"זכות אבות יגן" – תעודת שד"רות בכתב–יד, עם חתימותיהם וחותמותיהם של גדולי רבני ירושלים, רבי אברהם אשכנזי ה"ראשון לציון" ומשנהו רבי מאיר פאניז'ל – הרב ה"מרפ"א". [ירושלים, שנות התר"כ–תר"ל בקירוב].
כתיבה מזרחית בינונית ("כתב רש"י"), עם שילוב הדגשות בכתיבה קליגרפית מרובעת. נכתב עבור השד"ר רבי נסים ישראל ששון שליח כולל חבת"ו [חברון תבנה ותכונן] וישיבת "מגן אבות", היוצא במסע אל קהילות יהודי לוב, בעיר טראבלס וכפרי הסביבה, ובראשם "הרב המובהק" רבי אליהו חזן.
בראשית מכתבם מזכירים חכמי ירושלים את תפילות יושבי הארץ במקומות הקדושים, עבור נדיבי העם: "...ותפילתנו קבע לפני מערת המכפלה והשוכן בציון והבוחר בקרית מלך רב, למען תאריכו ימים, ושנות חיים ואור נוגה לכם, גם בניכם ישבו שרים בשמחה...".

הגאון רבי אברהם אשכנזי (תקע"א–תר"מ), ה"ראשון לציון" בירושלים. גאון מופלג מגדולי דורו המפורסמים. נולד בעיר לאריסה (יון) בשנת תקע"א. מטל ילדותו ניכר בכשרונותיו הברוכים ובשנת תק"פ, בהיותו בן תשע, עלה לירושלים כדי לקבל תורה מפי חכמי העיר. כבר בצעירותו הכירו רבני ירושלים בגדולתו. הראשון לציון רבי אברהם חיים גאגין פנה אליו בכדי לברר מדברי הפוסקים את כל מנהגי ירושלים ותקנותיה ולערוך את "ספר התקנות" (ירושלים, תר"ב). ספר זה אותו ערך יחד עם החכם רבי יעקב קאפילוטו פירסם את שמו ברחבי העולם ומאז פנו אליו רבים במכתבי שו"ת לבירור סוגיות הלכתיות. בשנת תר"ד נשלח כשד"ר מטעם חכמי ירושלים לערי צפון–אפריקה, ובשנת תר"י בטרם מלאו לו ארבעים שנה נתמנה כחבר בית הדין של רבי בנימין נבון יחד עם עמיתו מהר"י קאפילוטו. בשנת תרכ"ט נתמנה לראשון לציון וחכם באשי בירושלים בהסכמת כל רבני העיר. שמו נודע לתהילה בין רבני העיר, וסמכותו היתה מוכרת בכל ענייני העיר ובענייני קהילות ישראל מרחבי העולם.

הגאון רבי (רפאל) מאיר פאניז'יל – המכונה הרב ה"מרפ"א" (תקס"ד–תרנ"ג) – ה"ראשון לציון" וה"חכם באשי" בירושלים. נולד בבולגריה אך מינקותו גדל והתחנך בירושלים. מצעירותו נתפרסם כאיש קדוש, חסיד ופועל ישועות. בהיותו כבן 27 התבקש ע"י רבני ירושלים לצאת בשליחותם לערי תוניס ואלג'יר. מסופר כי בעת שהותו בתוניס חלה שנת בצורת, והוא התבקש ע"י רבני המקום להתפלל על הגשמים. מיד בסיום תפילתו נתקשרו השמים בעבים וגשם ניתך ארצה. מאורע זה פרסם את שמו, והוא זומן לבית מושל העיר שצייד אותו בלבוש יקרות ובהמלצה אישית. בשנת ת"ר נסע כשד"ר לערי איטליה מטעם קהילת חברון. בהיותו ברומא טרח לפשר במחלוקת בין הקהילות בעיר ובעקבות כך זומן לפגישה עם האפיפיור וזכה לבקר בספריית הוותיקן ולראות את אוצרותיה. בשנת תרי"ד נבחר לנשיא ועד העדה בירושלים וראב"ד עדת הספרדים. לאחר פטירת הראשון לציון רבי אברהם אשכנזי, בשנת תר"מ, עלה על כסאו כ"חכם באשי" רשמי. במשרה זו כיהן עד לפטירתו. מחיבוריו נדפס ספר לב מרפ"א, לקוטים וחידושים, שו"ת ודרושים, ירושלים תרמ"ז. חיבורים נוספים משלו נותרו בכתב–יד.

[1] דף כפול. 39.5 ס"מ. מצב טוב–בינוני. כתמים וכתמי נייר–דבק (המודבק מאוחרי הדף). קרעים. סימני קיפול.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 057.011.015.