כתב-יד, מזלות, גורלות, קמיעות, פיוטים ועוד, מאת רבי ראובן ב"ר אברהם משה. [קובה (אזרבייג'ן), תרל"ט 1879].

כתיבה מזרחית נאה, עם קישוטים מאוירים בצבע בשולי העמודים.
כולל: "מזלות", סגולות וקמיעות לעניינים שונים, גורלות "אורים ותומים", עם תפילה לפני עשיית הגורל, ופיוטים שונים. הטקסט כתוב בתוך מסגרות במרכז העמוד, והושארו שוליים רחבים. בשוליים אלה, לכל אורך כתב-היד, סימונים רבים של קוים ונקודות (בדיו ובעפרון), שנעשו תוך כדי עריכת גורל, בחלקם עם שמות ופרטי האנשים שעבורם נעשו הגורלות.

בדפים [5-10], בתחתית העמודים, מופיעים קישוטים מאוירים וצבועים בצבע, בחלקם מופיע בהמשכים קולופון: "אני / הצעיר / מכל בני / קובא יע"א / כתבתי אותו / וציירתיהו בעד / בני החביב יעקב יקט"ן" (העיר קובה נמצאת בצפון אזרבייג'ן, והיא היתה מקום מושבם העיקרי של "יהודי ההרים" – ראה להלן). שמו של הכותב מופיע בדף [16/ב]: "הצעיר הקטן ראובן בר אברהם גברא דלא חזי...", ובדף [17/ב] בסוף פיוט המכיל אקרוסטיכון של שמו "אני ראובן בר אברהם חזק פ"ה". בדף [11/ב] נרשם התאריך: "היום יום ב' בשבת ה' לחודש אלול התרט"ל [=תרל"ט] ליצירה".
בדף [17] "פזמון לר' בינימין ז"ל, להוסיף על אדיר ונאור ביה"כ לר' בנימין ז"ל, אדון הכל אאדונים(!), הכל אליו מונים, מי אל כמוך...". בעמוד ב – תוספת מאת הכותב עצמו: "לחן אדיר ונאור ביה"כ", "אדון האדונים, מוחל עונים, מי אל כמוך; נוצר ישרים...", באקרוסטיכון שמו.
בדף [10/ב] לוח מעוטר של אבני החושן עם שמות השבטים.

רבי ראובן ב"ר אברהם משה, מחכמי אזרבייג'ן. ידועים ממנו חיבורים וכתבי–יד נוספים שחיבר והעתיק בקובא, במחצית השניה של המאה ה–19. בהם: כת"י בית המדרש לרבנים בניו יורק, מס' 2105, שבלי עמקים – לקוטי פירושים לחמש מגילות, תרי"ז–תרי"ח; כת"י הספריה הלאומית 8188, יחי ראובן – דרשות שנשא בעיר קובא, והעתקה של הספר 'שם משמואל' (פרנקפורט דאודר תנ"ט) עם תוספות משלו; כתב-יד שש כנפים – דרשות על משנת "כל ישראל", תרל"א; מאוסף גרוס, מס' AZB.011.002 (נמכר במכירת קדם, קטלוג 93 חלק א', פריט 88), ועוד.

[20] דף. חסרים מספר דפים. חלק מהדפים כרוכים שלא כסדרם. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים בשולי הדפים עם מספר פגיעות בטקסט. רישומים רבים. חלק מהדפים מנותקים. ללא כריכה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, AZB.011.003.

"יהודי ההרים"

"יהודי ההרים" הוא כינוי ליהודים שהתיישבו באזורים ההרריים של חבל הקווקז ובנו בהם את יישוביהם. הכינוי "יהודי ההרים" ניתן להם על ידי האוכלוסיה המקומית, אך היהודים המקומיים כינו עצמם בשם "ג'וּהור" (שמשמעותו: יהודי). לפי מסורת שהיתה מקובלת בידם, מוצאם מעשרת השבטים שהוגלו מממלכת ישראל במאה ה–8 לפני הספירה. למעשה, ישנו תיעוד על יהודים במזרח הקווקז כבר במאה ה–3 לספירה, שכנראה נמלטו מפרס בעקבות רדיפות. במהלך השנים סבלו יהודי האזור מרדיפות וסכנת הכחדה, חלקם גורשו, חלקם אולצו להתאסלם למראית עין, וחלקם נהרגו. תחילה סבלו מן המלחמות בין השליטים הערביים ובין ממלכת הכוזרים (שהראתה ליהודים פנים יפות); בהמשך מן הפלישה המונגולית ומהמתקפות החוזרות ונשנות של השבטים המונגוליים על האזור; ולאחר מכן מן המלחמות בין האימפריה העות'מאנית ובין פרס על השליטה באזור. מאוחר יותר הצטרפה גם רוסיה למאבקי השליטה בשטח זה. במאה ה–19 עבר האזור לשליטתה של רוסיה, שהנהיגה חופש פולחן דתי לכל שבטי האזור, בהם גם ליהודים. בעקבות כך נוצרו קשרים בין היהודים ההרריים לבין יהודי רוסיה, שתרמו לעלייתה של אליטה רוחנית. נפתחו ישיבות וקמה שכבה נכבדת של תלמידי חכמים, רבנים ומורי הוראה בקרב יהודי ההרים (ראו: לאה מקדש–שמעאילוב [עורכת], יהודי ההרים – אורחות חיים ומנהגים בקהילת הקווקז, הוצאת מוזיאון ישראל 2001).