A.B.C. of the Arab Case in Palestine, מאת Aziz B. Shihadeh. הוצאת The Modern Library & Stationery Store, יפו, [1936]. אנגלית.

חיבור קצר בנושא מצבם של ערביי ארץ-ישראל המנדטורית, מנקודת מבטו של הציבור הערבי בארץ. החיבור מתייחס להצהרת בלפור, למדיניותה של ממשלת המנדט הנותנת יחס מועדף לאוכלוסייה היהודית, למרד הערבי הגדול, ועוד, וכולל התבטאויות חריפות נגד היהודים והנהגתם.
על דף השער הקדשה בערבית, למורה ולמחנך אחמד סאמח אלח'אלדי (בכתב-ידו של המחבר?).

46 עמ', 19 ס"מ. מצב טוב. כתמי חלודה. כריכה קשה, עם מעטפת הנייר המקורית. כתמים וקרעים (בהם קרעים חסרים) בעטיפה.

יומן בכתב-יד. נכתב בידי אחד ממעפילי האונייה "אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז"), [גרמניה? אוגוסט-ספטמבר 1947 בקירוב]. יידיש.

אוניית המעפילים "אקסודוס" – בשמה העברי, "יציאת אירופה תש"ז" – יצאה מנמל סט בצרפת ביולי 1947 ועל סיפונה 4554 נוסעים, מרביתם ניצולי שואה. האונייה עוכבה בידי הבריטים ונוסעיה הוחזרו, בתום מאבק מר, למחנות העקורים בצפון גרמניה. מאבקם המתוקשר של המעפילים התפרסם בעולם והזעזוע מיחסם הקשוח של הבריטים לניצולי השואה סייע להטות את דעת הקהל בדיון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
כפי שעולה מן היומן, הדברים נכתבו בסמוך לזמן התרחשותם, באחד ממחנות הגירוש בצפון גרמניה שבהם רוכזו מעפילי ה"אקסודוס", או על אניית הגירוש "רונימייד פארק", שבה ישב מחבר היומן לאחר גירוש המעפילים מנמל חיפה.

היומן מתעד באופן כרונולוגי ומנקודת מבט אישית את סיפורם של מעפילי ה"אקסודוס": יציאת האונייה מנמל סֵט בצרפת, הגעתה לחופי חיפה, עלייתו יחד עם יתר המעפילים לאוניית הגירוש "רונימייד פארק", הפלגת האונייה לנמל "פורט דה בוק" בצרפת וחניית האונייה שם במשך זמן ממושך (בשעה שהמעפילים סרבו לרדת מהאונייה), ובהמשך – ההפלגה מצרפת לכיוון גרמניה (היומן מסתיים בשעה שהאונייה עוברת את מיצרי גיברלטר בדרך לגרמניה).
בדבריו מספר הכותב על חוויותיו ותחושותיו בזמן ההפלגה על האוניות, תוך שהוא מרבה להשתמש בלשון "אנחנו": "הגענו לחיפה בשמונה עשר ביולי. כאשר עמדנו בנמל, שמענו רדיו. דיברו אלינו בעברית וגם חילקו כרוזים הכתובים באנגלית ובעברית, המודיעים שאנחנו נוסעים לקפריסין [...] מי יכול היה אז לשער זאת!!! למרבה הצער, יכולנו לראות את חיפה רק מרחוק. בעיניים דומעות הסתכלנו על הארץ הנכספת שעל אדמתה אין אנו יכולים לדרוך. אף אזרח לא יכולנו לראות מסביבנו, רק צבא וצבא. בראשים מורכנים, במבטים אחרונים על ארץ הקודש, עלינו על האונייה 'רונימייד פארק'. אני הייתי מהאחרונים לעלות, לא היה מקום כלל לשבת, היינו דחוסים כדגים מלוחים בחבית קטנה" (עמ' 4).
עוד מספר הכותב על ההחלטה שלא לרדת מאניית הגירוש בצרפת ועל ההחלטה לפתוח בשביתת רעב, על ההחלטה שלא להוריד מאניית הגירוש את הנשים ההרות ואת הילדים בגיברלטר, על רופא "הצלב האדום" שהועלה על האונייה בצרפת, על "מרדכי" (כנראה, מרדכי רוזמן, מנהיג המעפילים באוניית הגירוש) ועל דברים שנשא באזני המעפילים, על שמירת השבת על האונייה, על עליית העיתונאים לסיפון האונייה בנמל פורט דה בוק, על הדגל שהכינו המעפילים והניפו אל מול העיתונאים בצרפת – דגל בריטניה ועליו צלב קרס ("הכנו משמיכה, משחת שיניים אדומה וחלב מרוכז דגל אנגלי ועליו צלב קרס. העיתונאים צילמו אותו מיד ואנחנו חגגנו לעיני האנגלים. בנוסף הייתה תורנות להניף את הדגל זמן ממושך אל מול החוף. האנגלים חרקו את שיניהם"), ועוד.
ליומן מצורף תרגום מלא לעברית.

הדברים נכתבו בדיו כחולה, בתוך מחברת, שבתחילתה תרגילים ללימוד עברית (בעפרון).
[12] עמודי יומן + [16] עמודים עם תרגילים ללימוד עברית. מחברת 17X11 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. בלאי. כתמים וקרעים. המחברת כרוכה בעטיפת נייר חדשה ונתונה בקופסה נאה.

מקור: אוסף משפחת רימון.