שאלות ותשובות להרב רבינו אשר ז"ל (הרא"ש). ונציה, שי"ב [1552], דפוס בראגאדין. מהדורה שניה. מספר הערות חתומות בכת"י ספרדי, של "הצעיר אשר הלוי ס"ט". רישומים בשער שהספר "קודש למדרש גדולת מרדכי" [ישיבת "גדולת מרדכי" נוסדה בירושלים בראשית שנות הת"ק ע"י הגביר מרדכי תלק. בראשה עמדו הגאונים רבי שם טוב גבאי ורבי יונה נבון בעל "נחפה בכסף", שלמדו קודם לכן בישיבת "בית יעקב" של הגביר יעקב פירירה ובישיבת "כנסת ישראל" של בעל ה"אור החיים" הקדוש. ישיבה זו התקיימה עד אחרי שנות התר"כ, ואחד מראשיה היה רבי אברהם אשר הלוי, תקצ"ה-תרמ"ה]. בדף לט/1 שתי הערות למדניות בדיני "משומד", בכת"י [כתיבה ספרדית-איטלקית, אופיינית לאזור ליוורנו], שזוהה ע"י מומחים, ככתב ידו של הגאון רבי חזקיה די-סילווה בעל ה"פרי חדש". הגאון רבי חזקיה די סילווה (תט"ז-תנ"ה), נולד בליוורנו שבאיטליה, עלה לירושלים בשנת תל"ו בהיותו בן עשרים שנה ונכנס ללמוד בישיבתו של רבי משה גלנטי (הרב המג"ן), החיד"א מספר כי שמע מפי תלמידו בעל "בתי כהונה", "כי ביום הראשון שהלך לישיבת הרב המגן וכל קדושיו עמו, פלפל בחכמה והביא כל כך הרבה בקיאות בו בפרק". לא ארכו הימים והוא הועמד בראש הישיבה. הוא גם השפיע על הגביר רבי יעקב פירירא להעמיד קרן כספית לטובת הישיבה, ומאז נקראת הישיבה על שמו "בית יעקב פיררה" [ישיבה זו התקיימה בירושלים, במשך יותר ממאה וחמישים שנה]. על גדולי תלמידיו נמנים רבי יצחק הכהן בעל "בתי כהונה", רבי שלמה אלגאזי (השני) ורבי ישעיה אזולאי זקנו של החיד"א. בענוותנותו הרבה היה חותם אז על מכתביו "מקרי דרדקי בירושלם תובב"א". בשנת תמ"ח נשלח ע"י רבי משה גלאנטי בשליחות ציבורית לארצות אירופה המערבית. קהילת אמסטרדם קיבלה אותו בכבוד רב, ותמכו בו ביד רחבה. רבי משה חאגיז מספר כי ראה בפנקס קהילת הספרדים באמשטרדם, כי הקציבו עבור השליחות שלו סכום גדול של 600 'אריות', "וזה היה לפי שבאמת הוא היה מומחה ובקי ושלם בתורתו". קהלת אמשטרדם אף ניהלה עמו משא ומתן כי יקבל עליו את משרת הרבנות של הקהילה במקומו של רבי יצחק אבוהב שהיה כבר זקן מופלג. רבי חזקיה שהה באמשטרדם עד שנת תנ"ב בה הדפיס את ספרו "פרי חדש", על יורה דעה. עם הוצאת הספר, נתקבלו דבריו להלכה בארצות אירופה באהדה רבה. אולם בשובו לירושלים עבר דרך מצרים, וחכמי מצרים שראו בעין ביקורתית את העזתו של תלמיד חכם צעיר לימים, לחלוק על גדולי הפוסקים בדורות שלפניו, החליטו (יחד עם שניים מחכמי חברון) להחרים את הלימוד בספריו ודנו אותם לגניזה. במשך עשרות שנים התקיימה הסכמה זו של חכמי מצרים כמובא בשו"ת גנת וורדים (יו"ד, כלל ג, ג). החיד"א ב"שם הגדולים" מספר שההסכמה התבטלה רק כשהגיע לכהן ברבנות במצרים הגאון רבי שלמה אלגאזי, תלמידו המובהק של ה"פרי חדש", שרוב תורתו היתה בנויה על תורת רבו, ומסיים החיד"א "וכיום הזה כל חכמי ישראל שותים בצמא את דבריו". חיבוריו על שו"ע נדפסו במהדורות רבות של השו"ע. בנוסף חיבר את הספר "מים חיים" על הש"ס והרמב"ם וקונטרס "דבי שמשא" על עניני בין השמשות. רבי חזקיה נפטר במיטב שנותיו לפני הגיעו לגיל ארבעים שנה, אך כבר בחייו הוכר כאחד מגדולי הדור. תורתו העמוקה שבכתב העניקה לדורות את מעמדו כאחד מגדולי הפוסקים. קנז דף (חסר דף אחרון, דף קנח), 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ועובש. בלאי ומעט נזקי עש. כריכת נייר צבעוני, שדרת עור עתיקה, עם הכיתוב "כללי הרא"ש". מצורף אישור מומחים, לזיהוי כתב היד, ככתב ידו של רבי חזקיה די סילווה בעל ה"פרי חדש".