מכתב שנשלח מטלז לירושלים, בעיצומם של ימי מלחמת העולם השניה, אל הגאון רבי זלמן סורוצקין, בחתימת שלשה מתלמידי הסמינריון החרדי למורים בעיר, בבקשה לסידור רשיונות עליה והצלה. בעמוד השני מכתב נוסף (12 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי זלמן בלוך. טלז, [חורף תש"א, 1941].
תלמידי הסמינר החרדי למורים, מספרים כי מספרם שבעה, והם האחרונים שנותרו מתלמידי המוסד למחנכים בטלז. הם מבקשים כי ידאגו להם להצלה ו"פדיון שבויים", באשר גם הם בני-תורה, אשר "רצינו להקדיש כוחותינו עבור החינוך החרדי".
במכתבו המעניין של הגאון רבי זלמן בלוך, כותב הוא לדודו רבי זלמן סורוצקין על המצב הקשה בו "אנחנו טרודים ועסוקים להצלת בני הישיבה", והוא מוסר לו דרישת שלום מבנו של רבי זלמן, הגאון רבי ברוך סורוצקין [לימים, ראש ישיבת טלז בארה"ב], אשר נשא באותם ימים טרופים את בתו של בן-דודו הגאון רבי אברהם יצחק בלוך, כשמיד אח"כ יצאו בני הזוג למסע-הצלה מליטא הבוערת לארה"ב, דרך סיביר ויפן (ראה פריט קודם): "... אשתמש בהזדמנות זו לברך... את כתר"ה הרמה ודודתנו היקרה הרבנית מרים תחי' לחתונת בנם היקר אהובנו ברוך יחי'. היום שבתי מווילנא, ליויתי אותם [את הזוג הצעיר] על דרכם צלחה... גם אחי וגיסתי היו בקאוונע. ויתן ה' שיצליחו בכל אשר יפנו...".
הגאון רבי זלמן בלוך הי"ד (תרמ"ו-תש"א), בנו של ראש הישיבה רבי יוסף ליב בלוך. כיהן כמשגיח ומנהל-רוחני בישיבה. [אביו מוהרי"ל בלוך ודודו רבי זלמן סורוצקין היו חתניו של מייסד הישיבה הגאון רבי אליעזר גורדון]. נספה בשואה, בחודש תמוז תש"א, עם רוב משפחתו ורוב רבני ותלמידי הישיבה שנרצחו באכזריות עם כיבוש ליטא על ידי הגרמנים. מלבד בתו, אשת חתנו הגאון רבי מרדכי גיפטר, שכיהן לימים כר"מ וראש ישיבת טלז בארה"ב.
3 עמ', 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ונקבי תיוק.