מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- book (253) Apply book filter
- חסידות (141) Apply חסידות filter
- ספרי (135) Apply ספרי filter
- chassid (98) Apply chassid filter
- מיוחסים (73) Apply מיוחסים filter
- import (73) Apply import filter
- ownership (73) Apply ownership filter
- letter (69) Apply letter filter
- יד (65) Apply יד filter
- manuscript (60) Apply manuscript filter
- print (60) Apply print filter
- עם (59) Apply עם filter
- והקדשות (54) Apply והקדשות filter
- חתימות (54) Apply חתימות filter
- dedic (54) Apply dedic filter
- signatur (54) Apply signatur filter
- עותקים (52) Apply עותקים filter
- ספרים (50) Apply ספרים filter
- chassidut (43) Apply chassidut filter
- rabbi (37) Apply rabbi filter
- כתבי (36) Apply כתבי filter
- ומכתבים (32) Apply ומכתבים filter
- מכתבים (29) Apply מכתבים filter
- וכתבי (24) Apply וכתבי filter
- תמונות (24) Apply תמונות filter
- גרפיקה (24) Apply גרפיקה filter
- גרפיקה, (24) Apply גרפיקה, filter
- וחפצים (24) Apply וחפצים filter
- art (24) Apply art filter
- art, (24) Apply art, filter
- graphic (24) Apply graphic filter
- object (24) Apply object filter
- ודפוסי (23) Apply ודפוסי filter
- ישראל (23) Apply ישראל filter
- centuri (23) Apply centuri filter
- th (23) Apply th filter
- והקדשות, (21) Apply והקדשות, filter
- ועותקים (21) Apply ועותקים filter
- דפוס (20) Apply דפוס filter
- חכמי (19) Apply חכמי filter
- סאטמר, (19) Apply סאטמר, filter
- סאטמר (19) Apply סאטמר filter
- חסידויות (19) Apply חסידויות filter
- סיגט (19) Apply סיגט filter
- ופאפא (19) Apply ופאפא filter
- books, (19) Apply books, filter
- pupa (19) Apply pupa filter
- satmar (19) Apply satmar filter
- satmar, (19) Apply satmar, filter
- sighet (19) Apply sighet filter
בראש השער הקדשה בכתב-יד המחבר, אל הגאון רבי חיים צבי ברודא אב"ד שוועקשנא, מחבר הספרים "שארית חיים" ו"ריוח והצלה": "מתנה נתונה לכבוד הרב הגאון חו"ב מ' חיים צבי ברודא נ"י אב"ד דק' שוועקשנא, המחבר ס' שארית חיים וס' ריוח והצלה, ממני המחבר".
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוולוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו, רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח), עלה לירושלים בשנת תרי"ד והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בעיר. הנצי"ב מוולוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל ענייני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן, היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו. חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" - חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר"; אמרי שפר על הגדה של פסח; רנה של תורה על שיר השירים; וכן חידושים על הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא, ספרא וספרי.
[2], 3-134, [1] עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. שיקומים בנייר דבק בדף השער ובדף שאחריו. חותמות. רישומים. כריכה חדשה.
בדף השער הראשון, הקדשה בכתב-יד (קצוצה מעט): "מתכבדים אנו להגיש לפני כ[---] הרב הגביר כש"ת מו"ה דוד משה ש[---] הספר היקר הזה. יואל נא לקבל[ו]" עם חותמת "המו"ל אשת הגאון זצ"ל" [לפי השוואת כתב היד - יתכן שההקדשה נכתבה בכתב ידו של הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, שאשתו היתה נכדת המחבר הנצי"ב, וכידוע הוא היה מעורב בהוצאת הספר לאור].
הספר נערך לדפוס ע"י הנצי"ב בשנים תרנ"ב-תרנ"ג, בעת שבתו בוורשא לאחר סגירת הישיבה בוולוז'ין, ונדפס כחצי שנה לאחר פטירתו בחודש אב תרנ"ג, בהוצאת אשתו הרבנית [מרת בתיה מרים, בתו של ה"ערוך השולחן"] וצאצאיו, כפי שנכתב בשער: "בהוצאות אשת הגאון זצלל"ה ובניו".
[5], 6-178 עמ'; [2], 3-120 עמ'. 29 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים. חותמות ורישומים שונים. כריכה חדשה.
בדף המגן הקדמי הקדשה (3 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון הנודע רבי שלמה זלמן סענדר כהנא שפירא, שנתן את הספר כ"מנחה לדרשה" - מתנה לחתונה - "להחתן הנעלה... מו"ה נח שי'...".
בשער ובדפי המגן רישומים שונים (בהם חתימות של "יוסף שלמה שנקבום") וחותמות מהעיר ביאליסטוק.
הגאון רבי שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא (תרי"א-תרפ"ג), מגאוני ליטא המופלאים. נינו של רבי חיים מוולוז'ין, תלמיד הנצי"ב ובעל ה"בית הלוי". גדולי התורה וראשי הישיבות בליטא העריצוהו הערצה בלתי רגילה. בשנת תרמ"ה נבחר לרבה של מאלטש והקים בה את ישיבתו "ענף עץ חיים" (על שם ישיבת "עץ חיים" בוולוז'ין שנסגרה באותה עת), שהפכה לאחת הישיבות החשובות בליטא. בשנת תרס"ג עבר לכהן כרב בקריניק והעביר לשם את ישיבתו. בנו הוא רבי אברהם דובער כהנא שפירא אב"ד קובנה בעל ה"דבר אברהם". בשנת תרפ"א עלה רבי שלמה זלמן לארץ ישראל, התיישב בירושלים ונפטר כעבור זמן קצר. מחידושיו נדפסו שני כרכי "חידושי הגרז"ס" (מכון ירושלים, תשנ"ג).
[5], קכא דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדף המגן הקדמי חותמות של תלמיד המחבר הגאון רבי איצל'ה בלאזער: "יצחק בלאזער מלפנים רב בעי"מ פעטערבורג פעיה"ק ירושלם תובב"א". בדף המגן הנ"ל ובדף שאחרי השער חותמות נכדו הגאון רבי "אלי' אליעזר מישקובסקי רב דכפר חסידים". מעבר לשער הגהה בכתב-יד [כנראה של רבי שלמה בלאזער, בנו של רבי איצ'לה], ולצדה העתקה מאוחרת של הגהה זו בעט.
הגאון רבי יצחק בְּלאזר - הנודע בשם ר' אִיצַלֶ'ה פֶּטֶרְבּוּרְגֶר (תקצ"ז-תרס"ז), תלמידו הגדול של רבי ישראל מסלנט, ומפיץ תנועת המוסר בישיבות ליטא. גאון מופלג מגדולי גאוני דורו. איש מוסר, אשר נודע בקדושתו. בהוראת רבו הגרי"ס הלך לכהן ברבנות עיר הבירה סט. פטרבורג, שם כיהן בתפקיד רב ואב"ד בשנים תרכ"ב-תרל"ח. בשנת תרל"ח התפטר ממשרת הרבנות ועבר להתגורר בקובנא, ומשנת תר"מ עמד בראש הכולל בקובנא. לאחר תקופה התפטר אף ממשרה זו והמשיך את עבודתו בקודש כאיש פרטי. בכל תקופות אלו היה מוסר שיחות מוסר בחוג רעיו אנשי המוסר ובישיבת "כנסת ישראל" שבסלבודקה הסמוכה לקובנא. בשנת תרס"ב התכונן לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, ולשם כך מכר את ביתו ורכושו שבעיר קובנא, אך בסופו של דבר הגיע לארץ רק בשנת תרס"ד. בבואו ליפו נערכה לכבודו קבלת פנים בה הגיעו לכבודו רבים מגדולי ירושלים. לאחר בואו לירושלים התגורר ב"חצר שטרויס", יחד עם גדולי תנועת המוסר שעלו לירושלים. מחבר ספר שו"ת "פרי יצחק", שני חלקים.
[4], ב-לה דף. 24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רישומים. כריכה חדשה.
עותק מיוחס. בדף השער הראשון רישומי בעלות שונים: חתימת הגאון בעל "שערי תורה" - "חנני ד' בזה הספר נא'[ם] הק' ב' וואלף חב"ק ווערבוי והגליל"; "הספר הזה שייך לא"ד [לאדוני דודי] אדמ"ו הרב... מו"ה מיכאל שמעון מייא... חתמתי תלמידו ובן אחות אשתו הק' פייבל..."; "הק' חיים במו"ה אפרים דין פה ק"ק קאזמור לפ"ק" [תקנ"ד?]. חותמות בעלות רבות של האדמו"ר מקוסון-ארה"ב רבי פנחס שלום רוטנברג (תרנ"ב-תשכ"ו).
הגאון רבי בנימין וואלף לעוו (תקל"ז-תרי"א), בעל ה"שערי תורה", אב"ד ווערבוי שבהונגריה. בנו של הגאון רבי אלעזר לעוו בעל "מעשה רוקח" (תקי"ח-תקצ"ז). שימש ברבנות בכמה ערים בפולין, בבוהמיה ובהונגריה. גאון מפורסם, מגדולי דורם של בעל ה"חתם סופר" ורבי עקיבא איגר. רבים מגדולי ישראל היו תלמידיו, בהם בעל ה"מחנה חיים" וה"קול אריה". השאיר אחריו חיבורים בכל מקצועות התורה, מהם נדפסה סדרת ספריו המפורסמים "שערי תורה".
הגאון רבי מיכאל שמעון מייא (נפטר י"א סיון תקצ"ג) חיבר יחד עם אחיו רבי יוסף מייא את הספר "חידושי הגהות" על הטור שנדפס במהדורת דיהרנפורט.
שני החלקים בכרך אחד: [1], ב-רך דף; [1], ב-קכא, קיג דף. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש בדפים ראשונים ואחרונים. קרע חסר (משוקם) במרכז דף השער הראשון. כריכת עור חדשה.
בעמוד האחרון קולופון וסמל המדפיס "איצק מדפיס".
בדף המגן ובדף הראשון ארבע חתימות של הגאון רבי דניאל פרוסטיץ: "חנני אלקים בזה דניאל פרוסטיץ"; "דניאל פרוסטיץ". רישומים וסימונים בכתיבה מאוחרת, כפי הנראה מתהליך עריכת הספר מחדש לדפוס.
הגאון רבי דניאל מפרוסטיץ (תקי"ט-תר"ו), תלמיד מהר"ם ברבי אב"ד פרשבורג ודיין בפרשבורג מזמן רבי משולם איגרא. במשך השנים נתמנה לראש בית-הדין. בשנת תקס"ז יזם להעלות את ה"חתם סופר" על כס הרבנות בפרשבורג והיה ידידו הנאמן. [ראה אודותיו: "אישים בתשובות חתם סופר", עמ' קכג-קכו].
מז-סג דף. מספור דפים משובש. 34 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי. כריכה חדשה.
ספר ראשית למודים, בחכמות לימודיות וטבעיות, מאת ברוך בר"ל לינדא. ברלין, דפוס חברת חנוך נערים, תקמ"ט 1788.
ספר ראשית למודים היה הספר המדעי הראשון שפורסם בעברית בעת החדשה. מטרתו המקורית הייתה להקנות חינוך מדעי לילדים, אך למעשה שימש כספר מדע שימושי יחיד בקרב היהודים לאורך כל המאה ה-19. על אף שמחברו היה מחוגי ההשכלה והוא נכתב ברוח ההשכלה, התקבל הספר במדף הספרים היהודי גם בבתים שמרניים ונעשה בו שימוש על ידי רבנים אורתודוקסים - ראה להלן.
לפנינו העותק של הגאון בעל "ערוך לנר". בדף המגן הקדמי חתימת ידו: "יוקב בלאאמ"ו מ"ה אהרן עטלינגן נר"ו". חותמת הטבעה לצד החתימה: "A. R. Ettlinger - Altona".
הגאון רבי יעקב יוקב עטלינגר (תקנ"ח-תרל"ב 1798-1871), רב ראשי של אלטונה והגלילות ואב"ד אלטונה, מהבולטים שבמנהיגי יהדות גרמניה ומגדולי הלוחמים ברפורמה. בצעירותו כיהן כר"מ בישיבתו של אביו רבי אהרן עטלינגר (עטלינגען) בעיר קרלסרוא, והיה מתלמידיו המובהקים של רב העיר רבי אשר וואלרשטיין בן ה"שאגת אריה". למד גם בישיבת ווירצבורג אצל הגאון רבי אברהם בינג, והיה חברם של החכם יצחק ברנייס מהמבורג ורבי אלעזר ברגמן מירושלים. בשנת תקפ"ח בערך נתמנה לרב אזורי בגליל לאדענבורג (Ladenburg), והתיישב בעיר מנהיים הסמוכה, בה נתמנה כראש ישיבה ורב ה"קלויז" בעיר (באותה תקופה למד אצלו תלמידו הרש"ר הירש מהמבורג). בשנת תקצ"ו עבר לכהן כרב בקהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וונדסבק), שם הקים ישיבה חשובה.
רבי יעקב עטלינגר עסק כל ימיו בהרבצת תורה, וגדולי הרבנים בגרמניה היו תלמידיו, הידועים מביניהם: רבי שמשון רפאל הירש; רבי עזריאל הילדסהיימר; רבי צבי בנימין אויערבך אב"ד הלברשטט בעל "נחל אשכול"; רבי געטש שלזינגר מדייני המבורג; רבי אליהו מונק מדייני אלטונה ובנו רבי יהודה מונק אב"ד מארבורג; רבי זאב יצחק הלוי דינר מקלן בעל מחבר "לכבוד עמודי התורה"; רבי משה ווייסקופ רבה של פריז; ועוד תלמידים ידועים שפיארו את קהילות אשכנז בדורם.
מחבר הספרים "ערוך לנר" על מסכתות הש"ס, "ביכורי יעקב", שו"ת "בנין ציון", "מנחת עני" על התורה ועוד. מייסד ועורך הבטאון האורתודוקסי "שומר ציון הנאמן". ספריו נלמדים עד היום בהיכלי התורה, ודבריו מובאים רבות בספרי הפוסקים.
כבר בדורו נחשב כאחד מגדולי הפוסקים ושאלות הלכתיות הופנו אליו מירושלים ומרחבי העולם היהודי. רבי יוסף שאול נתנזון כתב בכמה היתרי עגונות, שאינו מסכים להתיר אלא אם יצטרף אליו "הגאון מאלטונא" ("שואל ומשיב", תליתאה, ח"ב, רטז; ח"ג, פז). בין רבני אשכנז הוא היה הסמכות העליונה, ואפילו הגאון מווירצבורג מהרי"ד במברגר כתב עליו: "ומאז נהגתי להביא כל הדבר הקשה לאחד מגדולי הדור, המהר"ם קארגוי ז"ל ומחותני הרב הגאון מו"ה יעקב עטלינגער... לפניהם הצעתי כל דבר הקשה" (שו"ת יד הלוי, ירושלים תשמ"ח, עמ' ס). לאחר פטירתו ופטירת ה"כתב סופר" באותה שנה, כתב עליהם האדמו"ר רבי מנחם מנדל מדעעש, שהם היו "צדיקי הדור" (מעגלי צדק, ח"א, פרשת וארא).
[11], קנט, [1] דף. 16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרע בדף השער, משוקם בנייר דבק. חותמות. כריכת עור חדשה.
ספר ראשית למודים היה הספר המדעי הראשון שפורסם בעברית בעת החדשה. חלקו הראשון, המבוסס על מאמרים שפרסם המחבר - ברוך לינדא - ב"המאסף", יצא לאור בברלין 1788, ואילו החלק השני יצא לאור בדסאו 1810. לינדא היה משכיל יליד הנובר שבצעירותו הצטרף לחוג המשכילים היהודים בברלין. מטרתו המקורית של הספר הייתה להקנות חינוך מדעי לילדי היהודים. החלק הראשון יצא לאור בתקופת פריחת ההשכלה הגרמנית-יהודית, והוא העמיד נדבך חשוב בפרויקט המשכילי של בניית ארון ספרים יהודי חדש. חלק זה מוקדש למגוון תחומי דעת מודרניים: אסטרונומיה, זואולוגיה, בוטניקה, גאוגרפיה, אנטומיה ועוד, והוא מבוסס על ספר לימוד גרמני בן תקופתו. הוצאת הספר הייתה צעד מכונן בשינוי תפיסת החינוך למדעים. הוא התקבל בשמחה רבה בקרב חוגי המשכילים, ואלו פרסמו עליו שבחים רבים. גם בספר עצמו מובאים דברי ברכה מכמה משכילים מפורסמים, ביניהם נפתלי הירץ וייזל המעתיר את שבחיו על המחבר. הספר היה כמעט יחיד במינו, ובמשך עשרות שנים אפשר היה למצאו בספרייתם של משכילים רבים במרכז אירופה ובמזרחה, אך הוא חדר גם לקהילות שמרניות יותר. כעבור כמה שנים הועתקו חלקים ממנו לספרו הנודע של רבי פנחס אליהו הורוביץ - "ספר הברית". עם זאת, רבי פנחס אליהו כמו גם מחברים אחרים, לא ציינו כי העתיקו ממנו, ומנגד תקפו אותו בעמדותיו המנוגדות לדעת חז"ל, כגון בשרצים הפרים מן העיפוש (ראה ספר הברית ח"א מאמר יד פ"ח). הספר המשיך להיות נפוץ עד סוף המאה ה-19, בין השאר גם משום שכמעט ולא יצאו ספרי מדע משמעותיים במאה זו (מחקר מקיף על הספר ראה: ט' קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, ירושלים תשע"ד, פרק שני, עמ' 49-86).
העותק שלפנינו, עליו חתום רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר", הוא עדות חשובה להימצאות הספר גם בקרב ציבור היראים. ה"ערוך לנר" השתייך אמנם לאורתודוקסיה בגרמניה שהייתה משכילה יותר, ואף למד במשך תקופה באוניברסיטה בווירצבורג, אך הוא היה מגדולי הלוחמים ברפורמה.
בראש הספר צוואתו של המחבר ("צוואת רבינו יעקב זצלה"ה לבניו"), בה מופיע בסעיף ח' ציווי "מתנגדי" מעניין: "...ולא תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה, כי זהו הכל מעצת היצה"ר... רק בעת עשיית איזה מצוה או לימוד תורה יהיה בכונה ובשמחת הלב...". בסוף חלק ראשון נדפסו פרקים לתולדות ה"חכם צבי" (מאבות אבותיו של המחבר), מתוך החיבור "מגילת ספר" של רבי יעקב עמדין היעב"ץ.
בראש השער חתימות "הק' יהודה בר"י מודרן" - הגאון רבי יהודה מודרן מסיגט (תק"פ-תרנ"ד, החת"ס ותלמידיו, עמ' קסא-קסה). נולד בפרשבורג לאביו רבי ישעיה מודרן ונימול ע"י החתם סופר. היה הצעיר מבין תלמידי החתם סופר, וכבר בהיותו כבן שמונה שנים ישב לפניו. לפי המסופר, החתם סופר חיבב מאד את ה"עילוי" הקטן, ובעת השיעור היה מושיבו על ברכיו כבן יקיר. מפורסם עליו כי זכה ל"גילוי אליהו הנביא" שביקר בבית המדרש של ישיבת פרשבורג, ורבו החתם סופר אמר עליו כי יקבל את משכורתו מן השמים כפי שהתנהג עם אליהו הנביא (החת"ס ותלמידיו עמ' קסד, על פי ספר זכרון אשר, עמ' סא). לאחר נישואיו בשנת תקצ"ח עם נכדת בעל "תרומת הכרי", התגורר בסיגט והרביץ תורה לתלמידים.
בגליונות הספר מעט הגהות קצרות, בכתב-ידם של הגאון רבי משה שטרן אב"ד פאליאן-ריסקווא (תרי"ב-תרפ"ג), וחתנו הגאון רבי דוד שפרבר אב"ד בראשוב (תרל"ה-תשכ"ב).
[5], לט, [1] דף; נח דף. חסר דף [2] עם ההסכמות (במקור: [6], לט, [1] דף; נח דף). 35 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וכתמי רטיבות. בלאי וסימני עש, עם מעט פגיעות בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.
בראש השער, שתי שורות של הקדשה בכתב-יד וחתימת המחבר: "למזכרת תודה וזכרון עולם לאיש חשוב ומפואר חתן אחי, הנגיד כמה"ו ר' זלמן ניאמאן, ממני אוהבו הק' חיים סופר".
הגאון המפורסם רבי חיים זוסמן סופר אב"ד מונקאטש ובודפסט (תקפ"ב-תרמ"ו, החת"ס ותלמידיו, עמ' קלח-קמב), מגדולי גאוני הונגריה. מגדולי תלמידיו של ה"חתם סופר" בשנותיו האחרונות. נולד בפרשבורג לאביו רבי מרדכי אפרים פישל סופר, ונימול על-ידי החתם סופר. בגיל 11 כבר נודע כעילוי ונכנס ללמוד בישיבת ה"חתם סופר". כאשר נפטר רבו ה"חתם סופר" נסע ללמוד אצל המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר. במהלך נסיעתו לשם התארח בשבת בעיר אויהעל אצל האדמו"ר בעל "ישמח משה", שקירבו בחביבות ושמח מאד לשמוע מפיו מגדולת וקדושת רבו ה"חתם סופר" וענין הסתלקותו מן העולם. בשנת תרי"א נתמנה לרב בעיר יעמרינג, ומשנת תרכ"ח אב"ד מונקאטש. בשנת תרל"ט עבר לכהן כראב"ד הקהילה החרדית בבודפסט. מספריו: שו"ת מחנה חיים ח' חלקים; פלס חיים על מסכת גיטין; קול סופר על משניות; שערי חיים על התורה; ועוד.
מקבל הספר: רבי שלמה זלמן ניימן מווינה, חתנו של הגאון רבי יעקב שלום סופר מטאפאלשאן - אחי ה"מחנה חיים" (ראה: קינסטליכער, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רלה).
[3], ב-ע דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני עש קלים. חותמות. כריכת עור חדשה.
במפעל הביבליוגרפיה מופיע רישום של [2] דף נוספים בסוף הספר, שאינם מופיעים בעותק שלפנינו, ואינם מופיעים גם בעותק הסרוק בספריה הלאומית.
בדף השער הקדשה למתנת חתונה "מנחה הוא למזכרת לדורן דרשה", בכתב-יד וחתימת נכד המחבר: " הק' מאיר בלא"א מו"ה מנחם א"ש זצללה"ה...". בפינה הימנית העליונה של השער, הקדשה עצמית (מחוקה): "קיבלתיו דו"ד [דורון דרשה] מגיסי מו"ה מאיר מאונגוואר...". רישומים וחתימות נוספות: "הק' ישראל[?] ג----[?]" (חתום על גבי ההקדשה העצמית הנ"ל); "צבי שטראהלי".
בגליונות הספר, ארבע הגהות למדניות ארוכות (קצוצות), בכתב-יד מתקופת ההדפסה.
המחבר, הגאון רבי מאיר אייזנשטטר - המהר"ם א"ש (תק"מ-תרי"ב, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רצו-שג), מראשוני תלמידיו של ה"חתם סופר" ומגדולי רבני הונגריה. מחבר שו"ת אמרי אש וספרים נוספים. למד אצל חתם סופר כחמש שנים, ורבו ה"חתם סופר" אמר עליו "כי לא היה לו תלמיד המחכים רבותיו כמוהו" (החת"ס ותלמידיו, עמ' רצז).
[3], ו-קמח דף. 31 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וסימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור חדשה.
בשולי מסגרת השער של חלק א', חתימת יד קדשו של הגאון הקדוש רבי "משה נתנטע הלוי בהגאון המחבר זצוק"ל", בנו של המחבר (חתימה זו נעשתה לצורך אישור "בני המחבר" כי הספר איננו גנוב). בראש הדף הקדשת "דורון דרשה" בכתב-יד וחתימת "הק' יודא דוד טאוננבוים". רישומים, חתימות וחותמות שונות.
המחבר - הגאון המקובל רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז בעל "מנוחת אשר" (תקס"ו-כסלו תרל"ד 1806-1873), בנו של רבי שמואל הלוי אב"ד טשעטשע, וחתן רבי מאיר אלמאש אב"ד מאטרסדורף. תלמידם של רבי מאיר א"ש אב"ד אונגוואר ושל רבי קאפל חריף אב"ד ווערבוי. משנת תקצ"ד כיהן כארבעים שנה כאב"ד טשענגער. התפרסם כצדיק רופא חולים, בעל ידיעות רבות בחכמת הרפואה, עושה נפלאות ורושם קמיעות ומרשמי רפואה. רבים שנואשו ממרפא לחולייהם נהרו אליו. תמך בעניים, ביתומים ובאלמנות ודאג לחינוכם של יתומים ולהכנסתם לחופה. נערץ גם על גדולי החסידות, והיה מתכתב רבות בענייני קבלה עם האדמו"ר רבי מאיר מפרימישלן, שאמר עליו כי הוא יודע להתפלל לפי כל כוונות האריז"ל (שם הגדולים מארץ הגר, עמ' 35-36). רבי חיים יוסף מפיסטין בעל "תוספות חיים" (תלמיד ה"קדושת לוי" ובעל התניא) אמר עליו: "שלא מצא בכל מדינת אונגארין מקובל גדול כמותו, וכל כתבי האר"י ז"ל שגורים בפיו והוא על דרך תלמידי הבעש"ט" (תולדות המחבר, מנוחת אשר, חלק ב'). האדמו"ר הראשון מטאש רבי משולם פייש סג"ל לאווי התפרסם כפועל ישועות רק לאחר שהרב מטשענגער שלח אליו אנשים בבקשת ישועה. על פטירתו הפלאית מסופר כי בעת שלמד גמרא עם תלמידיו, הגיע באמצע השיעור למאמר "כשעלה משה למרום" (מסכת שבת, דף פח, ב), ולפתע קרא קריאת שמע ועלתה נשמתו לגנזי מרומים. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "מנחת אשר". תולדותיו וסיפור מעשיו הפלאיים נדפסו בהקדמות ספריו, ובספרים נוספים ("נפלאות אשר", "תולדות אנשי מופת", "בית אשר - אהל שרה", "רבן ומושיען של ישראל", ועוד). בניו וחתניו כיהנו ברבנות בהונגריה. ברבות השנים כיהנו עשרות מצאצאיו ברבנות בקהילות שונות.
בנו - החתום על הספר שלפנינו: הגאון הקדוש רבי משה נתן נטע הלוי יונגרייז (תקצ"ב-תרמ"ט), איש קדוש מגדולי רבני הונגריה. בעל "מנוחת משה" ו"תורת משה נתן". בשנת תרכ"ח נתמנה לרבה של טיסא-פירעד. כאביו, נודע כ"בעל מופת" שברכותיו מתקיימות תמיד ורבים נהרו לפתחו להתברך בישועות (ראה אודותיו בספר "תולדות אנשי מופת", עמ' מד-סו, ובספרים הנ"ל).
עותק חסר - [5], צג דף (במקור: [12], צג דף. חסרים דפים מההקדמה ו"דברי חכמה ומוסר" מאת ר' שמואל זאב יונגרייז, בן המחבר). 37 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. בדפים הראשונים והאחרונים: כתמי רטיבות, בלאי רב וקרעים חסרים בשוליים. חותמות ורישומים. כריכת עור חדשה.
בסופו של הכרך הראשון מופיע דף עם רשימת המנויים ("שמות החתומים"). דף זה נדפס רק במהדורה הראשונה.
רישומי "מוגה" (בעיפרון) בשלושה מהכרכים: בדפי המגן הקדמיים של חלק ב' וחלק ד', ובדף השער של חלק ג'.
בדף המגן הקדמי של הכרך הראשון מופיעה רשימה בכתב-יד עם סיכומי הלכות. בתחתית העמוד חותמת האדמו"ר "הרב יצחק אייזיק ראזינבוים, בן כ"ק הרה"צ המפו' מוה"ר י"ב ראזינבוים שליט"א אדמו"ר מסטראזיניץ, וחתן הרה"צ המפו' מוה"ר מאיר אייזיקזאהן שליט"א אדמו"ר מראמן".
בכרך השני עשרות הגהות ארוכות בכתב-יד, משני כותבים. בכרך זה חותמות שונות, בהן חותמתו של הרב יונה קאפליוואטסקי רבה של קאפערשטי, בסרביה [ראה אודותיו: גוטליב, אהלי שם, עמ' 171].
בדף המגן הקדמי של הכרך השלישי מופיעה הקדשה בכתב-יד: "מנחה נ(ו)תונה מאיתי לחתני הרב ה"ג אליקום געציל אליעז(י)ר נ"י".
סדרת ספרי המשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים, נתחברה ונדפסה ע"י רבינו בעל ה"חפץ חיים" במשך יותר מעשרים שנה. החלק הראשון נדפס בשנת תרמ"ד והדפסת שני החלקים האחרונים נסתיימה רק בשנים תרנ"ט-תרס"ב. במפעל בירור ההלכות והפסיקה למעשה טרח ויגע רבות (לפעמים בירר סוגיא שוב ושוב למעלה מ-36 פעמים). הספרים נתקבלו בכל קהילות ישראל, ונדפסו מהם מהדורות רבות. רבינו המחבר היה נוהג לבדוק כל ספר מקלקולי הדפוס והחלפת גליונות, ועל כל ספר שיצא מתחת ידו היה נוהג לרשום כי הוא "מוגה".
ארבעה כרכים: [1], ב-קנא, [1] דף; [1], ב-קנד, [1 דף ריק]; [2], ג-עו, עח-פ, [1], פא-קצה דף; [1], קצו-רצ דף. 22-23 ס"מ. מצב משתנה בין הכרכים. כתמים, בלאי וקרעים. בכרך א' קרעים חסרים בשער ובשולי הדפים הראשונים והאחרונים (עם פגיעות בטקסט במספר דפים). בכרך ב', סימני עש. בכרך ג', קרעים במספר דפים. קרעים חסרים בדף עז (הכרוך שלא במקומו, לאחר דף פ). כריכות חדשות, אחידות.
בסוף חלק ב' (לאחר דף קנד) נמצא דף מקורי ריק. בחלק מעותקי המהדורה הראשונה נדפס באותו מקום דף קנה, עם "לוח המפתחות" מחלקים א-ב, שאינו בעותק שלפנינו.
חלקי ה"משנה ברורה" נדפסו פעמים רבות בהדפסות סטריאוטיפיות. בדרך כלל קשה לברר אם אכן מדובר בהדפסה הראשונה. חלק א' שלפנינו הוא כפי הנראה מההוצאה הראשונה (על פי הדף האחרון עם רשימת "שמות החתומים"). חלק ב' שלפנינו, הוא כנראה גם מההוצאה הראשונה (על פי תאריך הצנזורה שמעבר לשער, משנת 1896, אך כאמור לעיל, לא נדפס בו דף קנה עם "לוח המפתחות" מחלקים א-ב). בכרך ג' - תאריך הצנזורה שמעבר לשער הוא משנת 1893 (כפי הנראה זו מהדורה שניה, שכן המהדורה הראשונה נדפסה בשנת תרנ"א), ובכרך ד' מופיע מעבר לשער תאריך צנזורה משנת 1904 (ההדפסה הראשונה היתה בשנת תרנ"א או תרנ"ט 1898, והמהדורה שלפנינו היא מהמהדורות החוזרות).