מכירה פומבית 91 חלק א' היסטוריה, תרבות ואמנות יהודית וישראלית
- palestin (83) Apply palestin filter
- palestine, (83) Apply palestine, filter
- ישראל (73) Apply ישראל filter
- jewish (38) Apply jewish filter
- ספרי (36) Apply ספרי filter
- הבריטים (33) Apply הבריטים filter
- מחנות (33) Apply מחנות filter
- מדינת (33) Apply מדינת filter
- מאנית (33) Apply מאנית filter
- והמנדטורית, (33) Apply והמנדטורית, filter
- העפלה, (33) Apply העפלה, filter
- העפלה (33) Apply העפלה filter
- העותמאנית (33) Apply העותמאנית filter
- העות (33) Apply העות filter
- המעצר (33) Apply המעצר filter
- הבריטים, (33) Apply הבריטים, filter
- והמנדטורית (33) Apply והמנדטורית filter
- ארץ (33) Apply ארץ filter
- העות'מאנית (33) Apply העות'מאנית filter
- british (33) Apply british filter
- camp (33) Apply camp filter
- camps, (33) Apply camps, filter
- detent (33) Apply detent filter
- illeg (33) Apply illeg filter
- immigr (33) Apply immigr filter
- immigration, (33) Apply immigration, filter
- israel (33) Apply israel filter
- mandatori (33) Apply mandatori filter
- ottoman (33) Apply ottoman filter
- state (33) Apply state filter
- מצומצמות (32) Apply מצומצמות filter
- הדפסים (32) Apply הדפסים filter
- במהדורות (32) Apply במהדורות filter
- ביבליופיליה, (32) Apply ביבליופיליה, filter
- ביבליופיליה (32) Apply ביבליופיליה filter
- אמנות (32) Apply אמנות filter
- וישראלית (32) Apply וישראלית filter
- מצומצמות, (32) Apply מצומצמות, filter
- ספרים (32) Apply ספרים filter
- עם (32) Apply עם filter
- יהודית (32) Apply יהודית filter
- art (32) Apply art filter
- bibliophil (32) Apply bibliophil filter
- edit (32) Apply edit filter
- editions, (32) Apply editions, filter
- isra (32) Apply isra filter
- limit (32) Apply limit filter
- print (32) Apply print filter
- prints, (32) Apply prints, filter
- "shanah (31) Apply "shanah filter
בדפים הראשונים מופיעים תמונתה ופרטיה האישיים של בעלת הדרכון, Irene Stern מהעיר נירנברג, בת 15, ולצדם מוטבעת האות J – סימנם של דרכוני היהודים בגרמניה הנאצית.
לא נעשה שימוש בדרכון.
במאגר השמות של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה מופיע שם זה, עם פרטים תואמים, ברשימת קורבנות מהעיר נירנברג. על פי הרישום מצאה אירנה את מותה במחנה ההשמדה אושוויץ.
32 עמ', 16.5 ס"מ. מצב טוב.
בדפים הראשונים מופיעים תמונתו ופרטיו האישיים של בעל הדרכון, Berthold Ehrenberg מהעיר Schönsee (בוואריה), ולצדם שני סימני היכר מיוחדים ליהודים: האות J מוטבעת בדף הראשון והשם "ישראל" נוסף לשם הלידה.
בדפים הבאים חותמות המתעדות את בריחתו של ברטולד מאירופה: אשרת מעבר דרך צ'ילה ואשרת כניסה לבוליביה (הונפקו בקונסוליות בגרמניה, מאי 1939), חותמת יציאה מעיר הנמל קוקסהאפן (Cuxhaven, יוני 1939), חותמות כניסה לצ'ילה ובוליביה (יולי 1939) ואישור שהיה לצמיתות בבוליביה (1940).
כל דפי הדרכון מוחתמים בחותמת ביטול למעט דפים 16-18, בהם אשרת השהייה בבוליביה.
32 עמ', 16.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. עטיפה מעט בלויה. קרע לאורך השדרה. לעטיפה האחורית משודך מסמך שהונפק ביום קבלת הדרכון (כנראה, אישור על הגשת בקשה להנפקתו).
1. דרכון עבור Ida Helene Gelmann מהעיר קרלסרוהה, 1933. עם חותמות המתעדות נסיעה לארץ ישראל בחודש מרץ 1939 (בול צבעוני של חברת הספנות Adriatica בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית).
2. דרכון עבור Moses Eisner מהעיר וינה, 1939. עם חותמות המתעדות נסיעה לנמל דובר באנגליה בחודש מאי 1939.
3. דרכון עבור Sara Schiff מהעיר ברלין, 1935. עם חותמות המתעדות נסיעה לארה"ב בשנת 1940.
4. דרכון עבור Isabella Schönberg מהעיר פראג, 1939. עם חותמות המתעדות נסיעה לנמל חיפה בחודש דצמבר 1939. דרכון זה מסומן בשני סימני היכר ליהודים: האות J מוטבעת על דף השער והשם "שרה" נוסף לשם הלידה.
הדרכונים הגרמנים עבור זרים (Fremdenpass) הונפקו לראשונה בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, עבור פליטים שנמלטו מהכיבוש הסובייטי אל המערב. עם עליית הנאצים לשלטון, צומצם השימוש בדרכונים אלה לנסיעות פנים כמעט בלבד, ומעטים הצליחו לצאת באמצעותם מגבולות גרמניה.
ארבעה דרכונים: 28 עמ', 15 ס"מ בקירוב. מצב משתנה.
שני טפסים לרישום אנשי רפואה בשטחים שכבשה גרמניה הנאצית. בכל אחד מהם תמונת פרספורט ופרטיו האישיים של הממלא – חנה שטרן (Chana Stern) מהעיר בוסק, ו-וולף בלאו (Wolf Blaü) מהעיר נדבורנה. בראש הטפסים מוטבעת חותמת אדומה בצורת מגן דוד, לסימון אנשי רפואה יהודים, ובהמשך מקום לרישום מוצאם של ארבעת הסבים (בטפסים שלפנינו – כולם יהודים).
4 עמ' בכל טופס, 31 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נקבי תיוק. קמטים וקרעים קלים בשוליים. קרע חסר בשולי אחד הדפים (ללא נזק לכיתוב).
"געטא-צייטונג", עיתון רשמי שהופץ בגטו לודז' מטעם יושב ראש היודנראט, מרדכי חיים רומקובסקי. גיליונות 1-12 (כרוכים יחד). מרץ-מאי 1941. יידיש.
גיליונות 1-12 של עיתון גטו לודז' – "געטא צייטונג". בפתח הגיליון הראשון: "מהיום ואילך יופיע בגטו עיתון בשפת היידיש... העיתון יבהיר את כל השאלות הנוגעות לתזונה ועבודה... לא יאפשר לחורשי רע ולמספרי רכילויות להפיץ ספורי בדים... יעמיד אל עמוד הקלון את הגנבים ואת אלה המנצלים את משרתם לרעה...".
בגיליונות הודעות שונות הקשורות לחיי הגטו – טיפול במגיפות, סדרי עבודה, חלוקת מזון, וכן כתבות הסוקרות את פעילותו של רומקובסקי (רובן כתובות בידי רומקובסקי עצמו). במרבית הגיליונות "עמודי קלון" – רשימות של יהודים שנשפטו בידי רומקובסקי ונידונו לעונשים שונים.
נדיר. אינו מופיע בספרייה הלאומית. רשומה אחת ב-OCLC.
מרדכי חיים רומקובסקי (1877-1944) היה יושב ראש היודנראט של גטו לודז' במשך כל שנות קיומו. רומקובסקי נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה, וכמנהל הגטו הנהיג פולחן אישיות קיצוני: עריכת מצעדים, תליית תמונותיו בבתי הספר, הנפקת שטרות ובולים עם דיוקנו ופעולות נוספות, עד שהיו כאלה שהגדירו את שלטונו כ"מדינה בתוך מדינה, מיניאטורה פאשיסטית מושחתת". בין תפקידיו היה רומקובסקי אמון על רשימות המגורשים למחנות ההשמדה. בשנת 1944 נשלח עם אחרוני תושבי הגטו למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצח ככל הידוע עוד באותו היום.
מרבית הגיליונות בני 4 עמ', 34 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. חותמות דיו. כרוכים יחד בכריכה עם הטבעה מוזהבת, בלויה מעט. רישום בשולי הכריכה הקדמית.
בתצלום נראות שתי אסירות, האחת יוצקת מים על ידי השנייה. בגב פתקית מידע מודפסת – תיאור מפורט של המחנה כפי שנגלה לכוחות הבריטיים (אנגלית).
20.5X15.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נקבי סיכות בפינות. קמטים קלים. קרע בשולי פתקית המידע.
Majdanek, מאת זינובי טולקאצ'ב (Zinowij Tolkaczew). הוצאת Czytelnik, ורשה, 1945. פולנית, רוסית, אנגלית וצרפתית.
פורטפוליו במהדורה מצומצמת וממוספרת (בת 600 עותקים), ובו 28 הדפסי-רפרודוקציה של ציורים מעשה ידי האמן היהודי זינובי טולקאצ'ב – צייר רשמי של הצבא האדום שהתלווה לכוחות המשחררים של מחנה מיידנק.
זינובי טולקאצ'ב (1903-1977), יליד שצ'דרין (בלארוס), תלמידם של אלכסנדר אוסמרקין ופיוטר קונצ'לובסקי, פרופסור במכון לאומנויות היפות בקייב. היה בין המצטרפים הראשונים לקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטי) בקייב וחבר במפלגה הקומוניסטית. בשנת 1941, בהיותו כבן 40, גויס לצבא האדום כצייר, והתלווה אל הכוחות המשחררים של מחנות ההשמדה מיידנק ואושוויץ. העבודות שיצר – מהעדויות הייחודיות לשואה והמחנות – הוצגו בכל רחבי אירופה וראו אור בשלושה אלבומים, שעותקים מהם נשלחו למנהיגי בעלות הברית, שרים ומפקדי צבא.
[9] עמ', 28 לוחות, [1] עמ'. 36 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים ומעט קמטים. תיקיית בד מקורית (מעט בלויה) עם פסים בדוגמת מדי אסיר בצדה הפנימי והטבעה על גבי החזית.
![Provisional identification card for civilian internee of Mauthausen [תעודת זהות זמנית לאזרח אסיר מאוטהאוזן], הונפקה בידי הצבא](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale91/68.jpg "תעודת זהות זמנית לאסיר מאוטהאוזן – מחנה הריכוז מאוטהאוזן לאחר שחרורו ב")
Provisional identification card for civilian internee of Mauthausen [תעודת זהות זמנית לאזרח אסיר מאוטהאוזן], הונפקה בידי הצבא האמריקני לאחר שחרור מחנה הריכוז מאוטהאוזן. 22 במאי 1945. אנגלית וגרמנית.
תעודת זהות דו-לשונית באנגלית ובגרמנית, שהונפקה סמוך לאחר שחרור מחנה הריכוז מאוטהאוזן בידי הצבא האמריקני. התעודה, הממולאת בכתב יד, ניתנה לאסיר יהודי-הונגרי בשם בלה גלב (Béla Gelb). לפי התעודה היה גלב כלוא במחנה בין ה-3 באפריל ל-5 במאי 1945.
התעודה חתומה בכתב-יד ובחותמות מפקד המחנה האמריקני, קולונל Richard R. Seibel והוועד ההונגרי של מאוטהאוזן (Magyar Mauthausen Bizottság).
בגב התעודה כיתוב בהונגרית (מודפס במכונת כתיבה; מתוארך: 2 ביוני 1945), וחותמות של הצלב האדום.
ב-3 במאי 1945, נמלטו אחרוני אנשי האס. אס. ממחנה הריכוז מאוטהאוזן, ומספר ימים לאחר מכן שוחררו המחנה ומחנות המשנה הרבים המסונפים אליו בידי כוחות של הדיביזיה המשוריינת ה-11 האמריקנית. האמריקנים מיהרו להקים מערך לחלוקת מזון, בית חולים, ומרכז לטיפול במחלת הטיפוס, ולארגן מחדש את החיים במחנה, באופן שיאפשר את שיקומם המהיר של האסירים. חלק מרכזי במערך האמריקני היה מנגנון לזיהוי אסירי המחנה, במטרה להשיבם לארצות מוצאם. במסגרת מאמצים אלה, אשר היוו נדבך חשוב במדיניותן הרשמית של בעלות הברית בנוגע לטיפול בעקורים (displaced persons), מוינו האסירים על פי ארץ מוצאם, והונפקו להם תעודות זהות זמניות, כמו התעודה שלפנינו.
תעודת נייר, 15X21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. התעודה מנותקת לשניים (לאורך הקו המחורר לתלישה). כתמים קלים. סימני קיפול וקמטים. כמה קרעים קלים בשוליים.
• כ-120 מכתבים, גלויות ומברקים (מרביתם בכתב-יד), שנשלחו אל רבינוביץ' ממכרים ובני משפחה (חלקם, כנראה, ניצולי שואה אף הם) – מינכן, פריז, לונדון, לודז', תל-אביב ומקומות נוספים. בין המכתבים ארבע גלויות שנה טובה לשנת תש"ט, אחת בהוצאת הקק"ל במינכן ואחת עם דיוקן הרצל בדיו זהובה.
• כ-30 מסמכים ופריטי נייר: שני אישורים מהנהלת מחנה טרזיינשטט, המעידים שרבינוביץ' עוזבת את המחנה ואינה חולה במחלות (יוני 1945); חמישה "שוברי תשובה בין-לאומיים" (צורפו למכתבים כדי לכסות את עלות מכתבי התשובה של רבינוביץ', 1945); שלוש הזמנות לחתונות של בני זוג יהודים (1948); פתקה בכתב-יד מאת נציג קונסולית ישראל במינכן – בקשה לאפשר לרבינוביץ' לעלות ארצה בטיסה בשל מחלת לב של דודה, המתגורר בארץ (1949); ומסמכים נוספים.
גודל ומצב משתנים.
![מכתב בכתב-ידו וחתימתו של אלפרד דרייפוס. [צרפת?, 1902]. צרפתית.
מכתב תודה מאת אלפרד דרייפוס, לאחד מתומכיו: "אדון יקר,](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale91/70_1.jpg "אלפרד דרייפוס – מכתב בכתב-ידו ובחתימתו, 1902 – התייחסות נדירה לפרשת דר")
![מכתב בכתב-ידו וחתימתו של אלפרד דרייפוס. [צרפת?, 1902]. צרפתית.
מכתב תודה מאת אלפרד דרייפוס, לאחד מתומכיו: "אדון יקר,](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale91/70_2.jpg "אלפרד דרייפוס – מכתב בכתב-ידו ובחתימתו, 1902 – התייחסות נדירה לפרשת דר")
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של אלפרד דרייפוס. [צרפת?, 1902]. צרפתית.
מכתב תודה מאת אלפרד דרייפוס, לאחד מתומכיו: "אדון יקר, אני מודה לך על מאמריך, שבהם, ברוחב לב ובפתיחות, השבת היטב לשקריו החצופים של M. Hugues le Roux... המכתב היפהפה של זולה, אשר פורסם הבוקר, ישלים באופן מזהיר את ההכחשות...". חתום: A. Dreyfus.
בחודש אפריל 1902 מסר העיתונאי הצרפתי M. Hugues le Roux (שם העט של Robert Charles Henri Le Roux; 1860-1925), הרצאה בעיר שיקאגו, ובה טען שדרייפוס הודה באשמת הבגידה וחתם על מסמך הודאה. בתגובה, פרסם הסופר אמיל זולה – מחברו של "אני מאשים" – מכתב פתוח לעיתונות, והצהיר שדרייפוס מעולם לא הודה באשמה ולא חתם על מסמך הודאה, חזר וטען שהוא חף מפשע והביע את הערצתו העמוקה לדרייפוס.
ייתכן שנמען המכתב הנו העיתונאי האמריקני Walter Littlefield, כתב הניו-יורק טיימס ומתומכי דרייפוס בארה"ב, שפרסם מאמר תגובה חריף לטענות שהשמיע Hugues le Roux.
דף (מקופל לשניים; [1] עמ' כתוב), 17.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קו קיפול אופקי. כתמים. מוצמד לפספרטו בשלוש רצועות של נייר דבק. נתון במסגרת.
מכתב קצר בחתימת-ידו של אלברט איינשטיין, מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי. פרינסטון (ניו ג'רזי), 15 בפברואר 1939. גרמנית.
מכתב בחתימת-ידו של אלברט איינשטיין אל העיתונאי אוסקר גרין, עורך ביטאון הקהילה היהודית בציריך – הודעה כי אין באפשרותו של איינשטיין למלא אחר בקשתו של גרין (שאינה נזכרת במכתב) מפאת עומס העבודה הרב בו הוא נתון ומחויבויותיו.
אוסקר גרין (Oscar Gruen) היה עיתונאי ומו"ל, עורך בטאונה של הקהילה היהודית בציריך (Jüdische Presszentrale Zürich). גרין היה מחסידי "תוכנית אלסקה" – הצעה ליישוב אלסקה בפליטים יהודים, ובשנת 1938 אף השתתף בוועידת אוויאן לפתרון מצוקת הפליטים היהודים בנסיון לקדמה. בשנת 1939 הגיע לארה"ב בניסיון נוסף להביא למימוש התוכנית, אולם לא הצליח לשכנע את הממשל האמריקני ואת הקהילה היהודית להוציאה לפועל.
מצורפת המעטפה המקורית בה נשלח המכתב, הנושאת את כתובתו של איינשטיין בפרינסטון ואת כתובת משרדו של גרין בניו יורק.
[1] דף, 21.5X16 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים.
שישה פריטי נייר מודפסים עם הקדשות בכתב ידו ובחתימתו של זוכה פרס נובל לשלום אלברט שווייצר לבני משפחת דיין. גבון, 1961.
שישה פריטי נייר עם הקדשות בכתב-ידו של אלברט שווייצר (גרמנית) לבני משפחת דיין – משה, רות, אסף (אסי) ואהוד (אודי). ההקדשות חתומות בידי שווייצר ומתוארכות כולן ל-3 בינואר, 1961.
1-3. שלוש תמונות של אלברט שווייצר יושב לשולחן העבודה שלו. תמונה אחת מוקדשת לאהוד, שנייה לאסף ושלישית למשה ולרות דיין.
[3] דף, 14.5X10 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמים רבים על אחת התמונות). קרע קל בשולי אחת התמונות.
4. תמונה של איים בנהר האוגואה הזורם בגבון, עם כיתוב הסבר ארוך בכתב-ידו של שווייצר. שווייצר כותב כי בנקודה המתועדת בתמונה הגה בספטמבר 1915 את רעיון "יראת הכבוד כלפי החיים" (Ehrfurcht vor dem Leben – הרעיון שהפך לפילוסופיית החיים של שווייצר). בתחתית הדף הוסיף שווייצר הקדשה קצרה למשה ולרות דיין.
21X15 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בעיקר בגב).
5. Plan of the Hospital of Dr. Albert Schweitzer at Lambaréné – תכנית מתחם בית החולים שייסד שווייצר בעיר למברנה שבגבון, עם מקרא. מעל המקרא, הקדשה למשה ולרות דיין.
23.5X30 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים בשוליים (חלקם חסרים).
6. Hopital du Docteur Albert Schweitzer – איור של מתחם בית החולים שייסד שווייצר בעיר למברנה, עם מקרא בצרפתית. עם הקדשה למשה ולרות דיין.
21X30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול לרוחב הדף וקמטים קלים. קרעים בודדים, קלים, בשוליים.
מצורפים: שני תצלומים גדולים של שווייצר (אחד מהם פגום, עם קמטים, קרעים וקרעים חסרים).
אלברט שווייצר (Albert Schweitzer, 1875-1965), רופא, הוגה דעות, ומוזיקאי, יליד אלזס, באימפריה הגרמנית דאז; זוכה פרס נובל לשלום לשנת 1952, על תורתו הפילוסופית, על פיה חי ופעל, שתמציתה ברעיון "יראת הכבוד כלפי החיים" ("Ehrfurcht vor dem Leben", תורת מוסר אוניברסלי המקדשת את עצם החיים עצמם – חיי האדם, חייהם של בעלי החיים והטבע).
שווייצר קנה לו שם כתיאולוג וכנגן עוגב, ובגיל 30 החל ללמוד רפואה במטרה לעסוק בעבודה הומניטרית באפריקה; בשנת 1913 ייסד יחד עם אשתו, הלנה ברסלאו שווייצר, בית חולים בעיירה למברנה (Lambaréné) ששוכנת בגבון על גדות נהר האוגואה, אז תחת שליטה צרפתית, ושם בילה לסירוגין שנים ארוכות. בית החולים שירת את האוכלוסייה המקומית ומומן באמצעות כספו הפרטי של שווייצר ותרומות שאסף באמריקה ובאירופה. בכספי הזכייה בפרס נובל בנה מושבת מצורעים בסמוך לבית החולים.
בשנת 1960 ביקרה רות דיין את שווייצר בבית החולים שהקים בלמברנה, יחד עם חברתה קלרה ארקרט, ושהתה שם כארבעה שבועות. ארקרט הייתה ידידתו של שוייצר בן ה-85, ונהגה לבקרו בבית החולים מדי שנה, שם טיפלה בתכתובת שלו, ועסקה בתרגום כתביו לאנגלית. במהלך שהותה בבית החולים עסקה דיין בהתנדבות במחלקות השונות, וקשרה קשרי ידידות עם הרופאים והאחיות. היא התרשמה עמוקות משווייצר, המקיים הלכה למעשה את העקרון הפילוסופי שלו: יראת הכבוד לחיים.
בספרה האוטוביוגרפי "ואולי..." כותבת דיין על ביקורה בבית החולים בלמברנה: "הפילוסופיה של יראת החיים אסרה כמובן שימוש בחמרי-חטוי או בתרסיסים נגד חרקים. לא היה זה מקרה נדיר כאשר מצאת בחדרך את עכביש האלמנה השחורה. שוייצר התנגד לרציצת יתוש אך ורק משום שעקץ אותך, אם כי רשתות היו בשימוש. רוב הספרים והמאמרים שנכתבו אודות האיש הזה מביאים אותו הסיפור, שבא ללמדך מהו שיקרה כאשר אתה פוסע לצדו של שוייצר באחד משבילי-הג'ונגל ונתקל במושבה של נמלים. 'אכטונג!' קורא שוייצר, והכל נזהרים שלא לדרוך על הנמלים. אני עצמי נכחתי במעמד כזה ויכולה אני לאשר את אמיתותו...". (לקריאה נוספת: "ואולי...סיפורה של רות דיין", עמ' 197-214).
מקור: עזבון רות דיין.