כתובה לנישואי החתן יהודה בן אברהם עם הכלה זלפה בת יהודה. כשאן (פרובינציית איספהאן, איראן), ניסן תקצ"ד [1834].
כתובה צבעונית ומעוטרת, מן הכתובות המוקדמות ביותר שנשתמרו מכשאן, ואולי הכתובה המעוטרת המוקדמת ביותר מעיר זו. טקסט הכתובה מופיע במרכז, ומעליו פסוקי ברכה מחורזים ערוכים בשני טורים. הטקסטים הללו מוקפים במסגרת מלבנית עם כתובות–ברכה נוספות, צבועות בכתום: "בסימנא טבא וסייעתא דשמ[יא], סימן אורה, ברכה, גילה..." (עפ"י סדר הא"ב, עד האות תי"ו); בראש המסגרת קשת בעלת מספר אונות. השוליים מעוטרים באיורים גדולים וצבעוניים של פרחים, ענפים ועלים – צבועים בצבעי כתום וירוק – ובמסגרת הדף פסוקי ברכה נוספים, המקיפים את כל פאותיו.
בשולי טקסט הכתובה חתום שמו של כותב הכתובה והעד הראשון: "כתבתי וחתמתי, אני אזוב שבקיר הצמא לרחמי שמיא משה בה"ר מ' יששכר תנצבה נ"ע". תחת חתימתו מופיעות חתימות העדים ומימין להן מופיעה תוספת בפרסית–יהודית (באותיות עבריות).
באוסף משפחת גרוס מופיעה כתובה נוספת מעשה ידי משה בן יששכר, המתעדת חתונה שנערכה בגולפיגאן (אף היא בפרובינציית איספהאן) בשנת תקצ"ח (פריט 035.011.020).

57X42 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. בלאי, קמטים וסימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט ובעיטורים, משוקמים בהדבקות נייר.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 035.011.050.