שתי הגדות של פסח. קיבוץ יגור, תש"ה [1945], תש"י [1950].
בסופהּ של הגדת תש"י מופיעים טקסטים רוויי פאתוס על "העלמים והעלמות" העבריים בארץ ישראל: "הם נופלים באהבה. אהבה הוא רחשם האחרון. הם אינם יודעים להרכין ראש. הם מודים לנו על שהקנינו להם את תפיסת צערה של הגולה ואת הרגש, שעלבון הוא לחיות בהוית-חולשה. כשהם יוצאים להכות באויב, הם מתכונים לאויבי כל הדורות, לאיבה עצמה, לרשעה עצמה, וגם לחטא של עצמנו, אם כל חטאת - החולשה. וכשהם עולים למזבח ברנת-עלומים, הם מתכונים לקרבן גאולה, שאין מנוס ממנו לשוחרי חיים". הגדת תש"ה: מא, [1] עמ'; 21 ס"מ. מצב טוב. הגדת תש"י: כב עמ', 25 ס"מ. מצב טוב, קרע בעטיפה הקדמית.