מכתב ארוך מאת הגאון הצדיק רבי יהודה ליב חסמן בעל "אור יהל", בכתב-ידו ובחתימתו "יה"ל". ירושלים, כסלו תרצ"ב [1931].

נכתב על נייר מכתבים של "ישיבת חברון – כנסת ישראל – בעה"ק ירושלם... ארץ ישראל", ונשלח אל "ידיד נפש הגריח"ס שליט"א" [רבי יחזקאל סרנא, שכנראה שהה אז בחו"ל בעניני הישיבה]. בשולי המכתב חתימתו: "הנני דוש"ת מצפה לבשורות טובות – יה"ל".

במכתב מתואר מצבה הכלכלי הקשה של הישיבה, הצורך בהשגת מזון ובפרעון הלוואות. בתחילת המכתב מזכיר המהרי"ל חסמן את שליחותו של "ידידנו הר"ש שי'[חיה] פינקעל" [כנראה, רבי אברהם שמואל פינקל, בנו של הסבא מסלבודקה], שהיה אמור לצאת לשליחות בדרום-אפריקה, ו"נתעורר ספק אם יבחר יותר לנסוע לאפריקע או לאמריקע". הוא כותב על "ההכרח הנורא אשר בכל יום ממש אימת ההרס ח"ו נגדנו, ובמצב כזה החובה לנסות הכל, ומי יודע אולי על ידו תצמח איזה תועלת". המהרי"ל חסמן כותב גם על ההכרח להחזיר את ההלוואות בזמן: "...והנושה דוחק לקים ההבטחה, ובזה הופסק גם המקור היחידי שעמד בעת צרה להשיג ע"י איזה הלואה, וד' הטוב ירחם על כבוד התורה שעומד ח"ו להתחלל, ועל מאתים נפש בני תורה הגדולים שנשארים בלא משען לחם, ואין מקום לברוח ולהחבא, אלו היה באפשרי לשמוע אנקת האנחה הגדולה מכל המצב איום ונורא, ד' ירחם".

הגאון הצדיק רבי יהודה ליב חסמן (תרכ"ט-תרצ"ו), מגדולי גאוני דורו. חברותא וידיד-נעורים של רבי חיים עוזר מעיירת מולדתם איוויה. תלמיד "בית התלמוד" בקלם. כיהן כמנהל רוחני בישיבת טלז, בזמן הגאון רבי שמעון שקופ. משנת תרס"ט אב"ד שטוצין, בה הקים ישיבה גדולה שנסגרה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה, בה נחרבו מוסדות התורה והקהילות, הקדיש עצמו לעסקנות פעילה בוועד הישיבות שבווילנה והיה הרוח החיה במפעל זה. מאנשי סודם של ראשי ה"ועד" רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, החפץ חיים ורבי שמעון שקופ. בשנת תרפ"ז נקרא ע"י הסבא מסלבודקה, לבוא לחברון למלא את מקומו כמנהל-רוחני בישיבה [ה"סבא מסלבודקה" הגדירו בשם "העילוי של המוסר"]. תפקיד אותו מילא עד פטירתו בחשון תרצ"ו (1935). חידושי תורתו נדפסו בספרו "מנחת יהודה" ושיחותיו נדפסו ע"י גדולי-תלמידיו בשלשת חלקי "אור יהל".

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 26.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.