שני חיבורים מאת גדולי חסידי אדמו"רי חב"ד הראשונים, ר' הלל פאריטשער ור' אייזיק הומלער:

• ספר פלח הרמון, מאמרי חסידות על חומש בראשית ועל חנוכה, בדרך חסידות חב"ד, מאת המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (ר' הלל פאריטשער; תקנ"ה-תרכ"ד). ווילנא, דפוס ש"י פין, א"צ ראזענקראנץ ומ"מ שריפטזעטצער, [תרמ"ז] 1887. מהדורה ראשונה. עם הסכמות שבעה מנכדי האדמו"ר ה"צמח צדק": בני המהר"ש מליובאוויטש – הרז"א ור' מנחם מענדל; בני המהרי"ל מקאפוסט – ה"מגן אבות" ורבי שמריה נח מבאברויסק; בני הרחש"ז מליאדי - המהרי"ד מליאדי וגיסו רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין; רבי מרדכי (בן ר' ברוך שלום) שניאורסון. כמו כן, בספר הסכמות כמה מחשובי רבני רוסיה, בהם הסכמת רבי אברהם דוד לאוואט, זקנו של הרבי מליובאוויטש. חותמות "בית הכנסת סוחרים-חסידים, פעטרבורג".

VIII עמ', [1], ב-קמ דף. 26 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. כריכה חדשה.

• ספר חנה אריאל - אמרות טהורות, מאת הרה"ג החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (ר' אייזיק הומלער). ברדיטשוב, דפוס "שעפטיל", [תרע"ב 1912]. מהדורה ראשונה. כולל ד' אמרות טהורות – מאמר השבת, מאמר הבדלה, מאמר הברכות ומאמר כללות התורה (וכן ליקוטים ודרושים שונים, ובהם ביאור ארוך לפרק ל"ג שבתניא, שאלות ותשובות, אגרות קודש, ועוד). בליקוט ובסידור הכתבים, ובעריכתם, הגהתם והבאתם לדפוס, נטלו חלק שלושה מחסידי חב"ד לאדמו"רי קאפוסט וליאדי – ר' יעקב יואל סארקין אב"ד קאראפ, ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ור' חיים מאיר היילמן (מחבר ספר "בית רבי").

[2], ב-עט; [1], ב-ה דף. 23.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה חדשה.

הרה"ג הרה"ח המשפיע ר' הלל הלוי מאליסוב אב"ד פאריטש ובאברויסק (תקנ"ה-תרכ"ד), מגדולי חסידי אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בתחילת דרכו היה תלמיד בנגלה של האדמו"ר רבי אברהם דב אב"ד ז'יטומיר ואווריטש בעל "בת עין", ותלמידו בחסידות של האדמו"ר רבי מרדכי מטשרונוביל. באמצע שנות התק"ע הגיע לידיו ספר התניא, וכן נזדמן לו לפגוש בחסיד אדמו"ר הזקן ר' זלמן זעזמיר, שביאר לו את תורת רבו בעל התניא "והריחו ביראת השם ואהבתו ע"פ דרך חסידות חב"ד".

מאורעות אלו חוללו מהפך בנפשו עד שקם ונסע אל אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, "ומני אז לא מש מאהלו ולא זז מלחבב דבריו". לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח נעשה חסידו של אדמו"ר ה"צמח צדק". היה נוסע אליו פעמיים בשנה, לחנוכה ולחג השבועות, "והיה שותה בצמא דברי קדשו". בסביבות שנת ת"ר החל לכהן ברבנות העיר פאריטש, ובערך בשנת תרי"ב התמנה לרב הקהילה החסידית בבאברויסק.

בהוראת אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר ה"צמח צדק", ר' הלל היה נוסע בחודשים אב ואלול אל המושבות היהודיות שבפלך חרסון, "לקבץ גשמיות ולזרוע רוחניות". בפלך זה התיישבו חסידי חב"ד רבים, שהיו איכרים ועסקו בעבודת אדמה. מחמת ריחוקן של אותן מושבות מליובאוויטש, התרחקו רבים מהם מדרכי החסידות ומעבודת ה'. ר' הלל היה מבקר באותן מושבות, חוזר בפני היהודים הפשוטים מאמרי חסידות ומקרבם ומעוררם לעבודת ה'. עסק רבות גם בצרכי צדקה עבור פדיון שבויים ועבור החזקת מטבחים כשרים לחיילים יהודים בצבא הצאר.

במשך הזמן החל לנהוג בגינוני אדמו"רות ורבים שיחרו לפתחו, נעזרו בעצותיו ונושעו בתפילותיו. ידידו ר' אייזיק הומלער התבטא פעם אודותיו: היה איכר ונעשה רופא. תלמידו רבי אברהם דוד לאוואט (זקנו של הרבי מליובאוויטש) כותב עליו: "וראיתי ממנו דברים נפלאים אשר ה' היה בעזרו שלא להשיב דבריו ריקם, גם בעניני גשמיות בבני חיי ומזוני".

לאחר פטירתו נדפס ספרו "פלח הרמון", הכולל מאמרים ששמע מרבותיו, עם ביאורים משלו לדבריהם, וכן מאמרים משלו שמיוסדים על תורת רבותיו. נכדו רבי פנחס, המו"ל של "פלח הרמון" כותב בהקדמתו: "הפלגת צדקתו וחסידותו לא יכילנו הכתב. הוא היה ענו חסיד ומדקדק במצוות וזהיר בהם עד קצה האחרון, וגם על דקדוק קל של דברי סופרים וחומרות הפוסקים או על הנהגה טובה שהנהיג בנפשו, מסר נפשו כעל החמורות... הוא היה האחד המיוחד אשר הקריב את נפשו כליל על מזבח האהבה לאחיו בני עמו, בין על הכלל בין על הפרט, בין בהטבת מצבם החומרי ובין בתיקון מעמדם הרוחני".

הרב החסיד הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (תק"ל-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", ומגדולי רבני דורו. העמיק בתורת רבותיו והוסיף ביאורים משלו.

בחיבוריו "חנה אריאל" על התורה ומועדים, ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו כולם לאחר פטירתו, סלל דרך חדשה בהבנת תורת הקבלה ותורת חסידות חב"ד. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומיל, ובה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. נוסף על משרת הרבנות עמד גם בראש כולל אברכים בעירו.

לאחר פטירת רבו האדמו"ר האמצעי בקשו רבים מחסידי חב"ד להכתיר את ר' אייזיק לרבם, וכמעט שנענה להם וכבר לבש בגדי לבן, אלא שבסוף מיאן לקבל את עול ההנהגה. בשנותיו האחרונות נהג אמנם בגינוני אדמו"רות. כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו"ר ה"צמח צדק"); "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק..." (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).