מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- book (253) Apply book filter
- חסידות (141) Apply חסידות filter
- ספרי (135) Apply ספרי filter
- chassid (98) Apply chassid filter
- מיוחסים (73) Apply מיוחסים filter
- import (73) Apply import filter
- ownership (73) Apply ownership filter
- letter (69) Apply letter filter
- יד (65) Apply יד filter
- manuscript (60) Apply manuscript filter
- print (60) Apply print filter
- עם (59) Apply עם filter
- והקדשות (54) Apply והקדשות filter
- חתימות (54) Apply חתימות filter
- dedic (54) Apply dedic filter
- signatur (54) Apply signatur filter
- עותקים (52) Apply עותקים filter
- ספרים (50) Apply ספרים filter
- chassidut (43) Apply chassidut filter
- rabbi (37) Apply rabbi filter
- כתבי (36) Apply כתבי filter
- ומכתבים (32) Apply ומכתבים filter
- מכתבים (29) Apply מכתבים filter
- וכתבי (24) Apply וכתבי filter
- תמונות (24) Apply תמונות filter
- גרפיקה (24) Apply גרפיקה filter
- גרפיקה, (24) Apply גרפיקה, filter
- וחפצים (24) Apply וחפצים filter
- art (24) Apply art filter
- art, (24) Apply art, filter
- graphic (24) Apply graphic filter
- object (24) Apply object filter
- ודפוסי (23) Apply ודפוסי filter
- ישראל (23) Apply ישראל filter
- centuri (23) Apply centuri filter
- th (23) Apply th filter
- והקדשות, (21) Apply והקדשות, filter
- ועותקים (21) Apply ועותקים filter
- דפוס (20) Apply דפוס filter
- חכמי (19) Apply חכמי filter
- סאטמר, (19) Apply סאטמר, filter
- סאטמר (19) Apply סאטמר filter
- חסידויות (19) Apply חסידויות filter
- סיגט (19) Apply סיגט filter
- ופאפא (19) Apply ופאפא filter
- books, (19) Apply books, filter
- pupa (19) Apply pupa filter
- satmar (19) Apply satmar filter
- satmar, (19) Apply satmar, filter
- sighet (19) Apply sighet filter
ספר זה, העוסק בענפי המתמטיקה - טריגונומטריה, הנדסה, אלגברה ועוד, נדפס מעצם כתב ידו של הגר"א, כפי שנכתב בשער: "הספר הזה נמצא בכ"י [בכתב-ידו] ממש והוא מעט הכמות ורב האיכות בחכמה זו...". לצד חיבורו של הגר"א נדפס ביאור מאת העורך רבי שמואל אב"ד לוקניק, שכן "לגודל ועוצם בינתו של הגאון הנ"ל כידוע קיצר במקום שראוי להאריך לערך שכלנו ולא יובנו דבריו רק אחרי שקידה גדולה...".
בראש הספר הקדמה ארוכה מאת העורך רבי שמואל מלוקניק, ואחריה הקדמה ארוכה נוספת מאת רבי יעקב משה מסלונים נכד הגר"א. בהקדמתו של רבי יעקב משה מופיעה התייחסות מפורטת בדבר היחס הראוי כלפי חכמות העולם.
רבי יעקב משה מסלונים אף כתב הסכמה לספר ובה מספר כי בידי רבי שמואל מלוקניק היה "העתק ישן" של החיבור, וכי הוא נתן לו להגיה את החיבור מהמקור בעצם כתב-ידו של הגר"א ("נתתי להמוכ"ז כ"י קדשו ממש להגיה ממנו לאמיתו").
בהסכמת רבי אברהם אבלי מווילנא לספר שלפנינו הוא כותב: "...ראוי ונכון לפרסם חכמת הגאון זללה"ה למען ידעו דורות רבים כי חסידי ישראל הם חכמים אמתיים וחכמתם עמדה להם לעבודת הש"י ב"ה [השם יתברך ברוך הוא]...".
הגהות ארוכות בכתב-יד, עם חישובים הקשורים לנושא הספר. רובן קצוצות.
[7], לא דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים קטנים בדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט. סימני עש קלים, עם פגיעות בטקסט. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 862.
ספר דרכי נועם, חיבור נפלא על מאמרי רבה בר בר חנה על פי דרכי פרד"ס, מאת רבי שמואל ב"ר אליעזר מקלווריעא. קניגסברג, דפוס יהאן פרידריך דריסט, [תקכ"ד 1764]. הסכמת הגר"א מווילנא.
מעבר לשער נדפסה הסכמתו של הגר"א, עם הכותרת "הרב המה"ג נ"י [המאור הגדול נרו יאיר] סיני וע"ה [ועוקר הרים] איש האלוקי המפורסם מו"הרר אלי' חסיד מק"ק ווילנא יא"ע [יכוננה אל עליון]". זוהי אחת משתי הסכמות בלבד שנתן הגר"א. ההסכמה נכתבה ביום כ"ה סיון תקכ"ב, ובה מברך את המחבר: "ויפיק רצון מה' להוציאו לאורו, להחיות עם רב ולזכותם לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו".
בספר זה התפרשו מאמרי רבה בר בר חנה ב"דרך הדרוש", "דרך רמז" ו"דרך הסוד". המחבר כותב בפתיחה לספר כי הגאולה תלויה בלימוד התורה בארבע הדרכים - פשט, רמז, דרש וסוד, ובפרט בלימוד חכמת הקבלה, "כמבואר בזוהר שבזכות למוד ספר הזוהר יפקון מן גלותא... שאין אליהו נתגלה בעולם כי אם בלימוד הארבע דרכים שהם פרד"ס...". בפתיחה זו אף עורך המחבר חישובי קיצין, וכותב בין היתר על שנת תקמ"א כי היא שנת הגאולה: "ואם באנו לחשבון השעות מיומו של הקב"ה תמצא שבשנת תקמ"א וח' חדשים לפ"ק מאלף השישי אנו מצפים לישועה..." (ראה על כך: אריה מורגנשטרן, "חישובי-הקץ בספר 'דרכי נועם'", בתוך ספרו: מיסטיקה ומשיחיות, עמ' 125-130).
[2], קיז דף. 20 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם קרעים חסרים גדולים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות במסגרת השער ופגיעות רבות בטקסט, משוקמים ברובם במילוי נייר (עם השלמות בצילום). סימני עש קלים. כריכת עור חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 990.
שתי הסכמות יחידות שכתב הגר"א למחברי ספרים
הגר"א מווילנא לא נהג לכתוב הסכמות לספרים. יוצאים מן הכלל שני מחברים שזכו לקבל הסכמה בכתב מאת הגר"א. הראשון הוא רבי אריה ליב עפשטיין, רבה של קניגסברג, והשני הוא רבי שמואל ב"ר אליעזר מקלווריעא; שניהם היו מקורבים לחוגו של הגר"א. רבי אריה ליב עפשטיין קיבל הסכמה על הדפסת ספרו (בהסכמת הגר"א לא נכתב על איזה ספר מדובר). הסכמה זו נדפסה בספר הלכה אחרונה וקונטרס הראיות, קניסברג תקי"ט, ולאחר מכן נדפסה בשנית כלשונה בסידורו אור השנים, קניגסברג תקכ"ה (ראה: וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 991). רבי שמואל מקלווריעא קיבל הסכמה על ספרו דרכי נועם.
מלבד זאת, ידועה הסכמה בעל-פה מאת הגר"א על הספר פרי יצחק, לרבי יצחק אייזיק מפולוצק, שנדפס בהורודנא תקנ"ח. הסכמה זו לא נדפסה בספר פרי יצחק עצמו, אלא על גבי פיסת נייר נפרדת וצורפה לעותקים בודדים בלבד. ההסכמה חתומה על ידי תלמיד הגר"א רבי סעדיה ב"ר נתן נטע, ובה הוא מעיד כי שאל את הגר"א האם להדפיס את הספר פרי יצחק, והגר"א ענה לו: "ידפיס וידפיס".
שישה דפים בכתב-ידו של המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב, מגדולי תלמידי הגר"א.
לפנינו שישה דפים (רצופים) בכתיבה אוטוגרפית של המחבר רבי מנחם מנדל משקלוב, מתוך חיבורו על ספר משנת חסידים לרבי עמנואל חי ריקי, ביסודות חכמת הקבלה. חיבור זה נדפס בספר כתבי הגרמ"מ ז"ל, ירושלים תשס"א, כרך א', על פי כתב-היד שדפים ממנו נמצאים לפנינו (תוכן הדברים בדפים שלפנינו נדפס שם בדפים קפט-רד).
הגאון המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב (נפטר תקפ"ז), מראשוני העולים ב"עליית תלמידי הגר"א" ומייסד הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים. שימש את הגר"א מווילנא בשנותיו האחרונות, קרוב לשנתיים, וקיבל ממנו רבות בנגלה ובנסתר. על תקופה מיוחדת זו בחייו, כותב רמ"מ: "וה' נתן לי חן בעיניו ושמשתי אותו בכל כוחי, וכל אלו השתי שנים פחות שליש שהייתי אצלו לא זזתי ממנו, ואחזתיו ולא ארפנו, ולא משתי מתוך אהלו יומם ולילה, באשר הלך הלכתי, ובאשר ילין לנתי, ולא זזה ידי מתוך ידו כלל וכלל, ופתח הוא לי מפתח החכמה, ואמר לי כמה דברים פתחים יקרים...". כמה מחיבוריו של הגר"א נכתבו ונערכו על ידו, כגון הפירוש הידוע על משלי, הפירוש על הגדה של פסח, וההגהות ל"סדר עולם". לאחר פטירת רבו נטל על עצמו את עריכתם והוצאתם של חלק מכתבי-יד קודשו לאור, בהם חלקים מביאור הגר"א על השלחן ערוך.
בשנת תקס"ח עמד בראש הקבוצה הראשונה מתלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. התיישב תחילה בטבריה, ולאחר מכן בצפת. בשנת תקע"ו עלה לירושלים ובה הקים מחדש את הקהילה האשכנזית. לאחר מאמצים מרובים השיג רשיונות בניה מהשלטון הטורקי לצורך שיקום בית הכנסת 'החורבה', וכן הצליח לאסוף כספים כדי לשלם לערבים את החובות הישנים על המקום (רק באלול תרכ"ד נחנך בית הכנסת 'החורבה', לאחר עיכובים רבים ושונים). רבי מנחם מנדל נודע במיוחד בהשגותיו העמוקות והגבוהות בתורת הנסתר, ובימי שבתו בארץ ישראל חיבר חיבורים עמוקים בתורת הקבלה. חלק מחיבוריו אלה נדפסו בשנת תשס"א תחת השם 'כתבי הגרמ"מ'. בירושלים היה יושב כל שעות היום עטור בטלית ותפילין ועוסק בתורה בפרישות, בקדושה ובטהרה. בערבי שבתות היה יוצא מחוץ לירושלים לעסוק בקבלה בהתבודדות. בכתביו הוא מספר על חזיונות שמימיים ועל סודות התורה שנגלו אליו משמים, ועל נשמת רבו הגר"א שהתגלתה אליו כדי להאיר עיניו בסודות התורה, פעם בכותל המערבי, פעם בקבר רחל ופעם בהר הזיתים. "וזקני ירושלם מספרים על הרמ"מ שאמר: אם יצטרכו לאפר פרה של משה יראה איפה הם, ואמרו עליו שהיה רואה בכל תשעה באב שני עמודים שחורים על הר הבית... ועוד כאלה ספרו לנו זקני הדור מפלאי הגאון הגדול הזה" (רבי אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 161 , בשם רבי יעקב משה חרל"פ). היה מתנגד חריף לחסידות עד סוף ימיו.
[6] דף (12 עמודים כתובים בכתב-ידו של רבי מנחם מנדל משקלוב). 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים. דהיית דיו במספר מקומות. קרעים בשוליים ובלאי.
נכתב כמכתב בקשה אישי שנמסר לשד"ר רבי צבי הירש ב"ר יהודא, עם מקום ריק למילוי שם הנדיב ע"י השד"ר. "אחרי הברכה... יבושר לו משלש' ערי הק' ירוש' וצפת"ו ויושביה ומיישביה... מתלמידי דבי רב תנא קדוש ה' אור העולם הגאון החסיד אמיתי רבן של כל בה"ג רבינו אליהו ז"ל מווילנא יצ"ו".
החותמים הם הרבנים: "חיים כהן שהי' אב"ד פינסק והגליל" [כיהן כעשרים שנה ברבנות פינסק והיה מקובל גם על החסידים, עלה לצפת בשנת תקפ"ו וכיהן בה ברבנות עד פטירתו בשנת תקצ"א]; "ישראל בעל ס' תקלין חדתין מעה"ק צפת"ו" [רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א]; "נתן נטע בהרב החסיד מוהר"מ מענדל ז"ל מירושלם עה"ק ת"ו" [נקרא רבי נטע הגדול, היה מראשי הקבוצה של העליה הראשונה של תלמידי הגר"א בתקס"ט. אביו רבי מנדל משקלוב עלה שנה קודם והכין את הקרקע לעליה זו. נפטר בירושלים תשרי תר"ז, ועל מצבתו נכתב "הרב חסיד וענו"]; "נתן נטע בהרב אאמ"ו הח' המפו' מו"ה סעדי' זללה"ה מעה"ק ירושת"ו" [צדיק וחסיד, זכה לשמש את הגר"א וקרא לפניו משניות בעל-פה. אביו רבי סעדיה היה ראש ורבן של תלמידי הגר"א שעלו לירושלים. נפטר תר"ט]; "הקטן ארי' ליב בהרב מוהר"ר רבי יוסף זצללה"ה ליאון" [מראשי הישוב האשכנזי בצפת]; "ארי' בא"א מו"ה ירחמיאל זללה"ה נאמן הכו'[לל] דירוש'[לים] ת"ו" [רבי אריה ליב ב"ר ירחמיאל מארקוס מקיידאן (תק"ס-תרל"ז), נאמן כולל הפרושים בירושלים וממייסדי ביהכנ"ס "החורבה"]; "שלמה זלמן במוהר"ז וואלף הכהן" [שד"ר ארץ ישראל, חותנו של רבי יעקב ספיר, נפטר בכלכותא שבהודו בשנת תר"ז].
[1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.
דף גדול בכתב-יד, אגרת בשפה הערבית שנשלחה מטעם קהילת יהודי צפת אל הקונסולים של מדינות אירופה [שישבו בחיפה], עם קריאה נרגשת לעזרה בעקבות חורבן העיר ברעידת האדמה, ובעקבות הפרעות שספגה הקהילה קודם לכן בעת "מרד הפלאחים"; בחותמת האדמו"ר רבי אברהם דוב מאווריטש בעל "בת עין", וחותמת רבי גרשון מרגליות [ראש עדת החסידים]. צפת, שבט [תקצ"ז] 1837. מסמך היסטורי לתולדות קהילת צפת.
דף בפורמט גדול, כתוב בערבית. בשולי האגרת, בצד שמאל, חתימה בערבית (כנראה ע"י סופר) של "אברהם דוב - נציג נתיני רוסיה בצפת" (תרגום מערבית), ולצדה חותמתו (בעברית): "אברהם דוב מזיטמר". בצד ימין, מופיעה חתימה בערבית (כנראה ע"י סופר) של "גרשון - נציג נתיני אשכנז" (תרגום מערבית), עם חותמתו (בעברית - קשה לקריאה).
באגרת מתואר מצבם הקשה של יהודי צפת לאחר רעידת האדמה שבה נהרגו כאלפיים מיהודי העיר, טרגדיה שנוספה על הפרעות והביזה הגדולה שערך אספסוף ערבי מקומי ביהודי העיר זמן קצר קודם לכן, במהלך "מרד הפלאחים". הם כותבים על הזוועות שחוו במהלך הפרעות, ביניהן רצח ופציעה של אנשים, נשים וטף, חילול כבודן של נשים, ועוד, ומספרים שאל הצרות האלה נוספה כעת רעידת האדמה שהחריבה את בתיהם על מעט הרכוש שנותר להם, הרגה אלפים, והותירה פצועים רבים ללא מזון וללא כל קורת גג. הכותבים מבקשים מקונסולי המדינות להתערב לטובתם ולפעול שיקבלו תמיכה ועזרה.
בראשית המאה ה-19 היתה צפת אחת מן הקהילות החשובות בארץ ישראל. מלבד הקהילה הספרדית, התקיימו בה שתי קהילות ידועות: קהילה חסידית, מיסודם של תלמידי הבעש"ט, ולצדה קהילת תלמידי הגר"א. בשנות השלושים של המאה ה-19 (שנות התק"צ) עמד בראש העדה החסידית האדמו"ר רבי אברהם דוב מאווריטש. בראש קהילת ה"פרושים" עמד רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א. באותה עת פקדו את העיר שני אסונות גדולים שהביאו לחורבנה: הראשון הוא פרעות צפת שבאו בעקבות מרד הפלאחים בשנת תקצ"ד (1834), והשני - ה"רעש" - רעידת האדמה הקטלנית בשנת תקצ"ז (1837).
מרד הפלאחים פרץ בעקבות גזירת הגיוס של מוחמד עלי, שליט מצרים (ששלט גם על ארץ ישראל), ובנו איברהאים פאשה, שהחילה חובת גיוס כללית על האוכלוסיה המקומית. השבטים המוסלמים התקוממו נגד חובת הגיוס הזו ויצאו למרד עממי. במהלכו ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית, שכללו מעשי שוד, רצח ועינויים אכזריים. קהילת צפת היתה אחת הנפגעות העיקריות בפרעות אלו. מלבד הפגיעות בנפש, ערכו המורדים ביזה ברכוש היהודי. שדדו את תכולת הבתים הפרטיים והחריבו אותם, התפרצו לבתי הכנסיות ובתי המדרשות, קרעו וחיללו ספרי תורה וספרי קודש. הם התפרצו גם לבית הדפוס של רבי ישראל ב"ק, הרסו את המכונות ואת הציוד, והשחיתו את הספרים שבו. רק הספר "פאת השולחן" של רבי ישראל משקלוב, שעמד על מכבש הדפוס, ניצל בנס. הספר נדפס לאחר שיקום בית הדפוס, בשנת תקצ"ו, ובהקדמתו תיאר רבי ישראל את המאורעות: "מרדו גויי פראי אדם שכנים הרעים אשר בעירנו וכפרים בשר המושל בכל ארץ מצרים וא"י והסירו מורא המלכות ויבואו על העיר חגורי חרבות ורמחות בכל בתינו להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד... שללו וגזלו כל אשר בבתינו וישברו כלי הבית וחלונות ויקחו כל מידי דמיכל ומשתי.... ויריקו כל העיר... ויחרבו כל הדפוס ושללוהו... באו גוים בנחלת ה'... בתי מדרשנו ובכ"נ ויטמאו היכלי קדשינו וישליכו כל חמדתינו ספרי תורתינו ארצה ויענו נשים כשרות עליהם...".
בעוד הקהילה מלקקת את פצעיה מהפרעות הגיעה רעידת האדמה והחריבה כליל את העיר. רעידת האדמה אירעה בכ"ד טבת תקצ"ז, בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות. היא פגעה גם בטבריה, שכם וערים נוספות, אך הנפגעת העיקרית היתה העיר צפת. רבי ישראל משקלוב, ששהה באותה עת בירושלים, תיאר את האסון באיגרת ששלח אל ה"חתם סופר": "גדול היה השבר בגליל הקודש: נחרבו הבתים והבתי כנסיות כולם דספרדים ואשכנזים ונהרגו צדיקים, חסידים ומלמדים עם תלמידיהם ונשים ותשב"ר ויונקי שדים. אוי לדור שכך עלתה בימיו... מכוללנו שבצפת ניצלו ר"פ נפשות... וק"מ נפשות נמקו ונהרגו בעו"ה... וארבעים לא נמצאו ובתיהם קבריהם. ומכולל החסידים הי"ו נהרגו ת"ק נפשות וכמו ת"ק נשארו... ומכולל הספרדים הי"ו נהרגו רובם וכל הרבנים החכמים הצדיקים הטובים..." (אגרות סופרים, חלק ב, סימן סב).
תיאור נוסף של האסון מופיע באגרת אחרת ששלח רבי ישראל משקלוב אל רבי צבי הירש לעהרין. שם מודיע לו כי האדמו"ר בעל "בת עין" ורבי גרשון מרגליות (החותמים לפנינו) שרדו את רעידת האדמה: "יבושרו כי גם ידי"ן [=ידיד נפשי] הרב הה"ג כמהר"ר אברהם דוב נר"ו והרב כמהר"ר גרשון מרגליות נר"ו נשארו לחיים..." (יערי, אגרות ארץ ישראל, סימן נד).
רבי ישראל משקלוב ראה ברעידת האדמה חלק מסימני הגאולה [בעקבות מאמר חז"ל: "בעקבתא דמשיחא הגליל יחרב"], אך ה"חתם סופר" מצא לכך סיבה אחרת. בהספד שנשא "על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל" בבית הכנסת בפרשבורג, בחודש אייר באותה שנה, אמר ה"חתם סופר" כי רעידת האדמה אירעה כעונש על כך שהעולים העדיפו את העיר צפת על פני העיר ירושלים: "רעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים, וקנאת ירושלים עשתה זאת... והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת... וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלם נשכחה לגמרי... שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלם... וצדיק ה' המביט לארץ ותרעד..." (דרשות חת"ס, חלק ב', עמ' 778-780).
האדמו"ר בעל "בת עין" החתום לפנינו, סבל רבות גם בפרעות מרד הפלאחים בשנת תקצ"ד ורוב רכושו נשדד. לאחר מכן ניצל בנס מרעידת האדמה בשנת תקצ"ז. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת הרעש. כאמור, רעידת האדמה אירעה בשעת תפילת המנחה. הרב מאַבְריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ, וכל הקהל סביבו אחז באבנטו. כל הבניין התמוטט, מלבד שטח מצומצם בו היו הרב והציבור. [לאחר זמן, סיפר הרב מאַבְריטש כי ראה שהרעש היה שלא כדרך הטבע מאחר שהאבנים נזרקו לצדדים ולא נפלו למטה לארץ מחמת הכובד. אזי הבין שכח הסט"א תקיף, לכן נשכב בהכנעה על הארץ - "חבי רגע עד יעבור זעם"]. בשלט בבית מדרשו בצפת, שתלוי עד היום, נכתב: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש ר' אברהם דב האדמו"ר מאבריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".
האגרת שלפנינו נכתבה כחודש לאחר רעידת האדמה. בעקבות רעידת האדמה עזבו רבי ישראל משקלוב וחבריו את העיר צפת וביססו את קהילת ה"פרושים" בירושלים. בשנה שלאחר מכן שוב נפגעה העיר צפת מביזה שערכו השבטים הדרוזים, אז נשבה האדמו"ר בעל "בת עין" ושוחרר לאחר שהקהילה שילמה כופר עבורו.
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דוב מאווריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. עמד בקשרים גם עם הרב מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין, רבי אהרן מטשרנוביל ורבי אהרן מז'יטומיר. כיהן תקופה קצרה כאב"ד חמעלניק, אך רוב שנותיו (כארבעים שנה) היה אב"ד העיר אווריטש שעל שמה נודע כ"הרב הקדוש מאווריטש". בשנת תקפ"ה עבר לעיר ז'יטומיר ונתמנה שם לראב"ד בית הדין.
בשנת תקצ"ג עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת, שם יסד את בית מדרשו והיה לרב ומנהיג של קהילות החסידים. אישיותו הגדולה הביאה לקירוב לבבות גדול בין כל חלקי הקהילה החסידית וכן לקשרים טובים עם הקהילה הספרדית וקהילת ה"פרושים". הגאון רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א וראש קהילת ה"פרושים" העריצו מאד ובצוותא חדא ניהלו את כל ענייני הציבור בעיר. היה לומד בחברותא עם הרב הקדוש רבי ליב "בעל היסורים". השיב רבים מעוון והיה מייעץ לבעלי-התשובה לעסוק הרבה בלימוד משניות.
באסונות שפקדו את צפת בשנים תקצ"ד-תקצ"ח התגלתה ביתר שאת דמותו הרוחנית כאב, מנהיג ואחיסמך לכל הניצולים, על אף שהיה בעצמו בין הנפגעים. פעל רבות להשגת סיוע ועזרה מבחוץ (כפי שמשתקף גם מהמסמך שלפנינו), שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא נתן לנטוש את העיר הקדושה. נפטר במגפת הדבר בשנת תר"א ולאחר פטירתו פסקה המגפה. נקבר במערת הצדיקים בבית החיים של צפת, על יד קברם של רבי אריה ליב מוולטישסק ורבי דוד שלמה בעל ה"לבושי שרד". סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל. [עד היום כסא מושבו עומד בבית מדרשו "בת עין" בעיר העתיקה בצפת, שם גם נמצאים ספר התורה שלו עם ארון הקודש והבימה המקורית ועוד חפצי קודש המיוחסים אליו. גבאי בית הכנסת מספרים על ישועות שנושעו אנשים לאחר ישיבה על כסאו]. ספרו הקדוש "בת עין" נדפס בירושלים תר"ז ובז'יטומיר תר"י, במהדורות שונות זו מזו (ראה פריטים 134-135), ונחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות.
דף גדול, 68 ס"מ. נייר עבה. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. מספר קרעים בסימני הקיפול.
מקור: אוסף ז'אן ז'אק פייר דמזון (1807-1873), מזרחן ודיפלומט רוסי, פרופסור לשפות המזרח התיכון.
נכתב אל קהילות "ערי מערב החיצון" [תוניס, לוב ואלג'יריה] בבקשה לקביעת "קופות קבועות" למוסדות התורה והחסד בעיר הקודש טבריה.
כתיבת סופר נאה, בכתיבה ספרדית עם הדגשות בכתב מרובע. חתימות מסולסלות של חכמי הספרדים בעיר טבריה: רבי רפאל אברהם כלפון, רבי שמעון עבאדי, רבי יצחק אבואלעפיה, רבי אליהו[?] בן נאים, רבי אברהם הכהן דוויק רבי משה בהלול, רבי יצחק אברהם בקיריה, רבי יוסף מלכא ורבי רפאל מאמאן. בראש החותמים מופיעה חותמתו של הרב הסניור רבי "חיים שמואל הכהן - חכם באשי". חותמות נוספות של בית המדרש בקבר רבי מאיר בעל הנס ושל "כוללות ערי הקודש טבריא... דק"ק הספרדים...".
[1] דף. 39.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים קלים. בלאי וסימני קיפול. קרעים קלים בשוליים ובקפלי הנייר.
תעודת המלצה לאברך מצפת, בנן של קדושים - מצאצאי רבי אהרן הגדול מקארלין ורבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, הנוסע לאירופה למרחצאות המרפא וזקוק לעזרה כלכלית.
חתומים: "הק' רפאל בהרב זצ"ל אב"ד" [רבי רפאל זילברמן, רבה של צפת]; "הק' אברהם יהושע העשיל ראבין" [רב ואדמו"ר מצאצאי רבי נפתלי מרופשיץ, כיהן כרב בסוקולוב ובריישא. בשנת תר"ן הגיע לצפת, בה כיהן כרב לקהילת עסטרייך במשך כעשרים שנה]; "הק' מנחם מענדיל יאמינפעלד"; "הק' אלטיר קרעמיר"; "הק' ברוך דוד הכהן" [רבי ברוך דוד כהנא בעל "ברכת הארץ"]; רבי "יוסף ב"ר אפרים מיאססי" [מרבני יאסי שעלו לצפת, ומשנות התר"מ מראשי "כולל רומניה" בצפת; אנצי' ליהדות רומניה, ב, עמ' 532]; "הק' נפתלי בהרב ר' יהודא ברוך זללה"ה" [בלויא]; "הק' שמואל רויזינשטראך"; "הק' דוד סגל"; "הק' צבי בר מאיר נרז"ל זצלל"ה" [רבי אפרים צבי ב"ר מאיר ברז"ל, ממונה כולל ויז'ניץ בצפת]; "הק' איציק הערשקאוויטץ"; ו"הק' ח"י יצחק אייזיק צבי טעסליר".
בשולי הדף המלצה נוספת, בכתב-יד וחתימת רבי שלמה יוסף יאודה חכים, הכותב: "גם אנחנו חו"ר ק"ק ספרדים הי"ו, חלותינו היא בעד המוכ"ז היקר הנז'[כר] ואשרי אנוש יעשה זאת...".
[1] דף קלף. 47 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים כתוצאה מהדבקות נייר דבק חומצי. סימני קיפול. קרעים ובלאי. מספר קרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט.
" נזר נשיאות ואמרכלות ארץ הקדושה ת"ו - כתר תורה וגדולה ושם טוב... בסימן טוב ובמזל טוב... תפארת גדולה ועטרת ישועה למע"כ קדושת מרן אדמו"ר הרב הגאון הצדיק יסוד עולם, קודש הקדשים מזרע אראלים ותרשישים... שר התורה, בוצינא דנהורא... פאר הדור והדרו, קדוש ישראל... אבינו מרחמנו עטרת ראשנו וגאון עוזנו, איש אלוקים קדוש, פאר מקדושים... אב רחמן לעניי אה"ק, המפורסם בצדקתו וקדושתו רשבה"ג כקש"ת מוהר"ר מנחם מענדיל שליט"א בהרה"ג הצ' מוויזניצא, הג' אבדק"ק אובער-ווישא והגליל יע"א - נשיא אלוקים ואמרכל אה"ק...".
נשיאות ארץ הקודש של אדמו"רי בית ויז'ניץ, החלה באדמו"ר הראשון מויז'ניץ - רבי מנחם מנדל הגר בעל ה"צמח צדיק" (תק"צ-תשרי תרמ"ה), שעסק רבות באיסוף וגיוס כספים לטובת עניי צפת וטבריה ובחלוקת מעות ארץ-ישראל. עם השנים הקים ה"צמח צדיק" את "כולל ויז'ניץ" והעמיד בראשו את נאמניו רבי משה ברומער (משב"ק חצר הקודש בויז'ניץ) ורבי משה חר"ג (צייגר) מנכבדי הקהילה החסידית בצפת. לאחר זמן הפך "כולל ויז'ניץ" לכולל המרכזי ליוצאי בוקובינה וגליציה המזרחית, כשתחתיו פעלו הכוללים "כולל לבוב" ו"כולל קוסוב". בנו האדמו"ר רבי ברוך הגר (תר"ה-תרנ"ג), בעל ה"אמרי ברוך", המשיך את פועלו של אביו הקדוש כ"נשיא ארץ ישראל". לאחר פטירת ה"אמרי ברוך" נהגו כל בניו באדמו"רות, ובראשם הבכור רבי ישראל בעל ה"אהבת ישראל" שהוכתר כאדמו"ר בעיר ויז'ניץ, ואחיו האדמו"ר רבי חיים הגר - ה"טל חיים" (תרכ"ג-תרצ"ג) שהוכתר לאדמו"ר באוטיניה (הסמוכה לסטניסלב). בשנת תרנ"ה התמנה רבי חיים מאוטיניה ל"נשיא ארץ ישראל" ועמד בראש מפעל גיוס הכספים של כולל בוקובינה.
לאחר פטירת ה"טל חיים" בשנת תרצ"ג עברה "נשיאות ארץ הקודש" לאחיו הגדול האדמו"ר מויז'ניץ רבי ישראל הגר בעל ה"אהבת ישראל", שכיהן בתפקיד זה כשלוש שנים. לאחר פטירת ה"אהבת ישראל" נהגו ארבעת בניו הקדושים באדמו"רות, רבנות והרבצת תורה בערים שונות: ה"שארית מנחם" בעיר ווישיווה, ה"אמרי חיים" בעיר גרוסוורדיין, ה"דמשק אליעזר" בעיר ויז'ניץ, וה"מקור ברוך" בעיר סערט. בראש האחים עמד האדמו"ר בעל ה"אמרי חיים" (בנו השני של ה"אהבת ישראל") שניהל ביד רמה את חצר הקודש של אביהם בעיר גרוסוורדיין, אולם "נשיאות ארץ הקודש" נמסרה לאחיו הבכור רבה של ווישיווא בעל ה"שארית מנחם".
האדמו"ר מווישווא, הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל הגר (תרמ"ה-תש"א, אנצי' לחסידות, ג, עמ' צה-צו), בנו של ה"אהבת ישראל" מוויזניץ. משנת תרס"ח כיהן כאב"ד העיר וויזניץ. משנת תרפ"א אב"ד ווישווא (אויבר-וישא Vișeu de Sus), בה הקים את ישיבת "בית ישראל". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו החל לכהן באדמו"רות. מראשי "אגודת ישראל" וחבר "מועצת גדולי התורה". תורתו נדפסה בסדרת הספרים "שארית מנחם", על התורה, מועדים ושו"ת.
התעודה שלפנינו לא הושלמה, ואיננה חתומה. את התעודה הכין, כפי הנראה, ר' יוסף צבי גייגר, חתנו של רבי משה חר"ג הנ"ל. גייגר היה סופר ועסקן מוסדות התורה והחסד בצפת, אמן וצייר רב כשרון, ונודע כאבי הציור הצפתי.
[1] דף גדול. 62 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי דיו סגולה שנשפכה על הדף (יתכן שבשל כך, הופסקה הכנת התעודה שלפנינו, ואנשי ה"כולל" בצפת לא חתמו עליה לבסוף).
• איגרת "שנה טובה" מודפסת בדיו זהובה, מעוטרת באיורי המקומות הקדושים, עם מילוי בכתב-יד וחתימת הגאון רבי אריה ליב ראשקעס. דף כפול; בצדו השני מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי אריה ליב ראשקעס. ירושלים, אלול תרנ"ט [1899].
רבי אריה ליב ראשקס (תקצ"ח-תרע"ד), גאון נודע, מגדולי רבני ווילנא וירושלים. חתן הגאון רבי שמעון זרחי אב"ד טבריג בעל "נחלת שמעון". כיהן כאב"ד שניפשוק, מפרברי ווילנא. מחבר "אבן לשם בדביר" - ביאורים על ספר ראב"ן (ירושלים תרע"ג). חתנו רבי מאיר באסין מילא את מקומו ברבנות שניפשוק, לאחר שעלה לירושלים (ואחריו כיהן במשרה זו חתן-חתנו, רבי ישראל זאב גוסטמן, שלימים הקים את ישיבת ראמייעלס בירושלים).
• איגרת "שנה טובה" מעוטרת באיורי המקומות הקדושים, עם מילוי בכתב-יד וחתימת הגאון רבי נתנאל חיים פאפע. בצדו השני של הדף, מכתב בכתב-ידו וחתימתו. ירושלים, [שנות התר"נ-תר"ס בקירוב].
רבי נתנאל חיים פאפע (תקצ"ד-תרס"ו), גאון מופלג ומרביץ תורה כל ימיו. איש אשכולות שידיו רב לו בכל מקצועות התורה וענפיה. נולד באנטיפוליה הסמוכה לבריסק דליטא. בשנת תרנ"א עלה לירושלים, בה הדפיס את חיבוריו על הגדה של פסח, על מגילת אסתר ועל הסידור, ומאמרים בהלכה שנדפסו בכתבי עת שונים. הותיר אחריו כתבי-יד רבים, שחלקם נדפסו בשנים האחרונות בסדרת ספרי "דובר ישרים" על חמשה חומשי תורה, ובספר "אורח ישרים" על מסכת כריתות. בספריו מובאות הסכמות גדולי ירושלים: רבי שמואל סלנט, האדר"ת, ה"ישא ברכה", ה"שדי חמד", הראי"ה קוק ורבי יוסף חיים זוננפלד, הכותבים כולם בהערכה רבה על גדולתו בתורה וביראת שמים. בהלווייתו הכריזו רבני ירושלים על "ביטול מלאכה" לכבוד תורתו (למרות שלא כיהן ברבנות).
• איגרת "שנה טובה", עם מילוי בכתב-יד וחתימת רבי מרדכי ברקוביץ "בן הרב דלאחאווא זצוק"ל", שנשלחה אל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד. [צפת?, שנות התר"ע-תר"פ בקירוב].
הרה"צ רבי מרדכי ברקוביץ (נפטר תש"ב), בן-זקוניו של הגאון המקובל רבי אברהם דובער אב"ד לאחובה (נפטר תר"ס). בתו היתה אשת הגאון המקובל רבי עקיבה פרוש, בעל "משנת ר' עקיבה".
• איגרת "שנה טובה", עם מילוי בכתב-יד וחתימת רבי ירחמיאל מרגליות. ירושלים, [שנות התר"ס].
רבי ירחמיאל מרגליות, מתלמידי ה"דברי חיים" מצאנז (ראה: מקור חיים, מיכלזון, בילגוריי, תרע"ב, דף יג). עלה לעת זקנתו לירושלים, בשנת תר"ס בקירוב.
• "לוח ירושלמי לשנת תרס"ו", ובצדו השני איגרת "שנה טובה" מודפסת, עם מילוי בכתב-יד וחתימת רבי ישעיה פיבער. ירושלים, [תרס"ו 1905].
• "לוח ירושלמי לשנת עת"ר", ובצדו השני איגרת "שנה טובה" מודפסת, עם מילוי בכתב-יד וחתימת רבי בעריל פיבער. ירושלים, [תרס"ט 1909].
6 איגרות. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ד"ר חיים גרוסמן.
• מכתב אל נדיבי הגולה בחתימות רבני וממוני צפת, הקוראים לתמוך במגביות "ועד הכללי - כנסת ישראל". [צפת, שנות התר"פ בקירוב]. חתומים: "יעקב צבי באהר"; "אברהם ליב זילבערמאן ראב"ד"; "יוסף ליבמאן" [ר' יוס'ל חאטינער, שייסד מחדש את בית המדרש של חסידי בויאן בצפת]; רבי "אפרים שרגא בהרה"ג אב"ד קוואהל" [הרב ויינגוט]; "שלמה ברב הר' נפתלי דוד זללה"ה"; ועוד חותמים.
• מכתב מטעם "כולל באקאווינא" בצפת, אל האדמו"ר רבי ישראל בעל "אהבת ישראל" מויז'ניץ - "...עטרת ראשנו אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש... אור ישראל שליט"א, נשיא ואמרכל אה"ק ת"ו", בחתימות תושבי כפר משמר הירדן, אשר קיבלו את מעות החלוקה שנשלחו עבורם. משמר הירדן, טבת תרצ"ד [דצמבר 1933].
• מכתב (2 עמודים) בכתב-יד וחתימת הגאון רבי אברהם חיים נאה, אל ועד שכונת מאה שערים - בקשה להשתתף בהוצאות הדפסת ספריו "קצות השולחן". ירושלים, ת"ש [1940].
• מכתב בחתימת המגיד הירושלמי הגאון הצדיק רבי בן ציון יאדלר. ירושלים, תשכ"א [1961].
• מכתב בכתב-יד וחתימת רבי עמרם ברש"י בלויא, המלצה לעזרה לרבי יצחק דוד גוטפרב "המפורסם ברב צדקתו, תמימותו וחסידותו". ירושלים, טבת תשל"ב [1971].
5 מכתבים. גודל ומצב משתנים.
מכתב (4 עמודים; לא חתום) בכתב-ידו של הגאון האדר"ת - רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים ראב"ד ירושלים. ירושלים, אדר ב' תרס"ב [1902].
תשובה הלכתית, בשאלה בהלכות כלאי הכרם, האם מותר לזרוע בחודשי החורף תורמוס בין שורות כרמי הגפנים, "ובעלות הצמחים בטרם יעשו שרביטין יחרשו עליהם ויהפכום וירקבו ויעשו זבל". במסקנת התשובה כותב האדר"ת "אחרי כל זאת הנני מצטרף להמסכימים לכבודו להתיר זריעת התורמוסים בין הגפנים ע"י גוי, ובאופן שלא יהיה חשש שום הרכבה...".
נכתב על נייר מכתבים רשמי של האדר"ת. בראש התשובה נכתב "לידידי השואל כענין, הרב", ללא שם הנמען. [כפי הנראה זו טיוטה למכתב שנשלח אל הרב יואל משה סלומון, ראה להלן].
שאלה הלכתית זו נדונה רבות בין חכמי ארץ ישראל באותה תקופה. תשובה נוספת בנושא זה מאת רבי אריה ליב ראשקעס נדפסה בספרו "קונטרס בדין השמיטה" (ירושלים, תר"ע, עמ' נט-סד), וראה עוד: הרב יוסף צבי הלוי, כרם הארץ, עמ' קיב-קיג; הרב חנוך גרוסברג, נטע הלולים עמ' פ.
תשובה מהאדר"ת בענין זה, אל הרב יואל משה סלומון, נדפסה בקונטרס "שתי תשובות בענין כלאים ושמיטה, מרבני עיה"ק ירושלם ת"ו, על שאלות שנשאלו מאכרי המושבות באה"ק" (ירושלים, תרס"ב). בתשובה המודפסת יש הרבה שינויי נוסח ושינויי עריכה מהתשובה שלפנינו בכתב-ידו של האדר"ת. יתכן כי המכתב שלפנינו הוא טיוטה למכתב אחר שנשלח ופורסם בקונטרס הנ"ל, או שהרי"מ סלומון ערך מחדש את התשובה שלפנינו, בהרחבת הדברים להוצאתם לאור בקונטרס הנ"ל.
הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים - האדר"ת (תר"ה-תרס"ה) אב"ד פוניבז', מיר וירושלים. נודע מילדותו באהבת הלימוד ובהתמדתו, בצדקותו ובמידותיו הנעלות. גאון מופלא, בקי וחריף, היודע את כל התורה כולה, ומחדש בה חידושים גאוניים. עודו רך בשנים כבר נתמנה לרבנות העיר פוניבז'. לאחר כעשרים שנה עבר לכהן ברבנות מיר, ומשם נקרא ע"י רבי שמואל סלנט, רבה הישיש של ירושלים, לעלות לכהן תחתיו ברבנות עיה"ק. נפטר בשנת תרס"ה, בגיל 60, כשלוש שנים לאחר שעלה לירושלים, עוד בחיי הגר"ש סלנט [שנפטר בשנת תרס"ט קרוב לגיל מאה]. הותיר אחריו בכת"י למעלה ממאה חיבורים, שרובם לא נדפסו.
חתנו היה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי של ירושלים וארץ ישראל. לאחר פטירת האדר"ת כתב הראי"ה את הספר "אדר היקר", בו העלה קווים לדמותו המרוממת של חותנו. בהקדמתו לספר כותב הראי"ה: "אחד מהחזיונות הנפלאים שיש בידם לרומם נפש המסתכל בהם, היו בימינו חיי איש המורם מעם, מו"ח הגאון הצדיק פאר עמנו מרן אליהו דוד ראבינאוויטץ תאומים זצ"ל... תמיד היה משפיע על חוגו רוממות נפש, קדושה ותפארת... היה מלא תורה ויראת ה', מדות קדושות ונשגבות, ומעשים טובים עד להפליא". בספר זה מאריך הראי"ה על סוגי החיבורים של חותנו, שבחלקם הם מערכות ארוכות וחלקם הם הערות קצרות והברקות: "אצלו היתה גם אהבת הפלפול פרי החסידות, אהבת השם יתברך ואהבת התורה שהיתה חרותה על לבבו... לא קטנו בעיניו אף ההערות היותר קטנות בכל מקצוע שבתורה, וכולם היו חביבים עליו כנפשו".
דף כפול (4 עמ' כתובים), נייר מכתבים רשמי. 22.5 ס"מ. מצב טוב.
חוברת זו יצאה לאור לקראת בנייתה של שכונת "שערי חסד" באותה שנה. בדף האחרון, לאחר פירוט מטרות החברה ותקנותיה, מופיעה "תעודת חבר" מודפסת עם מילוי בכת"י לחבר ר' ישכר בעריש קארינבלאט, ועם 13 חתימות - חתימות ידם של רבני ירושלים ושל גבאי ומנהלי החברה: רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי אריה ליב בהררא"ד [ר' ליב דיין], רבי יואל משה סלומון, רבי דובער הלוי עפשטיין, רבי מנחם נחום כץ, רבי נחום בערגמאן, רבי דובער אטינגר, רבי יחיאל מיכל טוקאצינסקי, רבי אלי'[הו] ראם, רבי אברהם אהרן הלוי פראג, רבי זרח אפרים עפשטיין, רבי שמואל זנוויל שפיצר, רבי נפתלי פרוש גליקמאן.
[3], 4-12, [1] עמ' מודפסים + מספר דפים ריקים. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וכתמי רטיבות. כריכה חדשה.