מכתב על גבי גלויה, בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יצחק נחום טברסקי משפיקוב אב"ד ראווה-רוסקה, אל אחותו שבברלין. בעלזא, תרפ"ה [1925].
מכתב משפחתי, מתקופת שהותו בבית חותנו האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח בבעלזא. רבי יצחק נחום כותב אל אחותו שנמצאת בברלין, על געגועיו אליה ואל ילדיה, ועל רצונו להתראות עמה בברלין.

רבי יצחק נחום טברסקי אב"ד ראווה-רוסקה (תרמ"ח-תש"ג), משושלת אדמו"רי צ'רנוביל, בנו של האדמו"ר רבי מרדכי (ר' מוט'לי) משפיקוב, וחתנו של האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא. לאחר נישואיו, בשנת תר"ע, עבר רבי יצחק נחום להתגורר בבית חותנו בבעלזא. בשנים תרע"ד-תרע"ח, כיהן כאדמו"ר בשפיקוב. ובשנת תרפ"ו נתמנה לכהן כאב"ד בראווע (ראווה-רוסקה Rawa Ruska). רבי יצחק נחום היה מתמיד גדול ותלמיד חכם מופלג. נודע כאיש אשכולות, כפיקח עצום וכבעל מידות נעלות. לצד בקיאותו הגדולה בתלמוד ובפוסקים, נודע באפיקיו הרחבים, וגילה עניין רב בספרי חכמה – פסיכולוגיה, רפואה ופילוסופיה, ואף בספרי השכלה וספרות יפה. אורחים רבים שביקרו בבעלזא אצל חותנו האדמו"ר מהרי"ד, אהבו להשתעשע עמו בשיחות תורניות. חותנו הגדול כיבדו וחיבבו ביותר. לאחר אירוסי בתו שבע עם רבי יצחק נחום, אמר חותנו לאשתו הרבנית: "הבאתי לך מרגלית יקרה". חותנו כינה אותו "מיין למדן" (הלמדן שלי), ואף התבטא עליו בפני אחד ממקורביו: "יש לו שיטה בתורה כגאון". פעמים רבות סמך חותנו על שיקול דעתו בשאלות בהלכה. גיסו רבי מרדכי רוקח אב"ד בילגוריי, אמר לאחר השואה, שה"עולם" בבעלזא לא ידעו להעריך מספיק את גאונותו וכשרונותיו הברוכים. שרידים מחידושיו נדפסו בכמה ספרים של חכמי דורו. הגאון מטרנופול בספר השו"ת שלו "חבצלת השרון" כותב לו באחת מתשובותיו: "לידידי הרב הגאון החסיד בנש"ק מגזע תרשישים, כבוד שמו מפארים... מוהר"ר יצחק נחום שליט"א אבד"ק ראווא, עם בית דינו... ". נרצח בשואה במחנה המוות בלז'יץ עם כל בני משפחתו (קובץ "אור הצפון" של חסידי בעלזא, כג, עמ' עד-צה).

גלויה, 14X9 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קמטים ובלאי קל.