ספר מחזיק ברכה, על שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, מאת רבי חיים יוסף דוד אזולאי. ליוורנו, [תקמ"ה 1785]. מהדורה ראשונה.
חתימה בדף השער: "הצבי הירשל לעהרן ס"ט" [מחכמי אמשטרדם].
חותמות בעלות של רבי יעקב לנדא, אב"ד בני ברק.
[2], קלו; קיד דף. דף סא/2 ודף סב/1 חסרים (כפי הנראה עקב פגם בהדפסה), והושלמו בכתב-יד. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, וכתמים כהים במספר דפים. קרע חסר עם פגיעה בטקסט בדף עב, משוקם במילוי נייר עם השלמה בכתב-יד. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.

ספר לקט הקמח, פירוש על המשנה, מאת רבי משה חאגיז. ואנזיבעק, [תפ"ו 1726]. מהדורה ראשונה.
בפירוש על סדר קדשים נדפסו איורי המנורה וכלי המקדש.
[4], סד, [2] דף. ללא דפים [3]-[12] בסוף, עם קונטרס "זכרון לבני ישראל", דברי מוסר ותוכחה מאת רבי יעקב חאגיז, אבי המחבר. 16 ס"מ. נייר כהה במיוחד. מצב בינוני. כתמים. סימני עש (בחלק מהדפים סימני עש גדולים), עם פגיעות בטקסט. אחד מן הדפים מנותק, עם קרעים חסרים ופגיעה בטקסט. הדבקת נייר בשולי דף השער, עם פגיעה בטקסט. כריכת קלף עתיקה, עם פגמים וסימני עש רבים.
מקור: אוסף משפחת רבי יעקב לנדא, רבה של בני ברק.

ספר אורים ותומים, על שלחן ערוך חושן משפט, חלק ראשון וחלק שני, מאת רבי יהונתן אייבשיץ. קרלסרוא, [תקל"ה-תקל"ז 1775-1777]. מהדורה ראשונה.
רבי יהונתן אייבשיץ ערך את חיבוריו על השולחן ערוך, אך זכה להוציא מהם רק את החלק הראשון של כרתי ופלתי לחלק יורה דעה, שנדפס בשנת תקכ"ד. בפרוייקט הדפסת חיבוריו עסק נכדו רבי ישראל אייבשיץ, שהדפיס את הספר שלפנינו ואת החלק השני של כרתי ופלתי, ועוד מספרי סבו הגדול.
בשער הספר נדפס: "ונתתי אל חושן המשפט את האורים ואת התומים - אשר חיבר אדונינו מורינו ורבינו הגאון הגדול המפורסים, זקן ויושב בישיבה, רבן של כל בני הגולה, כש"ת מוהר"ר יהונתן זצלה"ה, אשר הרביץ תורה בק"ק פראג ונתקבל לק"ק מיץ ובק"ק פירדא ומנוחתו כבוד בג"ק אה"ו, נ"ע [נוחו עדן] עד עמוד הכהן לאורים ותומים...".
לספר זה שנדפס לאחר פטירת רבי יהונתן אין הקדמה מהרב המחבר, אולם רבי יהונתן מזכיר חיבור זה בהקדמת ספרו "כרתי ופלתי". שם הוא מספר על תקופת מיץ בה החל לחבר את ה"אורים ותומים": "שמה הוחלתי לעשות חיבור על חושן משפט... לבוא במשפט כל דבר נעלם, פוסקים ראשונים ואחרונים... ויהי לי לעטרה ולמצנפת דברי הכהנים... הסמ"ע והש"ך. גלל כן קראתיו אורים ותומים...". הוא מספר על המלחמה בה איבד את רכושו וכי נמנע ממנו להדפיס את הספר, ועל תקופת רבנותו באה"ו, בה המשיך בעריכת הספר. הוא כותב כי בשל היקפו של החיבור התקשה להדפיסו: "לרוב איכותו ואריכות ענינו, נלאיתי נשוא בהוצאות הדפוס כי רוב הוא, אמרתי אצבע אלקים הוא זה להקדים חבורי על יורה דעה, שהוא דבר שוה לכל נפש קטן וגדול... לדעת המעשה אשר יעשון והדרך אשר ילכו בה".
מתוך הדברים בהקדמתו הנ"ל מתגלה כי חידושי רבי יהונתן נפוצו כבר בחייו ע"י כתבי היד של תלמידיו אשר רשמו מפיו את חידושי תורתו [כידוע, רוב חידושיו יצאו לאור על פי כתבי תלמידיו שהיו רושמים את דרשותיו ושיעוריו העמוקים], וכה הוא כותב: "...כי כאשר למדתי ברבים דברי הש"ע ומה שחידשה נפשי לא אצלתי מתלמידי להגיד להם את כל... והמה העתיקו הדברים להם למשמרת, ומאלה נפצו הארץ ללשונם בארצם, ונתחלקו לנוסחות רבות כי כל אחד כתב כפי ענינו והבנתו והשגתו עד שנולד מבוכה רבה ביניהם שני הפוכים בנושא אחד... אמנם בחיבור הזה סרה כל יתדות הדרכים ונמחה אבן הטועים וידעו כל העם בשל מי יצא ההוראה הזאת...".
בשער החלק הראשון רישומים רבים. חותמות "חבורת קנין ספרים דק"ק סטראפקוב". חתימה לא מזוהה בשער החלק השני.
שני כרכים. כרך ראשון: [1], רד דף. כרך שני: [1], רה-שפא, [3] דף (חסרים שני דפי המפתחות האחרונים של כרך ב'). 34.5 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. בלאי בחלק מהדפים (בעיקר בכרך הראשון). קרעים חסרים קטנים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות (כולל קרעים משוקמים בדפי השער). דף השער של הכרך השני הודבק על נייר לשיקום. רישומים בכתב-יד וחותמות. כריכות עור חדשות, לא אחידות.
סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 178.