מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי "יהודה ליבש לנדא אב"ד דפה". סאדאגורא (סדיגורא), [כסלו], תרמ"ד [1883].
תשובה הלכתית בדיני אישות, שנשלחה אל "הרב המופלא ומופליג חריף ובקי כש"ת מוהר"ר יהודה נ"י". על מעטפת המכתב המצורפת נכתב: "לכבוד ידידי הרב המופלא ומופליג... מהר"ר יהודה נ"י מק' בערטשאן" (כנראה בריצ'בה Briceva, בסרביה).
בסיום התשובה ההלכתית, מספר רבי יהודה ליבש לנדא על טרדתו בהדפסת ספריו: "...זה ראיתי להשיבו מפני הכבוד, כי טרדוני מאד, שהמדפיס עד כעת לא הדפיס יותר מהשמנה עשר בוגין אשר היו נגמרים עוד בקיץ העבר, וכעת התחיל להדפיס השאר ואני טרוד בזה שאני מוסיף איזה ענינים, אך מפני כבודו לקחתי לי פנאי מעט להשיב לו דברים אלו בקוצר". בסיום המכתב הוא מתייחס למשכורת רבנותו של מקבל המכתב: " שמעתי אשר אנשי העיר עשו לך איזה מעמד פרנסה, ושמחתי מאד בזה, והשי"ת יברכם עבור זה. ידידו דור"ש באהבה הקטן יהודה ליבש לנדא אב"ד דפה".
הגאון רבי יהודה ליבש לנדא (תקפ"ג-תר"ס), מגאוני גליציה ומגדולי הפוסקים. כיהן בצעירותו כאב"ד קאליס ומאהלוב (פודוליה). האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא העריכו והחשיבו מאד, ועל פי יזמתו נבחר בשנת תרכ"ז בקירוב לכהן כאב"ד סדיגורא וי"ב גלילותיה. על אף שלא נמנה על עדת החסידים, היה ר' ליבש משתתף כמה פעמים בשנה ב"טיש" השולחן הטהור של האדמו"ר. חשיבותו התבטאה בין היתר גם בכך שהוא נבחר לחלק את ירושת האדמורו"ת בשנת תרמ"ז בין בני האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורא - בין האדמו"ר רבי ישראל מסדיגורא לבין האדמו"ר רבי יצחק מבאיאן (כתוצאה מחלוקה זו נתייסדה חסידות בויאן). סדרת ספריו "יד יהודה" על שולחן ערוך יורה דעה, ה' חלקים, נתקבלה מאד אצל לומדי השו"ע וגדולי הרבנים עד היום הזה. הגר"ש אויערבך כותב, בהסכמה למהדורה החדשה שנדפסה בשנת תשע"ב, כי שמע "מפי הגאון שר התורה מטשעבין, כי היה ידוע ומפורסם בדורו בשורה הראשונה של עמודי ההוראה". הגר"ש מעיד גם שהספר יד יהודה "לא זז משולחנו" של אביו "גאון ישראל" הגרש"ז אויערבך.
[1] דף (כתוב משני צידיו) + מעטפה עם רישום בכתב-יד. 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. בלאי. קרעים, עם פגיעה קלה בטקסט (חלקם משוקמים בהדבקה). סימני קיפול.