אוסף גדול של 18 מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי מרדכי גיפטר, ראש ישיבת טלז. קליבלנד ושיקגו (ארה"ב), בין השנים תשי"ט-תשל"ז [1959-1976].
מכתבים ארוכים בדברי תורה שנשלחו אל רבי חיים דב שעוועל, עורך הקובץ התורני "הדרום". המכתבים כוללים: מאמרים קצרים ששלח להדפסה ב"הדרום", תיקונים והערות על ספרי הרמב"ן שערך הרב שעוועל, תיקונים והערות על מאמרים שונים שנדפסו ב"הדרום", ועוד. בחלק מהמכתבים מופיעות גם ברכות לשנה טובה וברכות למועדי השנה.
באחד המכתבים, מחודש אלול תש"כ, שנשלח מהעיר שיקגו, הוא מספר על פתיחת סניף ישיבת טלז בשיקגו. מעניין לציין את ענוותנותו של רבי מרדכי המשתקפת מן המילים הנחרצות שכותב בשולי המכתב הנ"ל: "יש לי צער גדול מזה שכתב לי במכתבו הראשון תואר 'שה"ת' [=שר התורה] ונא, נא ידידי שלא לנהוג עמי במדה זו לכתוב עלי דברים שאינם הולמים אותי. התוארים הנהוגים ג"כ אינם אמת אבל מכיון שכן מנהג העולם הרי הם דברים של מה בכך, אבל על יותר מזה אין לותר".
הגאון רבי מרדכי גיפטר (תרע"ו-תשס"א), מגדולי ראשי הישיבות וגדולי התורה בארה"ב. נולד בארה"ב ונסע ללמוד בישיבות ליטא. כבר מנעוריו התקרב ולמד תורה והנהגה מפי גאוני הדור, והחליף מכתבי שו"ת עם גדולי הרבנים בארה"ב ובליטא. הוא חזר לארה"ב ערב השואה, לאחר אירוסיו עם בתו של רבי זלמן בלוך מראשי ישיבת טלז בליטא, והנישואין נערכו בארה"ב בחורף ת"ש (1940). לאחר השואה קומם מחדש את תפארת ישיבת טלז בארה"ב (יחד עם דודיו רבי אליהו מאיר בלוך ורבי חיים מרדכי קאטץ, שהגיעו אז לארה"ב בגפם, בשליחות להצלת משפחותיהם ובני הישיבה, שנותרו בעמק-הבכא בעיר טלז). רבי מרדכי כיהן משנת תש"ג כר"מ בישיבת טלז בקליבלנד ובשיקגו, ולימים כיהן כראש הישיבה בקליבלנד. הנחיל מושגי גדלות בעיון התורה ובהנהגה תורנית נכונה [על מצבתו לא הניח לכתוב תארים מלבד: "פ"נ הרב מרדכי ב"ר ישראל זצ"ל גיפטר, לימד תורה והעמיד תלמידים בעלי מעלה ומדריגה בתורה וביראה"]. בשנת תשל"ו עלה לארץ ישראל והתגורר בקריית ישיבת טלז שהוקמה בהרי ירושלים (כיום: קרית טלז סטון; קרית יערים), אך בשנת תשל"ט, לאחר פטירתו של רבי ברוך סורוצקין ראש הישיבה בארה"ב, חזר לארה"ב לעמוד בראשות הישיבה בקליבלנד. סמכותו הוכרה בכל העולם התורני כאחד מגדולי הדור והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב.

18 מכתבים (21 דף; כ-36 עמ' כתובים), רובם על ניירות מכתבים רשמיים. גודל ומצב משתנים. רובם במצב טוב.

מצורפים 8 דף נוספים: מכתב (באנגלית) מאת הרב ישראל פאלייעוו, מרבני פלטבוש, עם צילום מכתב מאביו רבי משה אהרן פאלייעוו, והעתק מודפס במכונת כתיבה, של מאמר להדפסה: "חילוף מכתבים – בענין ספק חדש ובענין יאוש ושנוי השם – בין הגאון הרב ר' משה אהרן פאלייעוו זצ"ל ותלמידו הגאון רב מרדכי גיפטער שליט"א".
חלק מתוכן המכתבים שלפנינו נדפס על ידי הרב שעוועל בקבצי "הדרום" ובספריו.

דף בכתב-ידו של הגאון רבי שלמה איגר, עם רשימות חידושי תורה וטיוטת מכתב. ורשא, תקס"ז [1807].
כתיבה אוטוגרפית בכתב-ידו, עם הוספות ומחיקות.
בתחילת הדף, טיוטת מכתב מעניין אל אביו הגאון רבי עקיבא איגר, מיום כ"ח תמוז תקס"ז (3 באוגוסט 1807), ובו הוא מספר לו על ההתרחשויות הצבאיות והמדיניות בוורשא עם נסיגת כוחות הצבא הפרוסי והצרפתי, לקראת הקמתה של דוכסות ורשא (בעקבות חוזה טילזיט ביולי 1807 – ראו להלן).
בהמשך המכתב מוסיף רבי שלמה לאביו ידיעות שונות אודות רבנים ונגידים בפולין, בין היתר כותב על חתונה שתיערך בכ"ד אב, ומספר על אחד הרבנים שהגיע לוורשא לצורך הדפסת ספר: "...רב הי' בקאמניץ כעת הוא חתן הגאון מ' אשר ז"ל אחיו של הרב דפינטשוב, יושב כעת כאחד העם בשטעקטשין והוא איש אמוד[!], בא הנה להוציא לאור איזה חבור".
בהמשך הדף ובעברו השני, טיוטת חידושי תורה על מסכת גיטין, הפותחת במילים: "הקשיתי להר"ן...". על גבי הדף נרשם בכתב-יד שונה: "הועתק". בין השיטין גם מופיע תאריך שונה (כנראה לרשימה זו): "יום א' פ' בהר תקס"ז".
כתבי רבי שלמה איגר נדפסו ב"שו"ת רבי שלמה איגר – פסקים וכתבים" (הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים, תשמ"ג-תשמ"ה) על פי העתקה בכתב-יד שנעשתה בידי בנו רבי ישראל איגר וצאצאיו (כפי הנראה הם רשמו את המילים: "הועתק"). החידושים שלפנינו נדפסו על פי ההעתקה הנ"ל בשו"ת רבי שלמה איגר (חלק ב', כתבים, סימן י"ג). בנדפס ישנן מספר שגיאות שניתן לתקן על פי כתב-היד שלפנינו, כגון אותיות ומילים חסרות, ואף השמטה ב"טעות הדומות" של שורה שלמה (21 מילים). בהערת העורך בנדפס הוא מביא את לשון המעתיק הראשון שכתב בשולי כתב-היד: "בראש המכתב כתוב שהוא לאא"ז הגה"ח מ' עקיבא זצ"ל, אך מלשון המכתב אינו נראה שהוא אליו, ואולי [הקשית] צ"ל הקשיתי". למעשה, מכתב-היד המקורי שלפנינו מתברר שהרשימה בדברי תורה איננה המשך ישיר לטיוטת המכתב שבראש הדף (בנוסף, ניתן להבחין בקריאה מדוקדקת כי המילה הראשונה היא "הקשיתי", כשהאותיות ת' וי' מחוברות).
הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ה-תרי"ב), מגדולי גאוני דורו, בנו השני של רבי עקיבא איגר (וגיסו של החתם סופר). אביו הגדול העריכו מאוד, וכפי שכתב בשבחו במכתב לרבי יעקב גזונדהייט: "תהלה לאל זיכני ה' בבן אשר כגובה ארזים גבהו" (שו"ת וחי' רעק"א, ירושלים תש"ז, סימן כ"ב). בשנת תקס"א בקירוב בא בקשרי שידוכין עם הרבנית רבקה גולדה, בת למשפחת הירשזון, מעשירי ורשא, ולאחר נישואיהם באותה שנה עבר להתגורר בעיר ורשא. בבית חותנו המשיך רבי שלמה לשקוד על התורה והיה לאחד מגאוני ועשירי העיר. בשנת תקצ"א, לאחר שהתרושש במרד הפולני (בו תמך יחד עם גאוני פולין רבי חיים דוידזון ורבי בעריש מייזליש), התמנה לרבנות קאליש. בשנת ת"ר עלה על מקום אביו ברבנות פוזנא (פוזן). ערך והוציא לאור את תשובות וחידושי אביו, בהם הדפיס מעט מחידושיו. מלבד זאת נדפסו ממנו הספרים "גליון מהרש"א" על הש"ס ושו"ע; ספר שו"ת רבי שלמה איגר, ב' חלקים, שנדפסו ע"י מוסד הרב קוק (ירושלים, תשמ"ג-תשמ"ה) ו"ספר העיקרים – ביאורים בעקרי ההלכות", ב' חלקים (ירושלים, תשנ"א-תשנ"ו).

[1] דף, כתוב משני צידיו. 23.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי ומעט קרעים חסרים. הדבקות נייר בשוליו.

הקמת דוכסות ורשא בעקבות חוזה טילזיט ביולי 1807 – תיעוד יהודי מהתקופה
טיוטת המכתב שלפנינו נכתבה בוורשא בתאריך כ"ח תמוז תקס"ז (3 באוגוסט 1807). כחודש קודם לכן, נחתמו שני חוזי שלום בעיר טילזיט, ב-7 וב-9 ביולי 1807, בין קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה ובין קיסר רוסיה אלכסנדר הראשון ומלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי. במסגרת ההסכמים, נאלצה ממלכת פרוסיה לסגת כמעט מכל אדמות פולין שסיפחה אליה בחלוקות פולין השנייה והשלישית בשלהי המאה ה-18. בשטחים אלו הקים הקיסר נפוליאון בונפרטה את דוכסות ורשא – פרוטקטורט של צרפת, והעמיד בראשה את בן בריתו מלך סקסוניה פרידריך אוגוסט הראשון (נכדו של מלך פולין אוגוסט השלישי). כשבועיים לאחר מכן, באספה בעיר דרזדן ב-22 ביולי 1807, חילק נפוליאון את דוכסות ורשא למספר יחידות מנהליות, אשר ינוהלו באמצעות סנאט ומועצת שרים. דוכסות ורשא החזיקה מעמד שנים ספורות בלבד, ולאחר מפלת נפוליאון נמסרה בקונגרס וינה 1815 לשליטתה של הקיסרות הרוסית.
המכתב שלפנינו נכתב על ידי האברך רבי שלמה איגר, שהתגורר אז בעיר ורשא, אל אביו הגאון רבי עקיבא איגר שכיהן אז ברבנות העיר מרקיש-פרידלנד שבפרוסיה המערבית (Märkisch Friedland. כיום: מירוסלאבייץ Mirosławiec פולין, חבל פומרניה המערבית).
במכתב זה, מראשית חודש אוגוסט 1807, מובאות ידיעות המתעדות את אותם אירועים היסטוריים בזמן התרחשותם, לאחר שגייסות הצבא הצרפתי הכובש והצבא הפרוסי המובס נסוגו משטח פולין, וימים ספורים קודם בואו של מלך סקסוניה וחילותיו לווארשה בירת הדוכסות.
"...החיילות עוברים פה לאין מספר. כבר הלכו בייארין וצרפתים, ועוד עתידים למלך פולין וזאקסין [=סקסוניה]. הוכרז כאן שביום חמשה עשר לחדשם יבוא מלכינו אשר הוא מלך זאקסין לפה. כפי הנשמע יהי' אחי המלך וויצע קעניג מפולין, וישיבתו תהי' פה. שבע השרים אשר אחזו בנתיים שבט המושל מפולין, עודם בדרעזין. עד הנה לא ניכר פה עוד שום דבר. שר הצבא המפורסם דעוועס הוא כעת פה...".
מהמכתב עולה כי שבעת השרים שמונו בעיר דרזדן לא הגיעו עדיין בתחילת חודש אוגוסט לעיר ורשא. בתוך הדברים כותב רבי שלמה איגר כי "כפי הנשמע" סוכם שהמשנה למלך (אחי המלך; וייצע קעניג) יהיה אציל פולני ולא אחד מאנשי המלך שיגיעו מסקסוניה [יש לציין כי אכן באוקטובר 1807 מונה האציל הפולני סטניסלב מלאכובסקי השני (Stanisław Małachowski) לתפקיד נשיא מועצת המדינה ויו"ר מועצת השרים של דוכסות ורשא, ובדצמבר 1807 מונה מלאכובסקי לתפקיד נשיא הסנאט.

מחברת בכתב-ידו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי, מראשי ישיבת פוניבז', חידושים על מסכת יבמות (פרק אלמנה לכהן גדול ופרק הערל), חידושים בענייני ברית מילה וגירות, וחידושים על מסכת כתובות (פרק נערה). [בני ברק?, שנות התש"י בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית עם הוספות ומחיקות. בין היתר מזכיר רבי שמואל דברים ששמע בעצמו מפי רבותיו ומגדולי התורה בדורו: "ודכירנא ששמעתי מאדמו"ר הגרש"ש זצ"ל שהק'[שה]..." (עמ' 2; מורו ורבו הגאון רבי שמעון שקופ, ראש הישיבה בגרודנא); "וכאשר שאלתי בענין זה את פי הגאב"ד דבריסק הגרי"ז שליט"א, אמר לי שגם הוא אמר יסוד זה בשי' הר"ם [בשיטת הרמב"ם], ואלו דבריו..." (עמ' 23); "וכזאת הקשה לי גם הגר"י כהנמן האב"ד דפוניבז'..." (עמ' 18). "והגר"א קאוונער ר"מ ישיבת חברון שליט"א העירני..." (עמ' 8; הגאון רבי אהרן כהן, בעל "בית אהרן").
רבי שמואל מזכיר גם הערות מתלמידיו בישיבת פוניבז' ומהר"מים בישיבה, לדוגמא: "וידידי הר"ג העירני עפי"מ [על פי מה] שנסתפקתי..." (עמ' 15 ממסכת יבמות; כנראה הכוונה לתלמידו הגאון רבי גרשון אדלשטיין, המכהן כיום בראשות ישיבת פוניבז'); "ועפי"ז נסתפק ידידי הרב ר' גרשון איידלשטיין שליט"א, עפ"י מה דמוכח מהראשונים בסוגיא..." (עמ' 34 ממסכת כתובות); "ותלמיד אחד העירני דבאמת י"ל" (עמ' 10; בשולי הגליון נכתב בסוגריים: "מינצר" – כנראה הכוונה היא לגאון רבי יצחק מינצר, תלמיד ישיבת פוניבז'. בתקופת בחרותו נלמדה מסכת יבמות בישיבת פוניבז' בזמן חורף תש"ו ובזמן חורף תשי"א).
במחברת שלפנינו עוסק רבי שמואל בביאור ובליבון דברי הראשונים וגדולי האחרונים בסוגיות הנ"ל. מעניין לציין את דבריו (בעמ' 2-5) על קושיא מפורסמת של הגאון רבי שאול מברלין בהערותיו לספר "בשמים ראש" (המכונות "כסא דהרסנא"), אשר דנו בה גדולי האחרונים, בהם: המנחת חינוך, הערוך לנר ורבי אלחנן וסרמן: "והנה ידועה קושיית ה'כסא דהרסנא' שהק'[שה]...". בתוך הדברים הוא כותב: "ועיין בס' מנ"ח [בספר מנחת חינוך], ואינו כעת תח"י [תחת ידי] לעיין בו..." (עמ' 3). כמו כן, הוא מביא דברים רבים מהגאון רבי חיים מבריסק, כשהוא מדגיש בכל פעם את המקור לדברי הגר"ח: "הגר"ח בספרו" [הספר "חידושי רבנו חיים הלוי" על הרמב"ם, שנערך על ידי הגר"ח בבירור ודיוק הדברים]; "כתבי התלמידים מהגר"ח זצ"ל" [מחברות השמועות מהגר"ח, שנדפס מהם "חידושי הגר"ח" במהדורת סטנסיל] ו"כתבי הגר"ח" [כתבי הגר"ח עצמו, שלא שולבו בספרו על הרמב"ם, וחלקם נדפסו בחידושי הגר"ח סטנסיל].
הגאון רבי שמואל רוזובסקי (תרע"ג-תשל"ט), בן הגאון רבי מיכל דוד רוזובסקי מרבני גרודנא (תרכ"ט-תרצ"ה). למד אצל הגאון רבי שמעון שקופ בישיבת "שער התורה" בגרודנא (עיר מולדתו של רבי שמואל), בישיבת מיר בפולניה ובישיבת לומז'ה בפתח תקוה. חתן הגאון רבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים. בעודו בחור נתמנה לר"מ בישיבת לומז'ה ובהמשך עבר עם תלמידיו לישיבת פוניבז' שהוקמה בבני ברק בכסלו תש"ד (1943), והיה הר"מ הראשון בישיבת פוניבז'. שיעוריו היו האבן השואבת לישיבת פוניבז', בה הנחיל את תורת הישיבות בליטא לבני הדור החדש בארץ ישראל. השפעתו על כל עולם התורה בדורנו גדולה מאד, ועד היום השיעורים ברוב הישיבות הגבוהות בנויים על יסודותיו ומהלכיו של "ר' שמואל", כפי שקיבל מרבותיו בישיבת גרודנא ובישיבות ליטא. עוד בחייו התפרסמו רשימות השיעורים של ר' שמואל על פי כתבי התלמידים, שצולמו והודפסו במהדורות סטנסיל שונות. אחרי פטירתו נערכו מחדש חידושיו ושיעוריו על ידי צאצאיו וגדולי תלמידיו, ויצאו לאור בסדרות הספרים "חידושי רבי שמואל" ו"שיעורי רבי שמואל", ובקובץ הזיכרון "זכרון שמואל". בעריכת הספרים הללו השתמשו בעיקר ברשימות התלמידים ששמעו את השיעורים, ורק מעט בכתבי-ידו של ר' שמואל עצמו. ר' שמואל לא הירבה בכתיבת שיעוריו, עקב הזמן הרב שהיה משקיע בהכנת הדברים (לאמירתם כראוי בצורה ערוכה וברורה), ועל כן רוב תורתו נמסרה לדורות ע"י תלמידיו, מפיהם ומפי-כתבם.

החידושים על מסכת יבמות נכתבו מצדה האחד של המחברת, והחידושים על מסכת כתובות נכתבו מצדה השני, במהופך (מאוחר יותר נוסף מספור עמודים כפול, משני צדי המחברת).

74 עמ' כתובים. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. מעטפת קרטון מקורית, קרועה ומנותקת. אחד העמודים נכתב על חלקה הפנימי של המעטפת.

כרך כתבי-יד מחכמי מרוקו, הכולל מכתבים בדברי תורה, חידושים, פיוטים ומליצות, השבעות וסגולות, ועוד. [מרוקו, המאה ה-19 בקירוב].
מקורו של הכרך במשפחת הרבנים אבן צור, מרבני פאס. בראש כתב-היד חותמות רבי שלמה אבן צור ורבי רפאל אבן צור.
הכרך כולל דפים בכתיבות שונות, ונכרכו בו גם מכתבים מקוריים שנשלחו אל רבי רפאל אבן צור [כפי הנראה, רבי רפאל אבן צור (האחרון) אב"ד פאס, תק"ץ-תרע"ז]. כולל בין היתר גם השבעות ושמירות ל"שאילת חלום", סגולות ונוסחי קמיעות, כוונות "להשמעת תפילה", חידושים על פסוקים, דרושים ורמזים, ועוד. בחלקו הראשון של הכרך ליקוטי הלכות, מנהגים וטעמים למועדי השנה.
בחלק מהדפים מכתבים וחתימות של חכמי מרוקו, בהם: שני מכתבים אל "המלאך רפאל" (רבי רפאל אבן צור) החתומים "העבד ידידיה יס"ט" [כפי הנראה הוא רבי ידידיה מונסונייגו (השני) בעל "דבר אמת", תקנ"ט-תרכ"ח]; מספר מכתבים מאת רבי אליהו אותמזגין (החתום גם במספר דפים נוספים); תשובה הלכתית בחתימת רבי יוסף עטיא; חידוש בחתימת רבי אברהם הכהן סקלי [נפטר תרל"א]; שיר בחתימת רבי אברהם ן' דוד ויוסף; שטר משנת תצד"ק [תקצ"ד] בעניין טחינת חטים (חתימה קצוצה: "נחמיה..."); ועוד.
הכתיבות האחרות לא זוהו. בראש אחד הדפים (שבהם "שאילת חלומות") חתימת רבי "רפאל אבן צור סי"ט". יתכן שחלק מהדפים הם בכתיבת רבי רפאל אבן צור עצמו או כתיבת חכמים אחרים ממשפחתו.

[144] דף. גודל משתנה (רוב הדפים: 11-12 ס"מ בקירוב). מצב בינוני-טוב. כתמים. קרעים, סימני עש ובלאי. פגיעה בטקסט במספר מקומות. כריכת עור ישנה, פגומה.

כתב-יד, "שפר ספר אורים ותומים וגורלות ראב"ע". רומא, [המאה ה-18].
שער מאויר. כתיבה איטלקית בינונית ומרובעת. נכתב על ידי רבי אברהם עניו, עבור רבי מיכאל חיים מסיני (רבה של רומא), כפי שנכתב בדף השער: "...כתבם אברהם בן יעקב ענו יצ"ו לתשוקת אלופו ומיודעו כמ"ר מיכאל חיים מסיני נר"ו, פה רומה". כולל שני חיבורים: "אורים ותומים" ו"גורלות של רבי אברהם בן עזרא זלה"ה".
מעבר לדף השער איור של מאזניים בתוך מסגרת, ותחתיו הכיתוב: "שיר זהב חברתיו בלי משקל / שאין שוה חומר חמור לקל". המאזניים אינן מאוזנות (כהמחשה למילים: "בלי משקל"). בעמוד הסמוך מופיע השיר – סונטה ("שיר זה"ב"), עם האקרוסטיכון אבי"ע [=אברהם בן יעקב]. בשולי השיר שורת חתימה, עם התייחסות לראשי תיבות אלו: "כ"ד [כה דברי] מדבר סלוי[?] וכאוב קולו משמיע / נוטריקון שמו הוא תוך אבי"ע".
מטרתו של "ספר אורים ותומים" היא ידיעת העתידות על פי הגורל, והוא פותח: "אלו האורים ותומים שהיו משתמשין בהם בבית שני שחברו שבעים זקנים שהיו בימי תלמי מלך מצרים שהיה כתוב אצלם בספר גדול על הגויל, וסוד ספר זה סוד גדול וחכמה גדולה ונפלאה". חיבור זה או חלקים ממנו מצויים בכתבי-יד כבר מימי הביניים. החיבור בצורתו שלפנינו (בשינויי נוסח קלים) הופיע בדפוס לראשונה בדיהרנפורט תפ"ח [1728].
החיבור "גורלות של רבי אברהם בן עזרא זלה"ה" נועד כקודמו לחזות עתידות. גם הוא הופיע בכתבי-יד כבר בימי הביניים. הוא הופיע בדפוס לראשונה בפיררא שט"ז [1556], ומאוחר יותר בוונציה תי"ז [1657].
בסוף כתב-היד כתב הסופר: "שאלתיך כנפשך הידידה / ובתורה שהיא בך מעידה / אם תמצא כתבי זה נדודה / עשה מצוה והשב לבעלים אבידה".
רבי מיכאל חיים מסיני (Di Segni, די-סיני) שימש כרבה הראשי של רומא החל משנת תק"י (1750) ועד לפטירתו בשנת תקל"ב (1772). משפחת די-סיני היא משפחת רבנים וותיקה ברומא (א' סלה, שבט סופרים: תולדות חכמי איטליה [ת"ס-תק"ס], ליידן-בוסטון 2007, עמ' 594).
הסופר, רבי אברהם בן יעקב עניו (נפטר תקמ"ב 1782), ממשפחת הענוים המפורסמת ברומא, שימש בצעירותו כמלמד תינוקות. כתב מחזה "ויכוח הלציי לחדודי שכלא בשקלא וטריא על טענות העמוניים בימי יפתח הגלעדי", אשר הוצג בתלמוד תורה ברומא בשנת 1758. במקום נכח גם רבי מיכאל מסיני (Di Segni), שעבורו נכתב כתב-היד שלפנינו. הוא כתב גם קנטטה (יצירה מושרת) לנישואין (ראו: ח' שירמן, 'התיאטרון והמוסיקה בשכונות היהודים באיטליה', ציון, כט, תשכ"ד, עמ' 89-90, 100). עם פטירתו של רבי מיכאל מסיני, בשנת תקל"ב, מונה לאחד משלושת מנהיגי הקהילה. בין השנים תקל"ג-תקמ"ב הוא חתום על תעודות רבות כאחד משלושת הרבנים מנהיגי העיר (על שני האישים ראו: י' סרמוניטה, 'התרבות היהודית ברומא במאה ה-18', איטליה יודאיקה, 67, 1989, עמ' עד-עה, הערות 13-14).

[97] דף (מתוכם כעשרה דפים ריקים). 12 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים. חיתוך דפים מוזהב. כריכה ישנה, מעוטרת ברקמת חוטי מתכת, עם פגמים וסימני עש.

כתב-היד נשמר אצל משפחת ענו עד המאה ה-20. בסופו מופיעה הקדשה באיטלקית משנת 1923 מאת לואיזה מורפורגו לבית עניו, לאחיינה אנג'לו עניו, בה היא כותבת כי כתב-היד היה שמור במשפחתם.