כתב-יד, פנקס חשבונות, חובות, תשלומים והוצאות, של הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב וורמסר - "הבעל שם ממיכלשטאט". [תקצ"א-תר"א 1831-1841].
"בעז"ה בפנקס הלז נכתבין החובות אשר אנחנו חייבין... נעשה ביום עש"ק פרשת כי תצא שנת תקצ"א...".
הפנקס כולו בכתב-ידו של הבעל-שם ממיכלשטאט, החותם אף בשמו "זעקל ליב" באחד הדפים. כולל פרטים על תשלומים שונים, חובות שלו - חלקם להוצאות פרטיות וחלקם קשורות בהחזקת הישיבה במיכלשטאט - לספקים, חלקם גויים, והוצאות נוספות. בעמוד הראשון נכתבו מדורי הפנקס: א. "בעלי מלאכות" (ביניהם: "שוואמאככער", "קצבים", "שריצער", "שלאססער", "שניידער", "מויארער", "מוכרי עץ", "בעלי רחיים", ועוד). ב. סוחרים ובעלי בתים ("יהודים" "בלתי יהודים", "מוכרי ספרים"). ג. "בחורים", "נכרים בלתי אומנים". ד. "שפחות". ה. "הקדש". ו. "חברות".
בדפי הפנקס מאות רישומים, רבים מהם מחוקים בהעברות קוים (לאות כי החוב נפרע או התשלום בוצע). הרישומים כוללים פרטים שונים, שמות אנשים, ועוד. רוב הרישומים ביידיש, מספר רישומים בגרמנית. חלק מדפי הפנקס הוסרו, יתכן שעל ידי הבעל שם ממיכלשטאט עצמו.
הצדיק המקובל רבי זעקיל ליב (יצחק אריה) ווֹרְמַסֶר (תקכ"ח-תר"ח) - "הבעל שם ממיכלשטאט". נצר למשפחת לוריא, ממשפחת המהרש"ל ורש"י, וצאצא של רבי אליהו מלואנץ, המכונה "בעל שם מוורמס". בצעירותו למד אצל המקובל רבי נתן אדלר בפרנקפורט, ולאחר מכן חזר לעיירת הולדתו מיכלשטאט. שם הקים את בית מדרשו, כיהן כרב העיר והסביבה, וייסד ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. התפרסם במיוחד כצדיק בעל מופת ועושה נפלאות, ועל שם כך כונה "בעל שם". המונים פנו אליו בבקשות מזור וישועה, ממדינות וארצות שונות, ורבים נושעו מברכותיו, מסגולותיו וקמעותיו.
שמו נודע לתהילה בקרב יהודים וגויים. לפי המסופר, חיילים גרמניים שהתפללו על קברו בזמן מלחמת העולם הראשונה חזרו כולם מן הקרב בריאים ושלמים. לוח זכרון מטעם עיריית מיכלשטאט מוצב על הבית בו התגורר, ובו הוא מכונה "ידיד האנשים". חידושיו וכתביו הופיעו בספר "בעל שם ממיכלשטאט" (מכון ירושלים, תשס"ו).
[43] דף. 33 ס"מ. מצב טוב, כתמים. בלאי וקרעים במספר דפים (משוקמים). כריכה מקורית (פגומה מעט), עם פיסת נייר מודבקת ועליה פרטי הפנקס בכתב-ידו של הבעל שם ממיכלשטאט.