ספר עטרת חכמים, חלק ראשון, שו"ת על ארבעת חלקי שו"ע, וחלק שני, חדושים ופלפולים על הש"ס, מאת רבי ברוך פרנקל-תאומים, אב"ד לייפניק בעל "ברוך טעם". יוזפוב, [תרכ"ו] 1866.
[2], סג, [2]; סט דף. דף המפתחות נכרך בסוף החלק הראשון במקום בסוף החלק השני. 34.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים. חותמות. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

ספר חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם, מאת רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
ספרו המפורסם של הגר"ח מבריסק, שנדפס כ-18 שנה לאחר פטירתו, ע"י בנו הגרי"ז. ספרו זה, שבו השקיע הגר"ח את תמצית חייו, הוזכר על גבי מצבתו כהבטחה שהספר עתיד לראות אור: "השאיר אחריו ברכה בכתב-יד חבור גדול על הרמב"ם שיראה אור". מסיבות שונות התעכבה הדפסת הספר זמן כה רב. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה מחסור של 600 דולרים (סכום עתק בימים ההם) שנדרשו להדפסה. בשנות התר"צ יצא רבי יחזקאל אברמסקי, תלמידו המובהק של הגר"ח, ב"קול קורא" לעורר רבנים ונדיבים שירתמו להשגת תקציב להדפסת הספר. בקריאתו זו מגדיר הגר"י אברמסקי את הספר שלפנינו במילים אלו: "בספר הזה נכללו חדושי תורתו שהשמיע ברבים כשלש עשרה שנה בתור ראש הישיבה, בישיבה היותר מובהקה במתיבתא וולזין, שבהם סלל הדרך הנכונה איך להגיע ישר אל הנקודה שבתוך העגול שבכל ענין וענין בהבנת עומק ועיקר היסוד של הדבר הנדון, כשהוא לוטש, מיישר, מזקק ומלבן שרש ההלכה לכל סניפיה וענפיה...".
כשהחלה סוף סוף מלאכת הדפסת הספר, היו כמה ממעריצי תורת הגר"ח שלא הייתה להם הסבלנות להמתין עד שתושלם מלאכת ההדפסה. לכן, על פי בקשתם, כל קונטרס שיצא מהדפוס תיכף נשלח אליהם. ידוע על שלושה שנשלחו אליהם קונטרסים מיד כשנדפסו. היו אלה רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"דבר אברהם" מקובנא ורבי יחזקאל אברמסקי.
יצירה בפני עצמה היא ההקדמה המפורסמת שכתבו בני המחבר בראש הספר, שגם היא סולת מזוקקת, וכל מילה בה נכתבה בכובד ראש ולאחר התלבטויות מרובות. בהקדמת הספר נדפס שדרך לימודו של הגר"ח היא "עפ"י הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". משפט זה נכתב בהוראת ידיד נפשו של המחבר, המו"צ המפורסם של בריסק רבי שמחה זליג ריגר, אך בני המחבר הססו לכתוב כך. באותם ימים הגר"ח התגלה בחלום לרבי שמחה זליג, ואמר לו שכעת בעולם האמת הוא נוכח לראות שאכן דרך לימודו היא "על פי הדרך אשר הורו לנו רבותינו הראשונים". לאור זאת הסכימו בני המחבר להכניס את המשפט להקדמתם. מסופר שאת משפט הסיום "החותמים ברעדה בני הגאון המחבר זצוקללה"ה" כתב הגרי"ז כשידיו נתקפות רעד של ממש (ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 592-593, ובהערה 60).
על מעמדו המיוחד של הספר בעולם התורה, מיום צאתו לאור ועד לימינו, ועל התלאות והעיכובים בהדפסתו, ראה: ש' מלר, רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, פרק טו "ירושה לדורות", עמ' 545-616; א' סורסקי, מלך ביפיו, ירושלים תשס"ד, עמ' 282-287, 219-221.‎
[1], קיב דף. נייר איכותי. 33.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים רבים ובלאי. קרעים קלים. הדבקות נייר דבק בשולי שני הדפים הראשונים. רישום בכתב יד בדף השער. כריכת עור חדשה.
-----------------------------
לרקוד עם "ר' חיים" בהקפות בשמחת תורה
"כשהופיע בדפוס ספרו של הגרח"ס 'חדושי רבנו חיים הלוי', נתרגש ר' ברוך דוב [ליבוביץ] עד מאד בראותו את הספר, ולחש בשפתיו כמה פעמים: דעם הייליגען רבינ'ס ספר (ספרו של הרבי הקדוש). הוא ציוה להגיש יין לשלחן, ואמר שאלמלי היו מכירים באור הגדול שהופיע עכשיו על פני תבל, היו מובילים את הספר בתופים ומחולות. ולא נתקררה דעתו עד שמצא את ההזדמנות גם לזה. בשעה שחגגו בקמניץ את חגיגת חנוכת הבית של הבנין החדש של הישיבה (בחנוכה של שנת תרצ"ז) והובילו את ספרי התורה של הישיבה לבנין החדש תחת חופה בתופים ומחולות וכלי שיר, צעד ר' ברוך דוב בראש התהלוכה כשספרו של הגרח"ס בידו" (רבי ברוך דוב לייבוביץ, תל-אביב תשי"ז, עמ' פ). בהקפות בשמחת תורה בישיבת קמניץ, רקדו הגרב"ב ותלמידיו עם הספר של רבו המובהק (רבן של כל בני הגולה, א', ירושלים תשע"ד, עמ' 589).
לאחר פטירת מרן הגרש"ז אויערבאך, טיפל אחד הנכדים בחלוקת ירושת ספריו בין בני המשפחה. כששאל את דודו הגאון רבי שמואל אויערבאך באלו ספרים הוא מעוניין, הוא ביקש רק שני ספרים שהיה לו קשר רגשי אליהם, אחד מהם היה הספר חידושי רבנו חיים הלוי (מהדורה ראשונה). רבי שמואל סיפר אז, שבשעה שהספר יצא לאור, שלח אביו רבי שלמה זלמן מכתב מירושלים לעיר בריסק, בו ביקש מאת מרן הגרי"ז לרכוש את הספר, עם תשלום שצורף למכתב, והספר נשלח אליו בדואר מהעיר בריסק. רבי שמואל הסביר בכך את חשיבותו של ספר זה בעיניו. (עפ"י שמואל בדורו, ירושלים, תש"פ, עמ' שלו).

ספר העברונות, ענייני הלוח העברי – עיבור שנים, חישובים לקביעת המועדים ותקופות השנה, מאת רבי אליעזר בלין אשכנזי. זולקווא, [תקס"ה 1805].
עם טבלאות רבות ואיורים.
כד דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט (כולל קרעים בדף השער עם פגיעות במסגרת השער), משוקמים בחלקם במילוי נייר, עם השלמות בכתב יד במספר מקומות. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט ופגיעות במסגרת השער. כריכת עור חדשה.

ספר יסוד עולם, על ענייני קידוש החודש, עיבור השנה ואסטרונומיה, מאת רבי יצחק הישראלי. ברלין, [תקל"ז 1777]. מהדורה ראשונה שנדפסה ע"י רבי ברוך שיק משקלוב - מרואי פני הגר"א, מכתב יד שהיה בגנזי רבי צבי הירש אב"ד ברלין.
המחבר, רבי יצחק בן יוסף הישראלי, מחכמי טולדו שבספרד במאה ה-14, תלמידו של הרא"ש. את החיבור "יסוד עולם" כתב לבקשת רבו הרא"ש, וכפי שנכתב בשער: "חברו וגם חקרו הרב רבינו יצחק הישראלי תלמיד הרא"ש זלה"ה לרבו הרא"ש לדעת בישראל מה יעשה בחכמת העיבור...". הספר סוקר ענפים במתמטיקה הנחוצים להבנת כללי הלוח העברי ומדע האסטרונומיה.
את הספר הדפיס רבי ברוך שיק בברלין, על פי כתב יד שהיה בגנזי רבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין ובעידודו (רבי צבי הירש אף כתב הסכמה לספר). בהקדמתו כותב רבי ברוך באריכות על חשיבות לימוד החכמות ועל שאיפתו "להעתיק ספרים ללשון העברים בכל למוד ומדע...". בנוסח דומה התבטא רבי ברוך שיק בהקדמה לספר אוקלידוס, אותו הדפיס מאוחר יותר בהאג, בשנת תק"מ, ושם הוסיף כי הגר"א מווילנא הוא אשר ציווה עליו להעתיק מה שאפשר מחכמות העולם ללשון הקודש.
ברשימת המנויים על הספר, שנדפסה לאחר הקדמת רבי ברוך, מופיע בין היתר "החכם המפורסם מ' משה דעסא" – הוא משה מנדלסון. לאחר רשימת המנויים נדפס שיר לכבוד הספר והמו"ל, מאת נפתלי וייזל (באותם ימים התייחסו עדיין למנדלסון וחוגו בצורה מתונה ורבי צבי הירש לוין עמד עדיין בקשרי ידידות עם מנדלסון. מאבקו של רבי צבי הירש בתנועת ההשכלה החל רק בתקופה מאוחרת יותר. ראה על כך: ישראל א' שפירא, אסכולות חלוקות בשאלת תורה ומדעים בבית מדרשו של הגר"א, בדד, חוברת 13, תשס"ג, עמ' 12-15).
חותמות בעלות של רבי יעקב לנדא, אב"ד בני ברק.
[1], צג, [7] דף, 2 לוחות-שרטוטים מתקפלים (הודבקו לצידי דף סב ולדף [1] לאחר דף צג). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים קלים בשולי מספר דפים. קרע באחד מדפי השרטוטים, עם פגיעה באיורים. קרעים חסרים גדולים בארבעה מהדפים האחרונים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה ישנה, עם סימני עש קלים ושדרה מנותקת.
מקור: אוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.