים ויטאל. הוא כותב כי עותק ה"עץ חיים" שברשותו, מכיל "קרוב לשש מאות דפים גדולים מכתיבת רש"י", וכי מלאכת העתקתו היא "מלאכה ארוכה וכבדה", ומביע חשש מהעתקת כתב-היד מאחר ורבו המובהק - רבי דוד פארדו, הרשה לו להעתיק את החיבור מהעותק שברשותו בתנאי שלא יצא מתחת ידו. הוא מפליג בחשיבות כתב היד שברשותו וכותב כי "ידענא בודאי דלית לן דוגמתו בכל ערי איטלייא" ומספר כי "שמענו וידענו בבירור כי חכם א'[חד] בליוורנו היה נותן בעדו ן' [=חמישים] זהובים ולא השיגו...". רבי שבתי כותב לו כי הוא מתרצה להעתיק עבורו את כתב היד במשך שלוש שנים, אך זאת בתנאי שהדבר יישמר בסוד, ובתנאי שישלם לו בתמורה "כ"ה (25) זהובים של ויניציאה" ויפרע עבורו חוב מסוים. הוא כותב על חשיבותו של החיבור "עץ חיים" ש"בו תלוי כל חכמת האמת, וכל הספרים והכתבים הנמצאים בעולם בעניינים כאלה...", וכי "לכשיבין בלבבו גודל הפלגת החפץ הזה, אשר על ידה אפ'[שר] לו לאדם להשתלם בעה"ז ובעה"ב ולהשיג מפלאות תמים דעים אשר עין לא ראתה אלדים זולתו, יראה בעינו הבהיר כי לא הקשיתי לשאול...".
באחד הקטעים במכתב מופיע תיעוד מעניין על אופן התגלגלות החיבור "עץ חיים" מחאלב שבסוריה לאירופה, ע"י המקובל רבי יעקב בליליוס - רבו של רבי דוד פארדו (שהיה רבו של רבי שבתי): "הע"ח [=העץ חיים] שנמצא היום ביד הרב מו"ר, היה מתחלה גנוז בגנזי מהרר"י [=מהר"ר יעקב] בליליוס רבו, שבא לידו ע"י טורח מרובה והוצאה יתירה עד מאד בעיר חלאף [=חאלב], ואחר פטירת רבו הנז'[כר], אחיו של רבו, להיות מטה ידו עד מאד מכרו להרב מו"ר מהררד"ף [=מהר"ר דוד פארדו] נר"ו לזכות את נפש אחיו, ואפ"ה נתן בעדו סך עצום עד מאד...".
על המכתב שלפנינו, משמעותו והקשרו ההיסטורי, ראה מאמרו החשוב של הרב משה הלל, "זהותו של מעתיק ספר 'עץ חיים' עם קולופון משנת של"ט", בתוך: קובץ 'חצי גבורים', כרך י - ניסן תשע"ז, עמ' תתנז-תתקיא [ראה חומר מצורף].
רבי שבתי וינטורה (תצ"ב-תקנ"ט), רב ופוסק נודע בדורו, רבה של העיר איספאלטרו (ספליט, כיום: קרואטיה), שנתפרסם בחיבורו ההלכתי "נהר שלום" על שולחן ערוך אורח חיים. תלמיד מובהק לרבי דוד פארדו, שכיהן לפניו כרבה של איספאלטרו. ספרו "נהר שלום" מובא לרוב בספרי הפסיקה בדורות האחרונים. בין היתר, הגאון בעל ה"חפץ חיים" מרבה להביאו בספרו "משנה ברורה". גדולתו בהלכה ובחלק ה"נגלה" ידועה ומפורסמת, אך לפנינו מסמך המעיד על עיסוקו גם בחכמת הקבלה, ובפרט בהעתקת כתבי יד קבליים (וראה על כך בהרחבה במאמרו הנ"ל של הרב הלל).
[3] עמ'. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. פגעי מזיקים וקרעים גסים בשוליים, עם חסרון, ללא פגיעה בטקסט. סימני קיפול.

כתב-יד הכולל כמה חיבורים בקבלה מעשית: ספר השמות - שמות הקודש ושמות המלאכים לפי סדר א"ב ושימושיהם בקמיעות ובהשבעות; ליקוטי שמירות וסגולות, עם סדר תיקון קמיעות; ספר הישר וספר המלבוש. כתיבה אשכנזית נאה וקליגרפית עם איורים קבליים וחותמות מלאכים, טבלאות ואיורי י"ב המזלות. [אירופה, ראשית שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18 בקירוב].
החיבור הראשון לא ידוע. נכתב כנראה לצורך שימוש בקבלה מעשית - השבעות וכתיבת קמיעות וכדומה. ובסופו: שמירות וסגולות, נוסחי השבעות וקמיעות – "סדר ותיקון קמיעות, והוא מספרי הקבלה פה אל פה" - הכנות ותפילות (כולל נוסח ברכה) לפני כתיבת קמיעות.
בששת הדפים האחרונים, העתקות של ספרים קדומים של קבלה מעשית: ספר הישר וספר המלבוש, עם כותרות פתיחה וסיום: "ספר הישר", "סליק ספר הישר"; "זה ספר מלבוש", "סיימתי ספר המלבוש" [חיבורים אלו מיוחסים לאדם הראשון – ראה ציטוט להלן. קטעים מ"ספר הישר" שלפנינו נכללו בספר הידוע "רזיאל המלאך". לפי הידוע, "ספר המלבוש" של רבי אלעזר מגרמייזא, הוא אחד ממקורותיו של ספר רזיאל המלאך, אך לא ברור אם יש קשר ל"ספר המלבוש" שלפנינו].
מחבר הספר שלפנינו אינו ידוע לנו, אבל מבין הדברים עולה שכתב היד הוא חיבור מסודר וערוך (וכמעט שלם, חסרים בו רק דברי ההקדמה ומעט דברים שנותרו להשלמה בתוך החיבור). בתוך הדברים הוא מציין לדברים שכתב במקומות אחרים ב"ספרינו הקדוש" ולדברים שכתב בסוף הספר ובהקדמתו - לדוגמא: "כמבואר בסוף ספרינו הקדוש" (ראה ערך אוריא"ל); "ועיין בסי' כ"ה באריכות ובנוסח הקמיעות שבס"ס" [שבסוף ספרינו] (ראה ערך אזבוג"ה); "ופי' אלו השמות נבאר בס"ס" (ראה ערך אפג"ם); "ועיין בהקדמת הספר" (ראה ערך יהרדיא"ל) [ההקדמה הנ"ל לא נמצאת לפנינו]; "וגם תמצא בקמיעות בספרינו הקודש" (ראה ערך אמנוא"ל); לפעמים כותב: ועיין "בערך --- סי' ---" [בלי למלאות את הפרטים החסרים. כמו כן, במקומות שונים בכתב היד הושארו "חלונות" להוספת איורים, וחלקם נותרו ריקים].
המחבר מביא מספר הזוהר, ובכמה מקומות הוא מזכיר גם את הספר עמק המלך (ראה ערך אורפניא"ל, וראה ערך בווו"ו) – [ספר עמק המלך נדפס לראשונה באמשטרדם שנת ת"ח 1648]. המחבר גם מזכיר את כתבי האר"י (ראה ערך י'א'י'ה'ד'ה'ו'נ'ו'ה"י), ואת דברי הספר ברית מנוחה (ראה ערך ביליד). בערך אה"ס, כותב המחבר: "וכן מצאתי כתוב מכתבי ר"י ב"ש מבריסק" [יתכן שמדובר בכתבי היד בקבלה של רבינו הב"ח, רבי יואל בן שמואל סירקיס, שבשנים שע"ה-שע"ח כיהן כאב"ד בריסק דליטא / או של רבי יעקב בכור שור שכיהן כאב"ד בריסק דליטא בשנים תי"ב-תט"ו].
"ספר הישר – המעלה ונפלאה כתב רבינו שמואל כ"ץ ראש ישיבה ז"ל, שקיבל מפי רב הונא בר סחורה כהנה רבא דמן אפריקי... ורב הונא העתיקו מספר ישר הגדול של רבינו מנחם ז"ל... זה הספר ניתן לאדה"ר [לאדם הראשון], כי בשעה שחטא וגרשו הקב"ה מגן עדן, ובכה אדה"ר לפניו והתחנן לו ובקש רחמים לפניו ושלח לו זה הספר עם המעלות ביד גליצו"ר המלאך [גליצו"ר הוא אחד משמותיו של רזיאל המלאך], והוא מסר לשם חנוך ולנח, ולעבדיו אברהם יצחק ויעקב, וללוי ולמשה ולאהרן ולפנחס, וכן לכל הדורות...".
[46] דף, [1] דף ריק. 22.5 ס"מ. נייר איכותי עבה ובהיר. מצב טוב-בינוני. חיזוקים ישנים של הדבקת רצועות נייר עתיק בשולי רוב הדפים. פגעי עש (ברוב הדפים רק בשולי הדפים. בדפים האחרונים פגעי עש על הטקסט). כריכת בד חדשה.

מסמך בחתימת יד קדשו של הגאון רבי פנחס הלוי הורביץ בעל ה"הפלאה". פרנקפורט דמיין, ח"י אלול תקנ"ה [1795].
שטר בית דין בעניין העברת בעלות על בית בעיר פרנקפורט דמיין, שניתן כנדוניה לחתן. כתיבת יד סופר ואחריה חתימת יד קדשו של אב"ד העיר - הגאון בעל ה"הפלאה": "הק' פנחס הלוי איש הורויץ". אחריו חתם: "הקטן דוד בלא"א יחיאל מיכל שווארץ שילד שמש דק"ק הנ"ל".
"הן אמת יצדק שהשמינית בית... שהיה שייך להמנוח כ' אהרן בהמנוח כ"ה יעקב אופנהיי' ז"ל ועכשיו ניתן מן היורשי' כ' אהרן הנ"ל לנדן בשעת החופה להחתן כ' משה בהמנוח כ' אהרן ז"ל הנ"ל, בשיור יד העליונה של האשה מרת גאלדה אש' המנוח כ' אהרן ז"ל הנ"ל כל ימי חייה כמבואר בהתנאים שלו, והוכרז בבהכ"י [בבית הכנסת ישן] וחדש שלשה פעמים רצופים... כתקון הקהלה פה פ"פ דמיין...".
הגאון הנודע רבי פנחס הלוי איש הורוויץ בעל ה"הפלאה" (תצ"א-תקס"ה), תלמידו המובהק של רבי דוב בער המגיד ממעזריטש [אצלו למד יחד עם אחיו רבי שמעלקא מניקלשבורג]. כיהן למעלה מ-30 שנה כרב ואב"ד העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה. בתקופה זו למד אצלו תלמידו הגאון בעל ה"חתם סופר". מחבר ספרים חשובים, ביניהם ספר "המקנה" - על מסכת קידושין, ספר "כתובה" - על מסכת כתובות, וספר "הפלאה" - על מספר מסכתות ושולחן ערוך. על שם ספרו האחרון נקרא לדורות: "בעל ההפלאה".
דף מקופל, 17 ס"מ. מצב טוב. כתמים, סימני קיפול.

שני דפים בכתב יד - מסמכי העברת בעלות על קרקעות - אחד מהם בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי חיים טירר בעל ה"באר מים חיים" ו"סידורו של שבת", המעביר את נכסיו בחו"ל לבניו, לרגל עלייתו לארץ ישראל, בשלהי שנת תקע"ג (קיץ 1813):
· שטר מכר, העברת בעלות נכסים לרשותו של אב"ד בוטושאן האדמו"ר רבי חיים ב"ר שלמה טירר מטשרנוביץ, בחתימת ידו של המוכר "משה במ' יהודא ליב זצוק'ל". באטשאן (בוטושני, מולדובה), ט"ו באב, תקס"ד [1804].
· שטר מתנה והעברת בעלות נכסי האדמו"ר רבי חיים טירר בעיר בוטושאן, לרשות בניו רבי יוסף יעקב, וקלונימוס קלמן. בחתימת יד קדשו: "הק' חיים מבאטשאן", חתימת אשתו הרבנית "דרעזיל בת מו' שמשון ז"ל", ובחתימת שלשת בניו: "הק' שלמה בהרב מ"ה חיים יצ"ו מבאטשאן"; "הק' ישראל בהרב א"א הגאון מו"ה חיים יצ"ו"; "הק' קלונימס קלמן ישעיה טירער מק"ק באטשאן". בוטושאן (בוטושוני, מולדובה), כ"ו סיון תקע"ג [1813].
שטר זה נכתב (כפי הנראה) על רקע הכנותיו של ה"באר מים חיים" ואשתו לעלייתם לארץ ישראל בשלהי אותה שנה. המסמך נערך ונכתב ע"י סופר בית הדין שבבוטשאן: "זכרון עדות שהיתה בפנינו עדי'[ם] הח"מ... איך באו הזוג הנ"ל לפנינו, ה"ה האשה הרבנית מרת דרעזי'[ל] בת מו"ה שמשון ז"ל, והדר בעלה הרב הגאון הגדול האמתי הצדיק המפורסם איש האלקי מו"ה חיים נ"י, ואמרו לנו: הוו עלינו עדי'[ם]... וקנו מכל א' מאתנו הזוג הנ"ל... וכתבו... ואף חתמו ותנו ליד בנינו ה"ה הרבני הנכבד מו"ה יוסף יעקב נ"י, להיות בידו וביד ב"כ ויו"ח [באי כוחו ויוצאי חלציו] לעדות ולזכות ולראי'[ה]... והנני מודיע בפניכם היום... איך היות שהנחלאות שיש לנו בק' באטשאן העומדי' ברחוב הנקרא ציגאני... נותנים לבנינו הרבני הנגיד מו"ה יוסף יעקב נ"י במתנת בריא את החלק והנחלאות העומדי'[ן] פניהם למערב... והחלק השני דהיינו הנחלאות העומדי'[ן] פניהם למזרח הקרקע, וכל הבנינים שעליה, שייכים לבנינו מו"ה קלונימוס קלמן נ"י, כמבואר בהשטר מתנה שלו שיש בידו מאתנו הזוג הנ"ל...". בסיום שטר הקנאה זה חתומים שני עדים: "נא' הק' אהרן בא"א מו"ה דוד זללה"ה", "נא' הק' צבי הירש בהאמ"ו מאיר סגל זלה"ה".
השטר מפרט את גבולות הנכס מכל ארבע רוחותיו, את שמות השכנים היהודים והגויים הגובלים עמו, וכן סימון מדוייק של השטחים המתחלקים בין שני האחים רבי יוסף יעקב וקלונימוס קלמן.
לאחר חתימת העדים, נוספה שורה: "וליתר שאת ותוקף ועוז כל הנ"ל לנימוסי המדינה באו הזוג הנ"ל ובניהם על החתום... שנת הנ"ל פה באטשאן". לאחריה חתומים בכתב ידם: "הק' חיים מבאטשאן"; "דרעזיל בת מו' שמשון ז"ל"; "הק' שלמה בהרב מ"ה חיים יצ"ו מבאטשאן"; "הק' ישראל בהרב א"א הגאון מו"ה חיים יצ"ו"; "הק' קלונימס קלמן ישעי' טירער מק"ק באטשאן".
בשולי השטר חותמים עדי קיום על החתימות שנחתמו בפניהם: "בפנינו עדי'[ם] הח"מ חתמו עצמם הזוג הנ"ל ה"ה הרב האלוקי הגאון האמתי המפורסם מו"ה חיים נ"י, וזוגתו הרבנית מרת דרעזיל תחי', ובניהם ה"ה הרבני מו"ה שלמה נ"י, ואחיו הרבני מו"ה ישראל נ"י, ע"כ המבואר לעיל בחתימת ידיהם ממש ובמ"ק [ובמסירת קנין], ואישרניהו וקיימינהו כדחזי למהוי. נאום הק' צבי הירש בהמ' מ"ה מאיר סגל זלה"ה, ונאום הק' משה ישראל בהרב מוה"ר יונה הכהן".
מעבר לדף, מופיע רישום נוסף בחתימות שלשת דייני העיר: "ולהיות שבפנינו נעשה כל הנ"ל ובקגא"ס, באנו להעיד על זה, דהיינו על כל גוף הענין ועל כל חתימתם, יום דמעב"ל [דמעבר לדף], פה ק' באטשאן. נא' הק' מרדכי בה-- מהור"ר שמעון ז"ל, נא' הק' משה במ"ה נתן שפירא, נא' יהודא ליב במ"ה שרגא סגל".
בראש העמוד האחורי מספר שורות, כפי הנראה אישור נוטריוני (ברומנית).
בדף הראשון משנת תקס"ד, נמצא שטר המכר שבו קנה רבי חיים טירר את הנכסים הנ"ל: "זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים הח"מ, בשני בשבת בחמשה עשר יום לחודש מנחם אב שנת חמשת אלפים וחמש מאות וששים וארבע לבריאת עולם... כאן עיר באטשאן. איך שבא לפנינו ה"ה הרבני מו"ה משה בה"ה מו"ה יהודא ליב, ואמר לנו הוי עלי עדים כשרים... חתמו ותנו ליד הרב הגאון המפורסי' מו"ה חיים בה"ה מו"ה שלמה, להיות בידו... שמכרתי אני את הבית שלי העומד פ"ק באטשאן, ברחוב הנקרא רחוב השחורין [=אולי הכוונה לרחוב הצוענים, המוזכר בשטר השני משנת תקע"ג: "ברחוב הנקרא ציגאני"] הידוע במצריו... ומהיום והלאה הוא בחזקת הרב הגאון מו"ה חיים הנ"ל... וכבר קבלתי מן הרמ"ח [=הרב מורינו חיים] הנ"ל כל דמי המכירה עד גמירא... את הכל קבלתי מידו לידי עד פרוטה אחרונה...". על השטר לא חתומים העדים, אלא המוכר בלבד: "משה במ' יהודא ליב זצוק'"ל".
האדמו"ר רבי חיים טִירֶער מטשרנוביץ (שנות התק"כ-תקע"ח) מגדולי החסידות, תלמידו המובהק של המגיד מזלוטשוב. כיהן ברבנות בערים: קריפץ, טשרנוביץ, מוהילוב-פודולסק, בוטשן, קישינב. נודע כאיש אלוקים קדוש וסיפורי פלא מתהלכים אודותיו. ידוע ומפורסם בעולם החסידי על עוצם דביקותו בקדושת השבת, בה העפיל למדרגות נשגבות ביותר. רבו המגיד מזלוטשוב העיד עליו: "הוא יונק את חיותו מקדושת השבת". במסורת החסידית ידוע עליו שלאחר טבילתו בערב שבת הייתה משתנית צורתו וקומתו גבהה בטפח. על כך ישנה עדות מאת רבי משולם נתן מרגליות אב"ד ברדיטשוב: "אומר אני לך בעדות ברורה, כי ראיתי אותו בכל ערב שבת קודש בלכתו אל המרחץ ובבואו משם, וממש לא בא אותו האיש שהלך, ונדמה כליל לאיש אחר בצורתו ובקומתו, ובכל תואר גופו הקדוש היה משונה מבראשונה" (קבוצת יעקב). בשלהי שנת תקע"ג עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, בה חיבר את ספריו "שער התפלה" (סדילקוב, תקפ"ה), ו"ארץ החיים" (טשרנוביץ, תרכ"א) ושם מקום מנוחתו. ספריו היסודיים "סידורו של שבת" (מאהלוב, תקע"ג) ו"באר מים חיים" (סדילקוב, תק"פ) מיוחדים הן בהסברתם הבהירה והן ברגש החסידי הנלהב השופע מהם. ספריו נפוצו ונדפסו במהדורות רבות והם אבני יסוד בתורת החסידות. השפעתו בכל הנוגע להעמדת הדת על תילה בגלילות בוקבינה, הייתה רבה ביותר. בספריו נדפסו כמה תשובות ופלפולים בסוגיות עמוקות. נודעת במיוחד תשובתו בעניין אמירת "לשם יחוד" לפני קיום מצוה, בה השיב בחריפות על השגותיו של בעל ה"נודע ביהודה".
בנו הגאון רבי יוסף יעקב טירר - המוזכר בשטר כמקבל חצי מהנכסים - חתנו של רבי יצחק מקאלוש, בנו של ה"דגל מחנה אפרים". לאחר שעלה אביו לארץ ישראל, מילא רבי יוסף יעקב את מקומו ברבנות. נפטר בשנת תרכ"ו.
על בנו רבי שלמה טירר החתום במסמך שלפנינו לא ידועים כל פרטים. בנו רבי ישראל, החתום לפנינו, אינו מוזכר אצל כותבי כותבי תולדותיו של בעל ה"באר מים חיים" ואינו ידוע כלל.
בנו קלונימוס קלמן ישעיה טירר - החתום שלישי במסמך שלפנינו - היה בתחילת דרכו חתן של זקן האדמו"רים רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא בעל "האוהב ישראל". לאחר נישואיו [בסוף שנות התק"נ בערך] הוא יצא לתרבות רעה. עקב כך התגרש מאשתו יוכבד [והיא נישאה בשנית לאדמו"ר רבי דן מראדוויל]. אך למרות זאת לא זז אביו מאהבתו אליו, הוא היה שולח אליו מתנות, והיה משכים בבוקר להכין לו מאכל ומשתה, וכל אשר שאל לא מנע ממנו. ע"פ המסורת החסידית, לעת זקנתו "נעשה בעל תשובה גמור" לאחר פטירת אביו, "ע"י שנתגלה אליו רבינו הקדוש [אביו] ועוררו לתשובה", ונקבר בצפת.
בספר "בית קומרנא" מסופר כי קלונימוס קלמן הנ"ל שהה מספר שנים בעיר קומרנא, שם התחבר עם פוחזים וקלי דעת. "בשנת תקס"א בא ר' חיים בעצמו לקומרנא לבקר את בנו, וכשמצא אותו יושב בבית מרזח מהביל מבישול מאכלות אסורות, משחק בקלפים וזיעתו ניגרת לו על פניו, ניגב אביו ר' חיים את הזיעה בממחטתו מפניו, נשק לו על מצחו, ואז גם פעל אצלו שיעזוב את קומרנא ויחזור אתו לצ'רנוביץ". כשעזבו האב ובנו את קומרנא, "אנשי העיר זרקו אבנים אחריהם... ואז יצאה כשגגה היוצאת מפי השליט, קללה מפיו, שהעיר תישרף. ובעודו עוזב גבול העיר, יצאה אש ותאכל כל בתי העיר...". (בית קומרנא, מאת רבי ברוך ישר שליכטר, ירושלים תשכ"ה, עמ' 16-17). עוד מסופר שם, כי אמרו בשם רבי חיים טירר שהדרדרותו של בנו, הוא נסיון מן השמים עבורו אם ימשיך לאהוב אותו "מכיון שתמיד היה ממליץ טוב על ישראל והיה טוען: רבונו של עולם ואם בניך חטאו, האם לא תרחם עליהם? סוף סוף אף על פי שחטאו בניך הם! ואז ניסו אותו מן השמים לראות אם הוא בעצמו כשבנו ילך בדרכים נלוזות, יוסיף לאהוב את הבן ולרחם עליו" (בית קומרנא, עמ' 16). בספר ענף עץ אבות, מובאת שמועה מוסמכת בשם האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב על פשרה של הנהגה זאת של רבי חיים: "...למען יוכל להמליץ לפני הקב"ה ראה כי אני בשר ודם ואוהב את בני ומקרבו בטרם הולך בדרך הישר, כן גם אתה תרחם על בניך, כי בין כך ובין כך קרויים בנים. כן אמר האדמו"ר הקדוש זצ"ל" (ענף עץ אבות, ירושלים תשל"ב, עמ' רד, בשם רבי שמואל הילפרין מאמשטרדם, שאביו רבי יוסף הילפרין שמע כן מהאדמו"ר מטשורטקוב).
בשטר המתנה שלפנינו אנו רואים שרבי חיים ורעייתו אכן קירבו באהבה את בנם קלונימוס הנ"ל והקנו לו במתנה מחצית מנכסיהם בעיר, שוה בשוה עם אחיו רבי יוסף יעקב: "והחלק השני... שייכים לבנינו מו"ה קלונימוס קלמן נ"י, כמבואר בהשטר מתנה שלו שיש בידו מאתנו...".
[2] דפים. 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים וסימני קיפול. בדף משנת תקע"ג קרע בשוליים השמאליים, עם פגיעה קלה מאד בטקסט, משוקם בהדבקת סרט נייר.
אוטוגרף חתימת ידו של רבי חיים טירר הינו נדיר ביותר. בעולם ידועים מספר ספרים עם חתימות, שמשערים שהן חתימות ידו, אך במסמך שלפנינו מופיעה חתימה אוטוגרפית ברורה בכתב יד קדשו, על גבי מסמך מקורי, עם עדויות חתומות ומקוריות של עדים המעידים על מהימנות חתימת ידו של "הרב האלוקי הגאון האמתי המפורסם מו"ה חיים נ"י" שחתם בפניהם.

מכתב אישור (בפולנית) בעניני הקהילה בראדומסק, בחתימת יד קדשו (בעברית) של רב העיר, האדמו"ר הראשון מראדומסק "הק' שלמה הכהן אב"ד ק' ראדמסק ראבנאוויץ" וחותמתו עם איור כתר וידי כהונה. ראדומסק Radomsko, [תקצ"ד] פברואר 1834.
אישור זה נכתב בתקופה הראשונה לכהונתו כאב"ד ראדומסק. האדמו"ר מאשר כי שלשת האנשים: וואלף זולמן, מיכאל פוזננסקי ויואל הוכמן, הנם [חברים?/בעלי תפקיד?] בקהילת ראדומסק (של "בני הדת הישנה").
האדמו"ר הראשון מראדומסק - הגאון הקדוש רבי שלמה הכהן רבינוביץ, בעל "תפארת שלמה" (תקס"ג-תרכ"ו), מגדולי אדמור"י פולין בדורו. גאון מופלג ואיש קדוש. אביו היה מתלמידיו של "החוזה מלובלין" ו"היהודי הקדוש", והוא עוד זכה לנסוע עמו אליהם בילדותו. בשנים מאוחרות נעשה רבי שלמה לתלמיד מובהק לתלמידיהם של ה"חוזה" ו"היהודי הקדוש", רבי מאיר מאפטא בעל "אור לשמים", רבי בער מראדושיץ ורבי בונם מפשיסחא.. בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב העיר ראדומסק ומאות חסידים החלו לבוא לשמוע את דברי תורתו. בתחילה ניסה לשלחם מעל פניו, אולם עם השנים נכנע לעול הציבור, והיה מגדולי מנהיגי החסידות בדורו. כאשר נסע רבי משה מלעלוב לארץ ישראל, ציוה לעדת חסידיו בפולין להתקרב אל האדמו"ר מראדומסק, שעיקר עבודתו היתה ב"אהבת ישראל" ונודע בחכמתו ובפעולותיו לטובת הכלל והפרט, באופן סגולי ובאופן מעשי. מורו ורבו של "החסיד מהמבורג" רבי אהרן מרקוס [מחבר ספר "החסידות"], אשר הגיע מגרמניה לפולין כדי להתקרב אליו ולהסתופף בעולם החסידות (רבי אהרן מרקוס מתאר אותו בספרו: "צדיק נפלא זה היה לו כח משיכה גדול, למרות אופיו הנוקשה והקפדני למראית עין... ההתרשמות שנתקבלה... עד שהדמיון הצטרף להכרה כדי לקבוע כי כך ולא אחרת היה מראה של הכהן הגדול...").
[1] דף. 19.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. פגע עש גדול בשולי הדף.