ספר שו"ת כנסת יחזקאל, לרבי יחזקאל קצינאלפוגין [קצנלבויגן] אב"ד אה"ו. אלטונה, [תצ"ב 1732]. מהדורה ראשונה שנדפסה בחיי המחבר. מעבר לשער "שיר תמונה" בצורת כוכב.
בשוליים השמאליים של דף השער, רישום בעלות מעניין בחתימת הגאון רבי אברהם מדנציג בעל "חיי אדם", מתקופת בחרותו: "שייך לאדמ"ו המאה"ג [לאדוני מורי המאור הגדול] הגאון מה"ו משה מייזל שי', יום ב' ג' ניסן תקכ"ה ב[---?], הק' אבר"ם הוא אברהם מדנציג".
חתימות ורישומי בעלות נוספים של רבנים נודעים: חתימות רבי "דוב זאב כ"ץ" [כנראה, הגאון רבי דוב זאב כ"ץ רפופורט אב"ד פינטשוב, תק"כ בערך-תקצ"ג. גאון חריף מפורסם, מצאצאי הש"ך]. בדף האחרון רישום בעלות שהספר שייך "להגאון הגדול מוהר"ר שמואל --- אב"ד ווייסליץ במדינת פולין", ובדף הכריכה (המנותק) רישומי בעלות שהספר שייך להגאון רבי אברהם יהודה הכהן [שווארץ] ממאדע [בעל "קול אריה"] בחתימת תלמידו "הק' נתן נטע טייטעלבוים".
הגאון רבי אברהם מדאנציג (תק"ח-תקפ"א), מגדולי דורו, תלמיד-חבר ומחותנו של הגר"א מווילנא, ומחברם של ספרי יסוד בהלכה, "חיי אדם", "נשמת אדם", "חכמת אדם" ועוד. נולד בעיר דנציג לאביו רבי יחיאל מיכל, [וזה פשר חתימתו הידועה "אברהם בר"מ מדנציג", או בנוסח שלפנינו "אבר"ם (=אברהם בן רבי מיכל) הוא אברהם מדנציג"]. בצעירותו נסע ללמוד בפראג והיה שם תלמידם של ה"נודע ביהודה" וגאוני פראג. לאחר נישואיו התיישב בווילנא, שם הסתופף בצל חכמי העיר ובצלו של הגר"א מווילנא, ונשא ונתן עמו בדברי תורה. בהמשך הפך למחותנו, כאשר בנו נשא את נכדת הגר"א. בספרו "חיי אדם" הביא רבות מדברי הגר"א, אך במספר מקומות חלק עליו. הדבר הביא עליו תרעומת, ועל כן נמנע להביא מדברי הגר"א ב"חכמת אדם" בכדי לא לחלוק על דבריו בפומבי.
עסק במסחר, אולם עשה תורתו קבע ועיקר. היה ממנהיגי קהילת ווילנא, וכפי שמעיד על עצמו לא זזה הוראה מתוך ביתו ולא נעשה דבר בווילנא בלי הסכמתו. רק לעת זקנותו, בשל קשיי פרנסה, הסכים לקבל על עצמו באופן רשמי את עול ההוראה בווילנא. עמד בקשרים אמיצים עם גדולי דורו. הגאון רבי חיים מוולוז'ין, הגאון רבי יעקב מליסא בעל חוות דעת והגאון רבי מאיר פוזנר בעל "בית מאיר".
ספריו נתקבלו בכל תפוצות ישראל כספרי יסוד בפסיקת ההלכה, עוד בימי-חייו, בדור דעה של גאונים וחכמים, דורו של הגר"א מווילנא, וכפי שהוא כותב בעצמו בהקדמה למהדורה השניה של ספרו חיי אדם. על ההצלחה תעיד העובדה שבקהילות בכל רחבי ליטא ורוסיה הוקמו "חברות חיי אדם", ללימוד הספר בצוותא. חברות אלו החלו כבר בחיי המחבר, וכפי שמעיד עליו ידידו רבי חיים מוולוז'ין: "גברא דמריה סייעיה... שנתקבל ספרו חיי אדם... ונתפשט בכל גבול ישראל". ספריו הפכו לספרי הפסיקה העיקריים בליטא, עד זמנו של ה"משנה ברורה" המביאו בכל מקום וסומך על דבריו כבעלי משקל גדול בפסיקה. גם מחוץ לגבולות ליטא הפכו ספריו לספרי יסוד. כך לדוגמה, מובא בשם ה"חתם סופר" שאמר כי מורי הוראה יכולים לסמוך על הוראתו כשאין להם פנאי לעיין בעצמם במקורות ההלכה. ואכן, רבים מגדולי הפוסקים בדורו ובדורות שאחריו הרבו להביא את דבריו ולדון בהם, ולהתחשב בדעתו בפסיקת ההלכה.
כתב גם פיוטים ותפילות, ביניהם נתקבלה בקהילות ישראל ה"תפילה זכה" שנאמרת בפתחו של יום הכיפורים. שנות חייו היו שבעים ושלוש כמספר שם ספרו "חיי אדם".
קל דף. 34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמי עובש. פגימות בשולי דף השער. כריכה לא-מקורית.