שופר בו השתמש האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בשנת תשל"ח נתנו האדמו"ר לאיש-אמונו ראש-הקהל הרה"ח ר' אלכסנדר סענדר דייטש. מצורף אישור (פתק בכתב-יד) חתום בידי בנו הרה"ח ר' יודל דייטש: "השופר הזה היה שייך לאדמו"ר מסאטמער זי"ע וניתן במתנה לאבי ז"ל בשנת תשל"ח. הק' יודל דייטש".
מצורף אישור חתום בידי הרה"ח ר' לייב פרידמן: "שופר בו השתמש כ"ק מרן רבינו הגה"ק אבד"ק סאטמאר זצ"ל. בשנת תשל"ח, כשנה קודם הסתלקותו, נתנו האדמו"ר במתנה להרה"ח ר' אלכסנדר סענדער דייטש ז"ל. השופר הזה התקבל על ידי מאת בנו הרה"ח ר' יודל דייטש".

הרה"ח ר' אלכסנדר סענדער דייטש (תרפ"ב-תשנ"ח), יד ימינו ואיש סודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, ראש קהל "יטב לב דסאטמר" וממייסדי ומנהלי מוסדות חסידות סאטמר בארה"ב. בעליו של בית הדפוס "סענדער דייטש" בברוקלין ניו-יורק. תלמיד חכם, נואם בחסד וסופר. שימש כעורך הראשי של בטאונה של חסידות סאטמר "דער איד". ניהל את כל עניני ההסברה והתעמולה של חסידות סאטמר, והיה מהנואמים הראשיים בכינוסים של החסידות כנגד הציונות ומדינת ישראל. סייע רבות בעבודת העריכה וההוצאה לאור של הספרים "ויואל משה" ו"על הגאולה ועל התמורה". לאחר פטירת רבי יואל, נעשה ליד ימינו של אחיינו וממלא מקומו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ברך משה". מחבר ספר "בוצינא קדישא", על תולדות האדמו"ר מסאטמר.
בנו הרה"ח ר' יודל דייטש שיחי' – שקיבל את השופר שלפנינו מאת אביו, הוא מראשי "חברת הצלה" בוויליאמסבורג ומעסקניה הראשיים של חסידות סאטמר.

31 ס"מ בקירוב. מצב טוב.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר

במקומות רבים בכתביו האריך האדמו"ר רבי יואל מסאטמר לבאר את השפעת הקדושה השורה בחפציו ונכסיו הגשמיים של הצדיק, על דרך המושג "כוח הפועל בנפעל", ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, ובפרט שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה, כותב רבי יואל על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, אשר בכוחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. בהתאם, מבאר רבי יואל את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).