ספר בית אהרן, "על התורה ועל העבודה", מאת האדמו"ר רבי אהרן פרלוב מקרלין. ברודי, תרל"ה 1875. מהדורה ראשונה.
שני דפי שער.
בראש הספר "אזהרות קודש" והנהגות בדרך החסידות מאת שלשלת אדמו"רי קרלין-סטולין: רבי אהרן "הגדול" מקרלין, בנו רבי אשר (הראשון), בנו רבי אהרן (השני), ובנו רבי אשר (השני).
בדף ו (עמ' 11) נדפס "זמר לשבת מהרב הקדוש האלקי וכו' הרב ר' אהרן הגדול זצוקללה"ה מקארלין" - הפיוט הנודע "יה אכסוף נועם שבת". בהקדמה לספר שלפנינו מובא הטעם לקריאת שמו 'בית אהרון': "ומידי דברו [רבי אהרון השני] בכ"ק [=כתבי קודש] האלו קרא שמם בפיו הקדוש בית אהרון, כאשר יצא מפי זקנו הקדוש האלקי כו' מוהר"א [רבי אהרון 'הגדול'] מקארלין לבנו אדמו"ר כו' רבינו אשר זצקוללה"ה כאשר היה כבר עשר שנין שמע אביו זצ"ל מנגן הזמר יה אכסוף כו' בשבת קודש ושאל אותו היכן כתוב הזמר הזה והשיב בבית אהרן...".
[6], 316, [3], [2] עמ'. 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים. קרעים בדפי השער עם פגיעות קלות במסגרות השערים. קרע חסר בדף השער הראשון, עם פגיעה במסגרת השער, משוקם במילוי נייר והשלמה בצילום. קרעים חסרים בשולי מספר דפים נוספים. הדבקות נייר לחיזוק במספר מקומות. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 82.
ישנם הבדלים בין עותקי המהדורה הראשונה, שתוקנה תוך כדי הדפסתה. לדוגמה, בעותק שלפנינו מודפס בעמ' [4], הכיתוב: "להתודע ולהגלות שיש ת"י [תחת ידינו] הסכמות מצדיקי דורינו המפורסמים שליט"א ע"ד הדפסת הספר הק'. וגם הסכמות ואיסורים מחכמי ורבני ספרד... והשומע לדברינו ישכן בטח ושאנן, ותבא עליו ברכת טוב". בחלק מהעותקים מופיע קטע זה בנוסח שונה ובמיקום אחר [על שלבי הדפסת הספר ותיקונים בזמן ההדפסה, שהביאו להבדלים בין טפסים שונים של הספר, ראה: הרב א' שור, על דרכי כתיבת והדפסת ספה"ק בית אהרן, בית אהרן וישראל, שנה ו גליון א (לא), עמ' קלט-קמז].

ספר ערבי נחל, "חיבור נפלא על התורה", מאת רבי דוד שלמה אייבשיץ אב"ד סראקא. סדילקוב, [תקצ"ה 1835]. מהדורה שניה.
בדף הפורזץ של הכרך הראשון, מספר רישומים המעידים כי הספר שייך לאדמו"ר רבי יעקב אריה מראדזימין. בדף השער של הכרך הראשון, חותמת נכדו האדמו"ר רבי מנחם מנדל גוטרמן מראדזימין.
חותמת בדף הפורזץ: "יהודא ליבוש בהרב המנוח מ"ה יצחק זצללה"ה - גבאי ממעות ארץ הקדושה דק"ק פרשיטיק".
המחבר, הגאון הקדוש רבי דוד שלמה אייבשיץ (תקט"ו-תקע"ד, אנצ' לחסידות, א', עמ' תקא-תקג), מגדולי החסידות וגדולי ההוראה, אב"ד סורוקה. בשנת תקס"ט עלה לארץ ישראל, לעיה"ק צפת, ושם מנוחתו כבוד. קרובו רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב עליו בהסכמה "חריף ובקי בחדרי תורה כחד מן קמאי וכל מעשיו לשם שמים". כתב חיבורים רבים, ביניהם חיבורו ההלכתי המפורסם "לבושי שרד". ספרו "ערבי נחל" הפך לאחד מספרי היסוד בתורת החסידות. מאז הדפסתו הראשונה, נדפס הספר בלמעלה מעשרים מהדורות (ואף צורף למהדורת חומש).
האדמו"ר הקדוש רבי יעקב אריה גוטרמן מראדזימין (תקנ"ב-תרל"ד, אנצ' לחסידות, ב', עמ' רנד-רנו), מזקני האדמו"רים ומאבות החסידות בפולין ואיש ישועות מופלא. בילדותו נהיה לתלמיד החוזה מלובלין שהושיבו בין גדולי תלמידיו והעיד עליו כי הוא בעל נשמה גבוהה ביותר. היה גם תלמיד אהוב של המגיד מקוז'ניץ. במיוחד הסתופף אצל "היהודי הקדוש" מפשיסחה ואצל ממשיכו רבי בונים מפשיסחה, ונחשב מגדולי תלמידיהם לצד חבריו: השרף מקוצק, רבי יצחק מוורקי וחידושי הרי"ם. לאחר פטירת רבי יצחק מוורקי נתמנה כאדמו"ר לאלפי חסידים ונתפרסם כאיש קדוש ובעל מופת. תחת הנהגתו הפכה ראדזימין לאחד ממרכזי החסידות בפולין, ורבבות נהרו להתברך מפיו ולהיוושע מצרותיהם. ידוע כי כל אדמו"רי בית פשיסחה נהגו לשלוח אליו חסידים שנזקקו לישועה.
האדמו"ר רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן (תר"כ-תרצ"ד, אנצ' לחסידות, א', עמ' קצג-קצה) היה מגדולי האדמו"רים בפולין. עמד בראש קופת רבי מאיר בעל הנס "כולל פולין" (ביקר בארץ ישראל בשנת תרפ"ט, ותרם כסף להקמת המחיצה בכותל המערבי). בנו יחידו של האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע מראדזימין. בשנת תרע"ב הקים ישיבה בראדזימין והיה מוסר שם שיעורים מעת לעת. השאיר בכתובים למעלה ממאה כתבי יד, אך רק חלקם נדפסו. בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלה, ובזיווגו השני היה חתן האדמו"ר רבי יעקב משה סאפרין מקומרנא. היה חשוך בנים. לאחר פטירתו ירשו את כסאו בני-אחותו רבי יעקב אריה מורגנשטרן ממישקובה ורבי אברהם פנחס מורגנשטרן משדליץ.
שני כרכים. כרך ראשון: [2], א-יד, טז-לה, [1], לו-מח, נג-קב, צז-צח; מא דף. כרך שני: [1], מג-פה, פז-קסח דף. ספירת דפים משובשת. 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט. קרעים, בהם קרעים חסרים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. רישומים רבים בדף המגן של הכרך הראשון. חותמות. כריכות עור חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 471.
בהוצאה זו השמטות רבות מחמת הצנזורה. לפירוט ההשמטות, ראה: ח' ליברמן, אהל רח"ל, א, ניו יורק תש"מ, עמ' 372-373.

ספר משנה תורה, חלק שני, נשים-קדושה, עם המפרשים. [פיורדא, תקכ"ה 1765].
העותק של "היהודי הטוב מגוסטינין", עם חתימת יד קדשו בדף הראשון (דהויה): "זה הספר שייך לי הק' יחיאל מאיר ליפשיץ בהמנוח מ' יעקב צבי זצ"ל". לצדה חותמתו וחותמת בנו: "ליביש בהרב יחיאל מאיר זצ"ל ליפשיץ גאסטנין" (חותמת נוספת שלו בעמוד האחרון).
רישומים נוספים: "ישכר בער במ"ה יהודא ליב ---"; "לה' הארץ ומלואה הק' יוס' מייזלש (רבי יוסף מייזלש מק"ק זיחלין)".
האדמו"ר רבי יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין (תקע"ו-תרמ"ח; אנצ' לחסידות, ב, עמ' רז-רי), מגדולי מנהיגי החסידות בפולין, אחר פטירת רבו רבי מנחם מנדל מקוצק. נודע בכינוי "בעל התהלים" ו"היהודי הטוב מגוסטינין". ה"שפת אמת" מגור אמר עליו "כשאני מתפלל בתפילת 'שמונה עשרה' - 'ושים חלקנו עמהם' אני חושב על הגוסטניני".
רבי יחיאל מאיר נולד בעיירה אופוטשנה שבפולין. הוריו נפטרו בצעירותו והוא גדל אצל דודו, רבי שמואל נח ליפשיץ מבעזין, שקרבו לתנועת החסידות. למד בנעוריו אצל רבי משה יהודה לייב זילברברג בעל "זית רענן" מקוטנא, ולאחר נישואיו עבר ללמוד בעיירה גוסטינין. בהשפעתו של רבי מאיר מקוואהל, מוותיקי החבורה של פשיסחה, נסע אל רבי מנחם מנדל מקוצק, והפך להיות מבחירי תלמידיו. במשך תקופת הסתגרותו של הרבי מקוצק, היה רבי יחיאל מאיר בין היחידים שביקרוהו. כאשר נשאל הרבי מקוצק על ידי נאמן ביתו, רבי הירש טומשובר, מי הם ל"ו הצדיקים בדור, השיב לו: "מה חסר לך מיחיאל מאיר שלי...". בהשפעת רבו קיבל עליו רבי יחיאל מאיר את הרבנות בגוסטינין. נתפרסם כבעל מופת. ה"אבני נזר" אמר עליו: "הרב מגוסטנין פועל באמירת עשרה פרקי תהלים יותר משאני בכל תפלותי".
רסא, [1] דף. 34.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים. סימני עש קשים, עם פגיעות רבות בטקסט. הדף הראשון והאחרון מנותקים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים ובטקסט במספר מקומות. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת, עם סימני עש רבים.

ספר שו"ת הר"ן, שאלות ותשובות מאת רבינו נסים גירונדי. מיץ, [תקל"ו 1776].
עותק מיוחס, שעבר בירושה במשפחות רבנים ואדמו"רים - אדמו"רי סיגט וסאסוב.
רישומי בעלות וחתימות: חתימה (מטושטשת) של "הק' משה דוד אשכנזי" (אב"ד טולטשווא וצפת); בדף המגן האחורי רישום בעלות של הגאון רבי משה דוד אשכנזי, בחתימת בנו "הק' יואל אשכנזי" (אב"ד זלוטשוב); בדפי המגן הקדמיים רישומי בעלות המעידים שהספר שייך ל"הגאון הגדול... מו"ה יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט" (בעל "ייטב לב"); ובדף השער רישום המעיד שהספר שייך להאדמו"ר רבי חנוך העניך מאיר מסאסוב "חופ"ק קערעצקיע במדינת טשעכין סלאוואקי" (חתן ה"קדושת יו"ט" מסיגט, בנו של ה"ייטב לב").
בדפי המגן רישומים נוספים: רישום בכתב יד עתיק, שבו מוזכר "...הרבני הגאון החריף... הרב אב"ד דק' פראג"; רישום "קוויטל" של חסיד שרשם את שמו ושם אמו "ישראל בן רחל לישועה במ"ג", ורישום (בגרמנית) של טיוטת שטר חוב על סך 200 גולדן.
הרב הקדוש רבי משה דוד אשכנזי אב"ד טולטשווא וצפת (תקל"ד-תרט"ז, אישים בתשובות החת"ס, עמ' ש), בעל "תולדות אדם" ו"באר שבע", חותנו של האדמו"ר בעל "ייטב לב" מסיגט. לגזעו הקדוש מתייחסים האדמו"רים מסאטמר ומקלויזנבורג. כבר בגיל צעיר נתקבל לאב"ד העיר טולטשווא, ובמשרה זו כיהן כארבעים שנה. עלה לצפת בשנת תר"ד והיה ממקימי הישוב החסידי בצפת שלאחר הרעש. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה, הדפיס את ספרו "תולדות אדם" בדפוסו של רבי ישראל ב"ק בירושלים. את הספר חיבר בשנות השלושים לחייו, ורבי יעקב מליסא בעל "חוות דעת" כתב עליו בהסכמתו לספר: "הרב הגאון המפורסם מ' משה דוד... האי גברא לא צריך לדידי ולדכוותי, אך רצונו של אדם זהו כבודו ואין מסרבין לגדול". ביתו ובית מדרשו בצפת שוקמו ע"י נכדו האדמו"ר מקלויזנבורג, והיום שוכנים בהם מוסדות צאנז בעיה"ק צפת.
בנו הגאון רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב (תק"ע-כסלו תרמ"ב), תלמידו וחתן-חתנו של רבי יעקב מליסא בעל "נתיבות המשפט". מגדולי הרבנים ומרביצי התורה בגליציה. בין תלמידיו המובהקים היה הגאון המהרש"ם מברעזאן, שנסמך על ידו להוראה. מחבר הספר שו"ת מהר"י אשכנזי (מונקאטש, תרנ"ג). בתו נישאה לבן-דודה בעל ה"קדושת יו"ט" והיא אמו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר - שנקרא על שם סבו זה [בהסכמת האדמו"ר מסאטמר למהדורה החדשה של ספרו שו"ת מהר"י אשכנזי, הוא כותב עליו: "...זקני אבי אמי... הגה"ק מרן יואל אשכנזי האבדק"ק זלאטשוב... גאון וצדיק מדור הקדום... כי ידוע גאונו וצדקתו והעמיד תלמידים גאונים וגדולים..."].
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), חתן רבי משה דוד אשכנזי מטולטשווא. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. כיהן כאב"ד אוהעל וערים נוספות ובשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט, בה הקים ישיבה גדולה, שבתקופת פריחתה למדו בה כמאתיים תלמידים. מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
האדמו"ר רבי חנוך העניך דוב מאייער-טייטלבוים (תרמ"ד-תש"ג 1884-1942), אב"ד סאסוב וקרעצקי, מגדולי האדמו"רים והצדיקים בדורו. חתן בעל ה"קדושת יו"ט" מסיגט ובנו של רבי יוסף דוד מסאסוב, מצאצאי האדמו"ר רבי חנוך מאלסק בעל "לב שמח", ומצאצאי האדמו"ר רבי שלום מבעלז. קדוש וטהור, תלמיד חכם מופלג, נודע בתפילותיו הנלהבות והיה פועל ישועות עבור כלל ישראל. בצוואתו ציוה שלא לכתוב שום תואר על מצבתו, רק "שפעל ישועות לבני ישראל".
[1], נו דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים רבים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

ספר מלא הרועים, שני חלקים, כללי הש"ס והפוסקים, מאת האדמו"ר הגאון רבי יעקב צבי יאליש אב"ד דינוב. זולקווא, תקצ"ח [1838]. מהדורה ראשונה.
בדפי הספר ארבע הגהות למדניות בכתב-ידו של האדמו"ר רבי אורי לנדמן מסטרליסק, שלוש מהן חתומות בשמו: "הק' אורי". שש הגהות למדניות בכתיבה אחרת, שלוש מהן חתומות "זעירא פנחס" ואחת חתומה "מז"פ" [כנראה: ממני זעירא פנחס] - כפי הנראה, זהו כתב-יד אחיו וחתנו האדמו"ר רבי פנחס לנדמן מאוקנא.
מחבר הספר, האדמו"ר הקדוש רבי יעקב צבי יאליש (יולס) אב"ד דינוב (תקל"ח-תקפ"ה), מגדולי התורה והחסידות בגליציה. נולד בפרמישלא ונתגדל בבית סבו רבי יהודה ב"ר צבי אב"ד מז'יבוז', שם למד אצל הגה"ק רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה". כיהן ברבנות בערים דינוב, גלאגוב והוסאקוב. פרש מן הרבנות והתיישב בעיר מולדתו פרמישלא. תלמיד מובהק של צדיקי החסידות: החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב. מדבריהם הוא מביא בספריו תוך ציון התואר "מורי". גדול בנגלה ובנסתר, גאון מופלג ומחבר פורה שחיבר כ"ז ספרים, אך רק חלק מהם נדפסו: "מלוא הרועים" כללים בהלכה, "קהלת יעקב" כללים בקבלה, "ישרש יעקב", "אמת ליעקב" על התורה, ועוד.
האדמו"ר רבי אורי לנדמן מסטרליסק (תקצ"ח-תרע"ז, אנצ' לחסידות, א, עמ' רד-רה) היה נכדו של ה"שרף" רבי אורי מסטרליסק. רעייתו הייתה נינה של החוזה מלובלין. הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"שר שלום" מבעלז ורבי יצחק מנשכיז. כיהן ברבנות בערים ווישנוביץ שברוסיה, לעספיץ ופודול-אילואי שברומניה. היה גאון מופלג וגדול בתורה, והרבה לכתוב הגהות בשולי גליונות ספריו, בהן גם הגהות על הירושלמי. מחבר הספרים "אור יצהר", "שלמא רבא" ו"דמעות שליש - הספדים". "נהג לכתוב חידושיו בקנה של אווז, בדיו שיצר במו ידיו מעשן התנור שאסף מן הארובה" (מתוך תולדות משפחת לנדמן שנדפסו בסוף ספרו "אור יצהר", בני ברק תשנ"ו).
האדמו"ר רבי פנחס לנדמן מאוקנא (תר"ט?-תרפ"ט), היה אחיו הצעיר של רבי אורי לנדמן הנ"ל ובהמשך הפך לחתנו כשנשא לאשה את בתו שרה צירל. שימש ברבנות ואדמו"רות בערים קרילוב (פולין), דרוהוביטש ואוקנא (רומניה). הניח אחריו חידושים בכתובים ("אור יצהר", עמ' רי).
חותמות בשער, מחוקות בחלקן: "יעקב קאפיל..." [לרבי אורי ולרבי פנחס היה אח בשם רבי יעקב קאפיל לנדמן - האדמו"ר מקיטוב-טרנופול, מחבר "השיב לב אבות", אך לא ברור אם אלה חותמות שלו].
[2], צב; טז דף. חסר דף אחרון. 38 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים. בלאי רב וקמטים. סימני עש. ללא כריכה.
סטפנסקי חסידות, מס' 346.