כתב-יד, ספר מנורת המאור, מאת רבי יצחק אבוהב. צנעא (תימן), כסליו תר"ט [1848].
כרך עבה. כתיבה תימנית נאה, על נייר אירופאי שיובא לתימן (ועבר עיבוד במשיחה). שני טורים בעמוד, עם עיטורי כותרות ותיבות-פתיחה בדיו אדומה. בתחילת כל "נר" (פרקי הספר) קישוט מאויר בצבעי שחור ואדום [למעט בנר ששי ושביעי].
שער עם מסגרת מאוירת בשני צבעים: "ספר מנורת המאור חיבור החכם רבינו יצחק אבוהב הספרדי....נכתבה פה ק"ק צנעא יע"א... בשנת וזה מעשה' המנ'ורה' מק'שה זהב' לשטרי - ב'ק"ס [=תר"ט ליצירה 1848].
בסוף החיבור, קולופון הכותב: "אמר הכותב המר והנאנח מאחר שעזרני השי"ת להתחיל ולגמור את המנורה הטהורה הזאת... אני מבקש מכל קורא בה שאם ימצא איזה טעות יתקן וידינני לזכות... כי אני כתבתיה ודעתי משתבשת עלי מרוב דחקי ועניותי... לפי שכתבתיה על מנורות שאינן שוות בכתביהן...".
ספר מנורת המאור התקבל במסורת יהודי תימן והפך לספר מקודש. מנהג קהילות בתימן לקרוא מחיבור זה בבתי הכנסת בכל שבת בשעת מנחה, בחלוקה מיוחדת של הפרקים לפי סדר שבתות השנה והמועדים. בשנת תרי"ז (1857) הדפיס רבי משה חנוך הלוי, יהודי מעדן שהגיע לאיטליה, מהדורה של ספר מנורת המאור בעיר ליוורנו, עבור אחיו יהודי תימן. מאז הפכה מהדורת ליוורנו למהדורת האם של כתבי-היד שהועתקו בתימן לאחר מכן. לפנינו כתב-יד שלם של החיבור (למעט מספר דפי מפתחות שחסרים בסוף), שנכתב קודם להדפסה ידועה זו.
[227] דף. החיבור במלואו. חסרים מספר דפי מפתחות בסוף. מצב טוב. כתמים. קרע בדף אחד. כריכת עור [משוקמת חלקית], עם שרוכי עור לקשירה (פגומים).