שני מכתבים בחתימת-ידו של המשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג), הקשורים בידיד נעוריו דניאל לייבל: מכתב ששלח אל לייבל זמן קצר לפני מותו, ומכתב תנחומים ששלח אל בתו. ינואר-פברואר 1967. 1. מכתב אל דניאל לייבל, כתוב בכתב-ידו של אורי צבי גרינברג. כ"ו טבת תשכ"ז (8.1.1967). במכתב מברך אצ"ג את לייבל (כנראה, ליום הולדתו ה-75), ומתנצל שהברכה נעשית בכתב ובאיחור, בשל האבל שפקד אותו עם פטירת חברתו הקרובה מרים מרגולין-ייבין (1869-1966): " כל שנים שלושה ימים במשך כמה שבועות באתי ירושלימה ל'הדסה', כאשר שכבה מחוסרת הכרה: לא יכלה למות! הלב החולה שלה בכל ימי-חייה מוילנא עד תל אביב וירושלים (משמע: עשרות שנים; יובל!) החזיק מעמד והתעקש! ". הברכה עצמה נושאת אופי מלנכולי מעט – " קבל את ברכתי לך – מקרב לב באמת אעפ"י שעצוב מאוד שהאדם הולך ומזקין ולא שהוא יכול לחזור ל'תור הזהב' (המדומה בעצם) של הנעורים ", ונחתמת בשיר בן ארבע שורות: " כה דברי מברכך וידידך משכבר הימים \ כשהיה עוד עם יהודי גדול \ על אדמת הסלוים המרושעים \ ושירת נעורים חמה כשמש ". דף מקופל לשניים (2 עמ' כתובים), 21.5X28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים. קרעים קלים בשוליים ונקב זעיר בהצטלבות סימני הקיפול. 2. מכתב תנחומים לבתו של לייבל, המתרגמת ג'נטילה לייבל ברוידא ("ג. אריוך"), מודפס במכונת כתיבה עם תיקונים בכתב-יד. י"ג אדר תשכ"ז (23.2.1967). " הרי לא היית עוד בעולם עם ראשית ההפגשות שלי עם אבא בורשה, בימי הנעורים הספרותיים של הרנסנסה ביידיש של גליציה ואוקראיינא [...] ו'בטלומצקה 13' [בית ארגון הסופרים והעיתונאים בוורשה]... קריאת כתב-היד של שירי אבא לפני צאתם לאור בשם 'אין גרינעם לאמפן שיין' [ספר שיריו היחיד של לייבל; ורשה, 1922] [...] וכתיבת שירים שלו בעברית, בחשאי [...] היינו דור מלא שירה ואין דור כזה מסוג זה כאן... האחרון מחברי בורשה הליטרארית! ואין להשיב ". [1], דף, 27 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים. נקבים קטנים. מקור: ארכיון "מולד".