דף (לא חתום) בכתב-ידו של הגאון רבי יוסף אליהו הענקין מגדולי רבני ארה"ב, ובו מסקנת והחלטת הרבנים אודות העברת עצמותיו של האדמו"ר רבי יוחנן מקרלין לקבורה בארץ ישראל. [ארה"ב, תשט"ז בערך 1956]. "אנחנו ח"מ שנבחרנו להודיע חות דעת בענין פינוי העצמות של הרה"צ ר' יוחנן ב"ר ישראל פערלאוו זצ"ל אדמו"ר מסטאלין, באנו למסקנא אחת - שהרשות ביד הרבנית אלמנת המנוח ובתה, להוליך את גוף הנפטר לארץ הקדש, ואסור למי שהוא לבוא בתחבולות, וכל שכן שלא לילך בערכאות לעכב הפינוי וההובלה לארץ הקודש". מאידך נכתב בהחלטה זו ביקורת נגד העלאת נפטרים לקבורה בארץ ישראל: "יחד עם זה רוצים אנו לגלות דעתנו שלפי המצב של היהדות במדינה זו, אין רוח חכמים נוחה בכלל מפנוי והולכה לארץ הקדש... כי למדין מזה ומפזרין הון תועפות על זה... כי כל מוסדות קדש רובצים תחת סבל החובות, וזכות היותר גדול הוא להתנדב לצדקה שהיא כפרה לחיים ולנפטרים, והוצאות אחרות מפריעות בעד זה". האדמו"ר רבי יוחנן פרלוב מקרלין-סטולין (תר"ס-כסלו תשט"ז), בנו הצעיר של האדמו"ר "הינוקא" רבי ישראל פרלוב. לאחר השואה בה הוא נותר הנצר היחידי מששת בניו של אביו, הפך רבי יוחנן לאדמו"ר המרכזי של חסידות קרלין. בשנת תש"ו עלה לארץ ישראל ולאחר שנתים עבר לארה"ב. רבי יוחנן פיתח והרחיב את מוסדות התורה והתפילה של חסידות קרלין בארץ ישראל ובארה"ב, ואיחדם תחת הנהגתו לקהילה אחת. פטירתו בגיל 56 הותירה חלל רב בין חסידי קרלין. לאחר פטירתו התעורר וויכוח בין החסידים היכן לקוברו, ולאחר הטלת גורל הוחלט לקברו בארה"ב. אולם חסידי קרלין בארץ ישראל, לא נחו ולא שקטו, ולאחר שנה הועלו עצמותיו והובאו לקבורה בבית העלמין העתיק בטבריה, סמוך לקבריהם של גדולי החסידות רבי מנדלי מוויטבסק ורבי נחמן מהורודנקא. דף 28 ס"מ. 11 שורות בכת"י. מצב טוב.