מכתב ארוך שנשלח לארה"ב, אל האדמו"ר מסאטמר, עם חתימות רבות של ראשי הציבור החסידי בפתח תקוה, ובראשן חתימת האדמו"ר מזידיטשוב "הו"נ מי"ם א"ש מזידיטשוב" [רבי מנשה יצחק מאיר אייכנשטיין]. עם חותמות בתי המדרש בפתח תקוה: "דברי חיים" חסידי צאנז; "חוג חתם סופר - פתח תקוה"; ו"בית המדרש של הרב שליט"א מזידיטשוב". פתח תקוה, אדר תשט"ו [1955].
במכתב מופיעים פרטים על קשיי ההתמודדות של הציבור החסידי בעיר, שרבניה, ראשי הישיבות וראשי הקהילה - הם מחוגי ה"מתנגדים". הכותבים מתארים את עצמם כ"חרדי יושבי עיר פ"ת... כמה מאות משפחות... אשר מילדותינו נתחנכנו ונתגדלנו על טהרת הקודש בדרך התורה והחסידות... בדרכי תלמידי הבעש"ט הקדוש... ולא נזוז מדבריהם אף זיז כל שהוא במסירות נפש ממש, עד ביאת המשיח - אבל לדאבון לבנו העיר הזאת עומדת לגמרי תחת פיקוח ורשת מתנגדי החסידות אשר בשם גדולי ישראל מכונים, וכל ההשגחות הן בכשרות הן בחינוך הכל עומד תחת ידם, וכל השו"בים בעירנו והמוהלים המה מגולחי זקן והולכי בלורית. מקוה מאן דכר שמיה!? אוי לאותה בושה!...". בהמשך המכתב הם מבקשים מהאדמו"ר שיסכים לוותר על משרתו של תלמידו רבי ליפא שו"ב, שהוא כעת מנהל התלמוד-תורה של סאטמר בירושלים, שיעבור לפתח תקוה לקבל משרת שו"ב ומוהל, ובכך "יהיה בעזהשי"ת העיר הזאת לשם ולתפארה ולתהילה, כי יש כאן מקום להתפשטות הקדושה...".
האדמו"ר הקדוש מזידיטשוב, רבי מנשה יצחק מאיר אייכנשטיין (תרנ"ד-תשל"א), בן האדמו"ר רבי אשר ישעיה מפראכניק. הסתופף בצל צדיקים שונים ובמיוחד היה חביב על האדמו"ר רבי ישכר דב מבעלז. כיהן כאדמו"ר מזידיטשוב בפטריזיין (רומניה). לאחר השואה הקים את בית מדרשו בקלויזנבורג, עד שעלה לארץ והקים מרכז חסידי בפתח תקוה. נפטר בלא צאצאים, ועל פי צוואתו ירש את מקומו בן-אחיו רבי יהושע, האדמו"ר רבי יששכר בעריש אייכנשטיין.
2 דף, 28.5 ס"מ. נייר דק. מצב טוב, קמטים וקפלים.