מכתב שנשלח אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, חתום בידי חתנו רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים, ובידי בתו הרבנית חיה רויזא טייטלבוים. ירושלים, ו' אייר תש"ה [1945].
דף מודפס במכונת כתיבה, עם הוספת שורות וחתימות בכתב יד.
מכתב מאת בתו היחידה של האדמו"ר מסאטמר שנותרה לאחר השואה (שתי אחיותיה נפטרו עוד בחו"ל, בשנת תרפ"א ובשנת תרצ"א). באותה תקופה שהה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים בז'נבה שבשוויץ (לאחר הצלתו ב"רכבת קסטנר" ושהותו במחנה ברגן בלזן), ואילו בתו הרבנית חיה רויזא ובעלה רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים ניצלו בדרך אחרת והגיעו לירושלים.
במכתבם הם מתארים לאביהם הגדול את מאמציהם הרבים לסדר עבורו רשיונות-עליה (סרטיפיקטים) לארץ ישראל: "בנוגע לסרטיפיקאט אנו עושים כל מה שביכלתנו במקומות המוסמכים... אולם השיבו לנו... כי עתה אין שום דרך ומבוא להשיג סערטיפיקאט בשביל יחידים ואפילו לאנשים חשובים מאוד. עתה הם משתדלים להשיג מהממשלה רשיון לכל הטראנספורט מברגן בעלזן הנמצאים בשווייץ... אנו משתדלים גם עבור ש"ב הרה"ח ר' יוסף אשכנזי הי"ו באותו השתדלות שאנו משתדלים עבור כ"ק אבינו..." (הרה"ח ר' יוסף אשכנזי - משמשו הנאמן, שהתלווה אליו בכל נדודיו).
הם כותבים: "אתנו ב"ה החיים והשלום, כה נזכה לשמוע בשו"ט [בשורות טובות] וישועות מכלל ישראל... והננו מבקשים ממעלת כ"ק אבינו שליט"א לשמח נפשותנו במכתב קדשו מפעם לפעם כי מאד אנו משתוקקים לשמוע בכל פעם משלומכם". בהמשך הם מבקשים לקבל כל מידע אודות ניצולים נוספים מגיא ההרגה: "איזה ידיעה מקרובים או מכירים שניצלו להודיענו מי ומי ניצל".
כפי הנראה, מכתב זה היה בין המכתבים הראשונים שהאדמו"ר מסאטמר קיבל מבתו וחתנו לאחר שניצל מציפורני הנאצים. כפי העולה מהמכתב שלפנינו, מכתביהם הקודמים לא הגיעו לידי האדמו"ר (כנראה בגלל הצנזורה הבריטית – באותה תקופה). הם מסבירים מדוע כתבו את מכתבם הזה במכונת כתיבה ולא בעט: "אבינו שליט"א כותב לנו שלא קבל מאתנו שום מכתב, הגם שכתבנו כמה מכתבים, ואנו חושבים אולי מפני שלא כתבנו את מכתבינו ע"י מכונת כתיבה וקשה בשביל הסענזור [=צנזור]",
בשולי הדף, הוספה בכתב-יד (מכותב לא-מזוהה), המופנית לרבי יוסף אשכנזי, ודנה באפשרות שהוא יוכל לעלות לארץ - מכוח היותו יליד צפת.

ביום כ"א כסלו תש"ה חצתה "רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר את הגבול לשוויץ, ובין הנוסעים בה היה האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בחודשים הראשונים שהה האדמו"ר בקרב חסידיו בעיר ז'נבה. בתקופה זו השתדלו משפחתו ומקורביו בארץ להשיג עבורו סרטיפיקט לארץ ישראל, אולם נתקלו בסירובה של התנועה הציונית, שדרשה שהאדמו"ר יחתום על מסמך בו הוא מתחייב להכיר בסמכותה ויימנע מלפעול נגדה. לבסוף, ולאחר לחץ בינלאומי, ממשלת בריטניה העניקה סרטיפיקטים עבור כלל הניצולים ברכבת, ללא תלות בתנועה הציונית, שלא יכולה היתה יותר להתנות את קבלת הסרטיפיקט בחתימה על התחייבות. ביום כ"ד אלול תש"ה הגיע האדמו"ר לנמל חיפה, ולמחרת נסע יחד עם מלוויו ברכבת לירושלים, שם המתינו לבואו מאות מקבלי פנים וראשי העדה החרדית. לאחר ביקור בכותל המערבי, הגיע אל בית חתנו רבי חנינא יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים ובתו הרבנית חיה רויזא, שם התגורר בחודשים הראשונים לשהותו בירושלים.

האדמו"ר מסאסוב – רבי חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים (תרס"ו-תשכ"ו), בנם של האדמו"ר רבי חנוך העניך מאייר מסאסוב-קרצקי והרבנית אסתר, בת ה"קדושת יו"ט" מסיגט. בחודש אלול תרפ"ד בעיר אורשיבה, נישא לרבנית מרת חיה רויזא - בת דודו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. לאחר החתונה התגורר בסמיכות לחותנו-דודו והיה יד ימינו בהנהגת הישיבות באורשיבה, קראלי וסאטמר. כיהן במקביל ברבנות סמיהאלי וכראב"ד סאטמר.
בתקופת השואה השתתפו החתן והבת במאמצי ההצלה של האדמו"ר מן המלחמה. בסוף שנת 1943, שלח האדמו"ר את בתו חיה רויזא לבודפשט, על מנת להשיג עבורו ועבור משפחתו סרטיפיקטים לעליה לארץ ישראל. אולם, הדבר לא צלח בידם, והם נאלצו לברוח לבדם לארץ ישראל דרך רומניה. אביהם האדמו"ר מסאטמר הצליח להימלט לאחר תקופה באמצעות רכבת ההצלה של ד"ר קסטנר.
רבי חנניה יו"ט ליפא הקים את ישיבת "ייטב לב" בירושלים, ושימש ברבנות בית המדרש "אהל רחל" של חסידי סאטמר בירושלים. בשלהי שנת תש"ו היגר לארה"ב יחד עם חותנו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ביום י"ד חשון תשי"ד, עש"ק וירא, נפטרה אשתו הרבנית חיה רויזא, ללא זש"ק, ונטמנה בבית העלמין בטבריה.
בשנת תשט"ו נישא בזיווג-שני לאלמנת הגה"צ רבי מרדכי פוגרמנסקי, והקים מחדש את חסידות סאסוב בארה"ב. בראשית שנת תשכ"ג שב לארץ ישראל ובנה את קריית "ישמח משה"; בה מכהן כיום בנו האדמו"ר מסאסוב רבי יוסף דוד טייטלבוים שליט"א כרב ואדמו"ר.

[1] דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל.