תעודה מפוארת על קלף, לכבוד המדינאי הציוני שמשון רוזנבום [רוזנבאום], מטעם ידידיו, פעילים ציונים וסוציאליסטים מקרב הקהילה היהודית במינסק. מינסק, [1908 בקירוב].
התעודה נכתבה ואוירה ביד. במרכזה מכתב ארוך אשר נכתב באותיות מרובעות ונאות. מסגרתהּ מצוירת וצבועה ביד אף היא: בראשה איור דמיוני של העיר ירושלים ומעליה קרני שמש; מימינו דמות מלאך ומשמאלו דמותו של משה רבנו (?) אוחז בידו לפיד. בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים מספר איורים קטנים: מגן-דוד, מנורה, מִשְׁלֶבֶת של האותיות ש' ור' (ראשי תיבות שמו של רוזנבאום) ועוד. חתומה בפינה הימנית התחתונה: "מאיר פארנאוו" [פָּרָנוֹב? פּוֹרוֹגוֹב?].
במכתב מביעים נציגי הקהילה היהודית במינסק את תמיכתם ברוזנבאום ומחזקים את ידיו בעקבות מאסרו בידי שלטונות רוסיה הצארית:
"על עמך העברי השקפת ותרא את חייו – והם מרים, יסודותיו – והם רקובים ומטים לנפול... ותדור נדר להיות אחד מבוני העם ומקוממי הריסותיו ואת מוצא שפתיך שמרת ומאז הקדשת את עצמך ואת עבודתך וכשרונותיך הנעלים לטובת עמך... להושיבהו ולהעמידהו על קרקעו ובסיסו ההיסטורי. בארץ האבות – ארץ הבנים... ובהפתח לפני שנתים הפרלמנט הראשון בארצנו [הדומה של האימפריה הרוסית, 1906] והמעולים שבעמים המדכאים והמדוכאים כאחד אמרו להביא על ידי נבחריהם סדרים בארץ... ותהי אתה, שמשון בן יעקב, אחד משנים עשר שלוחי עמנו שעליהם הוטלה העב[ו]דה רבת האחריות להיות לו לפה ולדבר משפטים עם גוזליהם ועושקי זכ[ו]יותיהם ותעבוד את עבודת עמך עבודה תמה, מלאה הוד של מסירת נפש: והד עבודתך לעמך אז נשמע לנו עתה בצלצל כבלי אסיר... והרינו מביעים לך בזה את השתתפותינו בצרתך, וידעת בשבתך בבית האסורים כי לא בודד וגלמוד הנך...".
בתחתית המכתב חתומים כ-40 איש, נציגי הקהילה היהודית של מינסק, ביניהם יהושע סירקין, אסתר חורגין, נח טיומקין, אברהם קפלן, אברהם בן קלונימוס קלמן, ואחרים.
ד"ר שמשון רוזנבאום (סמיון יקובלביץ' רוזנבאום, 1859-1934), עורך דין ומדינאי יהודי, יליד פינסק (Pinsk, בלארוס). רוזנבאום למד בחדרים ובישיבת וולוז'ין ובהמשך למד משפטים באוניברסיטת אודסה ובאוניברסיטת וינה. במהלך לימודיו החל לעסוק בפעילות ציונית. רוזנבאום היה חבר בתנועת "חובבי ציון", השתתף בקונגרסים הציוניים, היה חבר הועד הפועל הציוני, חבר ב"ציוני ציון" (אשר דגלו בהתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד והתנגדו בתקיפות לתוכנית אוגנדה), מראשי הציונים במינסק ומארגנהּ העיקרי של ועידת מינסק, חבר בועד המרכזי של התנועה הציונית ברוסיה.
בשנת 1906 נבחר שמשון רוזנבאום לכהן בדומה הראשונה של האימפריה הרוסית (הפרלמנט הרוסי הראשון), ופעל כחלק מן "המפלגה הדמוקרטית החוקתית", מפלגה אשר ביקשה לקדם רפורמות פוליטיות, זכויות אזרח ודמוקרטיה ליברלית ברוסיה. כבר בתחילת מושב הדומה, העלו חברי המפלגה נושאים כמו שחרור אסירים פוליטיים וביטול עונש המוות, והוקיעו בכל הזדמנות את מדיניות השלטון הצארי. בראשית יולי 1906, עקב התגברות הלחץ הפוליטי הרדיקלי מצד הדומה, החליט הצאר על סגירתה.
כתגובה לסגירת הדומה, עברו חלק מחבריה, ובהם שמשון רוזנבאום, לעיר ויבורג (Vyborg, באותו זמן חלק מפינלנד), שם חתמו על "מניפסט ויבורג" אשר קרא למרד אזרחי בלתי אלים הבא לידי ביטוי בהימנעות מתשלום מיסים ובסרבנות גיוס. האוכלוסייה ככלל לא נענתה לקריאותיהם של החותמים על המניפסט. רבים מן החותמים נעצרו והוטל עליהם עונש של שלשה חודשי מאסר, וכן נאסר עליהם לקחת עוד חלק בדומה. המכתב שלפנינו מתייחס למאסרו של רוזנבאום בעקבות החתימה על המניפסט.
לאחר סיום תקופת מאסרו, היה לעורך דין בתיקים הקשורים בפוגרומים ובמשפטים נגד ציונים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, עבר לוילנה והיה למנהיגה של התנועה הציונית הליטאית. עם הקמת ליטא העצמאית נהיה לסגן שר החוץ, ובהמשך השר לענייני יהודים. בשנת 1924 עלה לארץ ישראל. משנת 1929 שימש כקונסול ליטא בארץ ישראל. כשנוסד בארץ ארגון יוצאי מינסק בשנת 1930, נבחר רוזנבאום לנשיא הכבוד של הארגון. נפטר בתל-אביב בשנת 1934 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור.
גליון קלף 35.5X44 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול, כתמים קלים. קרעים קלים וקמטים בשוליים. מספר חתימות דהויות.