ספר נאות דשא, שאלות ותשובות על שולחן ערוך, מאת האדמו"ר רבי דוד שלמה אייבשיץ, בעל "ערבי נחל" ו"לבושי שרד". לבוב, דפוס בעריל ליב נעכליס, [תרכ"א] 1861. מהדורה ראשונה.
העותק של המקובל הקדוש רבי יצחק אייזיק וייס מסוואליווע. בראש השער חתימת יד קדשו: "הק' יצחק אייזק ווייס", וחותמתו: "יצחק אייזק ווייס –Izsak Weisz – Rabbiner Szolyva ". בדפי הספר מספר הגהות ותיקונים, כפי הנראה רובם (או כולם) בכתב-יד קדשו של רבי יצחק אייזיק. בראש דף ס חתימה נוספת: "סענדר שו"ב".
הגאון הקדוש רבי יצחק אייזיק וייס (תקפ"ד-תרנ"ד) אבדק"ק סוואליאווע (סְבַליאַבָה Svaliava) ואח"כ ראב"ד בקהילת מונקאטש, בעל "בית יצחק". רבו המובהק של בן-אחיו רבי יוסף מאיר וייס האדמו"ר הראשון מספינקא בעל "אמרי יוסף". נולד בעיר מונקאטש לאביו רבי אברהם וייס [שנחשב כבן אצל רבי יצחק אייזיק מקאלוב]. רבי יצחק אייזיק היה מאבות תנועת החסידות בטרנסילבניה באמצע המאה ה-19, והיה מתלמידיהם של גדולי האדמו"רים: רבי צבי אלימלך מדינוב בעל ה"בני יששכר", רבי יהודה צבי מראזדיל בעל "דעת קדושים" [את הספר ערך רי"א וייס], רבי שלום מבעלז, ורבי יצחק אייזיק מזידיטשוב [שאמר עליו שהוא מה"שישים גבורים סביב לו", וסמך עליו שיערוך את כתביו בחסידות ובתורת הנסתר]. כמו כן, קיבל מגדולי צדיקי החסידות, אליהם זכה לנסוע: בעל ה"דברי חיים" מצאנז, רבי ישראל מרוז'ין, רבי חיים מקוסוב, רבי צבי הירש מרימנוב ורבי מאיר מפרימישלאן. חתנו הוא האדמו"ר רבי אלימלך לאווי בן האדמו"ר הראשון מטאש רבי משולם פייש לאווי. הגאון מהרש"ג – רבי שמעון גרינפלד אבדק"ק סמיהאלי, כותב על רבי יצחק אייזיק: "וידעתי שהיה מקובל גדול כמעט יחיד במדינה בחכמה זו" (שו"ת מהרש"ג, חלק א, או"ח סי' ל). מאוצר כתביו הרבים יצאו לאור רק הספרים: "תולדות יצחק" עה"ת, "דברי יצחק", ו"בית יצחק" על מסכת מגילה.
ו' דף בסופו של הספר: קונטרס עם שתי תשובות מאת הגאון רבי שלמה קלוגר.

[3], קכח, ו דף. 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים. בדף לג קרעים עם הדבקות נייר ישנות. חותמות. כריכה חדשה.

ספר מראה יחזקאל ושערי ציון, שו"ת וחידושי סוגיות, מאת הגה"ק רבי יחזקאל פאנעט אב"ד קרלסבורג. מרמרוש-סיגט, דפוס "המשותפת", [תרל"ה 1875]. מהדורה ראשונה, בהוצאת בן המחבר האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש.
עם הסכמת ה"דברי חיים" מצאנז (המברך את קוני הספר: "...וכל אוהבי התורה והחרדים לדבר ה' יביאו ברכה לתוך ביתם ויקנו הספר בכסף מלא כפי אשר יושת עליו, וזכות המחבר הקדוש יעמוד לנו להושע במהרה...") והסכמת ה"ייטב לב" אב"ד סיגט (המברך את קוני הספר: "...ויקחו להם כל איש הספר במחיר אשר יושת עליו... ושפתי צדיק יהיו דובבות... ובעבור זה ימלא ה' כל משאלות הלבבות...").
בדף המגן הקדמי הקדשה בכתב-יד קדשו של המו"ל רבי מנחם מנדל האדמו"ר הראשון מדעעש (אינה חתומה): "ב"ה, ד"ד [דורון דרשה] לאפריון חתונת הבחור החתן המופלג החרוץ ושמן זית רענן כש"ת מה"ו אהרן צבי נ"י בן הרב המאה"ג [המאור הגדול] החקוק במורשי לבבי מה"ו עזריאל אייזק נ"י אבד"ק שאמקאט והגליל".
בדף השער חותמת של משרד הרבנות בטקנדורף, וחותמת של רבי לוי יצחק מיללער אב"ד נירעש. בדפי הספר מעט הגהות בכתב-יד. רשימות בכתב-יד בדף המגן.
המחבר, הגאון הקדוש רבי יחזקאל פאנעט אב"ד קארלסבורג ומדינת זיבנבירגן (תקמ"ג-תר"ה), מגדולי גאוני דורו. תלמיד מובהק של רבי מנדיל מרימנוב; מרשימותיו נדפס הספר "מנחם ציון" לרבו זה. בנו – מקדיש הספר שלפנינו – הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל פנט אב"ד דעעש (תקע"ח-תרמ"ה). בשנת תקצ"ז למד אצל ה"חתם סופר" בישיבת פרשבורג, והיה הבחור היחידי בישיבה שלבש בשבת מלבושי-משי חסידיים. רבו ה"חתם סופר" קירבו בחביבות רבה והיה מטייל עמו בכל ערב שבת ומשוחח עמו בלמוד [החתם סופר נהג לכנותו בכינוי החיבה "דער גאלדענער מאנדעל"]. בזמן לימודיו אצל ה"חתם סופר" זכה ל"גילוי אליהו" ונתן לו "שלום" כשהופיע בבית-המדרש בדמות עני. משנת תר"ב כיהן כאב"ד ארישאר ומשנת תרי"ח אב"ד דעעש. משנת תרט"ו בערך שימש כרב הראשי של חבל זיבנבירגן (טרנסילבניה). מחבר ספר "מעגלי צדק" על התורה וסדרת ספרי השו"ת "אבני צדק", "שערי צדק" ו"משפט צדק".
מקבל הספר: רבי אהרן צבי קלר (תר"כ-תרפ"ח), תלמיד בעל ה"חתן סופר". בשנת תר"מ נשא את בתו של רבי יעקב קופל ליכטנשטיין אב"ד בעטלען ומארוש-וואשרהלי. כיהן ברבנות בוואשרהלי ובטקנדורף. לאחר פטירת אביו רבי עזריאל אייזיק קלר בשנת תרס"ד, נתמנה למלא את מקומו ברבנות שאמקוט (אנצי' ליהדות רומניה, ב, עמ' 724-725).

[5], ב-קו, [3] דף. 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש, משוקמים בחלקם בדבק נייר. כריכת עור חדשה.

ספר דברי חיים – חלק ראשון על התורה, וחלק שני על המועדים ועל מסכת בבא מציעא. מונקאטש, דפוס פנחס בלייער, תרל"ז-תרל"ח 1877. מהדורה ראשונה, בהוצאת "בני המחבר". שני חלקים בשני כרכים.
בשער הכרך הראשון חותמות בעלות של רבי "משולם זוסיא העשיל מבעלזא" – הרה"ק רבי משולם זוסיא השיל מקרילוביץ-אפטא (נפטר בגיל צעיר בשנות התר"ס בקירוב), בנו היחיד של האדמו"ר רבי יחיאל השיל מקרילוביץ-זינקוב-אפטא (תר"ג-תרע"ו). נתגדל בבית זקנו אבי-אמו האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, ונשאר סמוך על שולחן זקנו הקדוש בבעלז אף לאחר נישואיו עם בתו של האדמו"ר מזידיטשוב הרה"ק רבי אליהו אייכנשטיין (תקצ"ז-תרל"ח). היה לומד בחברותא עם בן-דודו האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז, שהיה מזכירו לטובה ומפליג מאד בשבחו (אלפסי, הרב מאפטא, עמ' 193). נפטר בגיל 22 בחיי אביו, והשאיר אחריו בת אחת – אשת האדמו"ר רבי משה צבי טברסקי מטולנא (תר"ן-תשל"ב). אחת מאחיותיו היתה אשת הרה"ק רבי ישעיה הלברשטאם מטשכויב, בנו הצעיר של בעל ה"דברי חיים" מצאנז.
בכרך השני: חתימות ורישומי בעלות שונים, ורישומי לידות משנות התר"מ-התר"ס.
ספר "דברי חיים" על התורה ועל המועדים נדפס לאחר פטירת המחבר. בהקדמת החיבור על התורה כותבים הבנים על אביהם המחבר הקדוש ועל יום פטירתו: "...נודע ומפורסם... רוב קדושתו וצדקתו, אשר הקדיש כל ימיו לתורה ועבודה בדבקות ויראה גדולה במסירת נפש ממש, מנעוריו עד... אשר ראו עינינו ביום פטירתו... כי קידש עצמו כשרפי מעלה ביחודים והתלהבות גדול, לא פסק רגע עד אשר דבקה נפשו באור עליון...". בסיום ההקדמה כותבים בני המחבר על צוואת אביהם להדפיס את הספרים הללו: "...ואנחנו בני אבינו המחבר הקדוש אדמו"ר זצללה"ה השתדלנו בהדפסת זה החיבור, כי כן ציוה עלינו קודם פטירתו, להדפיסו ולהוציאו לאור בקרוב, וזכות אאמו"ר בעהמ"ח הקדוש יגן עלינו ועל כל בני ישראל, שיתרומם קרן התורה והיראה, ושיושפע לנו שפע ברכה והצלחה, ולכל אחינו בני ישראל".
בהקדמת החלק השני מוסיפים בני המחבר לספר על כך שאביהם, בעל ה"דברי חיים", למד מסכת בבא מציעא "בעיון רב בחבורת תלמידים גדולי תורה, יותר מעשרים שנה, וחידש חידושים נפלאים...". בנוסף, הם כותבים על חידושי התורה של אביהם, שנכתבו על דרך הנגלה והנסתר: "שמענו מפיו הקדוש שגם בפלפול ההלכות לא אמר שום דבר רק אשר יוצדק חידוש זה גם לפי הקבלה ליחודים".

כרך ראשון: [3], ב-פד, [5] דף. כרך שני: [2], עב; מח דף. 23.5 ס"מ. מצב כללי טוב. נייר יבש ושביר. כתמים וקרעים. מרבית הדפים במצב טוב. חותמות. כריכות עור חדשות.

ספר אגרת הקודש, מאמרי חסידות וליקוטים שונים מאת גדולי החסידות: רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק, רבי חיים חייקל מאמדור ורבי אלימלך מליז'נסק; עם "פרקי הנהגות המתבודד" לרמב"ם וספר הזכירה מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. [רוסיה-פולין (לבוב או זולקווא?), ת"ר 1840 בקירוב].
העותק של האדמו"ר הראשון מסטרופקוב רבי שלום הלברשטאם, בנו של ה"דברי יחזקאל" משיניווא. בשער הספר חותמת מוקדמת (דהויה): "הק' שלום הלברשטאם באאמו"ר הרה"צ זצלה"ה משינאווא יצ"ו. חונה פ"ק קראקא יע"א".
האדמו"ר רבי (אברהם) שלום הלברשטאם (תרי"ז-ת"ש) בעל "דברי שלום", בנו-חביבו של האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא-צאנז בעל "דברי יחזקאל" (בנו בכורו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז), שהיה אומר עליו "נשמתו קדושה מאד גבוה מעל גבוה". רבי שלום נולד מזיווגו הרביעי של אביו הקדוש, שהיה אומר עליו כי אצלו אפשר לפעול ישועות, מכיון שהוא נולד בקדושה, וזאת על פי דברי ה"תנא דבי אליהו" (זוטא, פרק ג) ש"הנושא אשה לשם שמים" יהיו לו "בנים שהן מושיעין את ישראל בעת צרה" (רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' קצ). כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרופקוב והיה האדמו"ר הראשון בשושלת אדמור"י סטרופקוב. חצרו היתה הומה תמיד בחסידים רבים. אלפים נהרו לקבל את ברכותיו ונתפרסם במעשי מופת. נדד ועבר בכמה מקומות מגורים (סטרופקוב היתה עיירה קטנה, הרחוקה ממרכזי החיים היהודיים, והאדמו"ר יצא לעתים תכופות מעירו לשהות זמן ממושך בערים גדולות יותר; ראו: רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' קצא). בסוף שנות התר"ס עבר לקראקא, והחותמת שלפנינו היא מתקופה זו (גם כשהתגורר בקראקא, המשיך לכהן כאב"ד סטרופקוב, ראו הסכמתו משנת תרס"ט לספר "ימי חייך הימים" שנדפס במונקאטש בשנת תרע"א, בה הוא חותם בהיותו בעיר קראקא: "הק' שלום הלברשטאם אב"ד סטראפקיב"). בשנת תרע"ט עבר לאונגוואר, שם התגורר מספר שנים. משם חזר לסטרופקוב, ובשנת תר"צ עבר להתגורר בקושיצ'ה (קאשוי), וקבע בה את דירתו למרות הפצרות אנשי סטרופקוב (רבנו הקדוש מצאנז, שם עמ' קצג).

[1], ב-יט, [1], כא-כד דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים בשולי הדפים ובשער. בלאי וקרעים קלים. כריכת עור חדשה.

על מהדורה זו ראו: ח' ליברמן, ספר אגרת הקודש, קרית ספר לו (תשכ"א), עמ' 127-128.

ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מז'יטומיר. קוריץ, [דפוס רבי דב בער מסלאוויטא, אחרי תקנ"ח 1798]. מהדורה שניה.
העותק של האדמו"ר השני מסלונים, רבי שמואל וינברג בעל ה"דברי שמואל". מספר רישומי בעלות בכתב-יד קדשו וחתימתו, בדף המגן הקדמי ובדף המגן האחורי: "לד' הארץ ומלואה. קניתי מהוני לכבוד צורי וקוני שמואל ברמ"א וויינבערג מסלאנים, מעות מעשר".
הספר שלפנינו עבר בירושה מה"דברי שמואל" לבנו האדמו"ר רבי ישכר ליב וינברג, כפי שמעידות החותמות בדף השער ובדף המגן: "מעזבון אאמורהר"ש זלל"ה מסלאנים, ישכר ליב וויינבערג".
בין דפי הספר נמצאות מספר פתקאות "קוויטל" שקיבל האדמו"ר, באחת מהן נכתב: "אברהם צבי בן לאה – השי"ת יחדש השנה בכתיבה וחתימה טובה ובשנה מבורכת ומוצלחת ולחסות תחת צל צדיקים באמונה שלימה ובבטחון חזק ויברכני ה' שית' בכל טוב בתוך כלל ישראל".
בדפי המגן רישומי בעלות קודמים, בהם: "שמואל במו"ה יוסף", "מנחם מענדל הנקרא בפי כל ר' מענדל שמואל קאלמנס"; ועוד.
האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה" – בן לבנו רבי יחיאל מיכל אהרן ויינברג. החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו בחו"ל ובטבריה. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה, והקים את ישיבת "אור תורה" בטבריה. ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב. ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלוש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא).
בנו הבכור, האדמו"ר רבי ישכר ליב ויינברג (תרל"ג-תרפ"ח, אנצי' לחסידות, ב', עמ' תסו-תסז) כיהן כאדמו"ר בסלונים לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו, לצד אחיו הצעיר האדמו"ר רבי אברהם ויינברג, בעל ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה. נודע כחכם ופיקח אף בענייני העולם, וכאוהב ישראל ומאיר פנים לכולם. האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אמר על האחים האדמו"רים מסלונים, שהכירם עוד בגיל צעיר, שבכל פולין לא מצא כאלה אחים קדושים וטהורים. האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו).
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר – הרה"ק רבי זאב וולף מז'יטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס סיפר כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך". מכל ספרי החסידות היה חביב ביותר ספר זה על הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר (תפארת אבות, ויז'ניץ, תשנ"ג, עמ' 208). בשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").

[2], רס דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעות רבות בטקסט (דפים רבים מהספר משוקמים במילוי נייר באופן מקצועי). חותמות ורישומים שונים. כריכה חדשה.

בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר ווריאנטים, ראו: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בעותק שלפנינו פרט השנה הוא תקנ"ח, כמו במהדורה הראשונה, אך יש בו מספר שינויים לעומתה. ביניהם, השינוי שנעשה בהסכמות – הארכת זמן האיסור על ההדפסה מחמש עשרה שנה לעשרים שנה.