כתב-יד, סדר התרת נדרים וסדר תשליך. [אסטי Asti, איטליה], תרס"ד [1904].
כתיבת סת"ם מרובעת-איטלקית באותיות גדולות ומנוקדות. קולופון הסופר בעמוד האחרון, בחתימת הסופר "רפאל לוצאטי בר מרדכי משה – אסטי, כ"ט אדר ה'תרס"ד".
בעיר אסטי שהיא אחת משלשת הקהילות באיטליה בהם נהג מנהג אפ"ם, היה מקובל להשתמש במחזורים וספרי תפילה שנכתבו בכתב יד. הסיבה לכך היא המנהג הייחודי של קהילות קטנות אלו, שלא הגיע לכדאיות של הדפסת מחזור בדפוס. מנהג אפ"ם הוא מנהגן של שלושת הקהילות אסטי, פוסאנו ומונקלבו (Asti, Fossano, Moncalvo), אותן ייסדו גולי צרפת שהתיישבו במחוז פיימונטה (Piemonte) שבאיטליה, לאחר הגירוש מצרפת במאה ה-14. רוב הגולים מצרפת קבלו עליהם את מנהגי התפילה של המקומות אליהם הגיעו, ורק יהודי שלוש הקהילות הנזכרות, המשיכו במנהגם ושימרו בכך את נוסח התפילה העתיק של מנהג צרפת. נוסח צרפת קרוב במקצת לנוסח האשכנזי, אך שונה ממנו גם בנוסח התפילה וגם בפיוטים הייחודיים לו. נוסח זה, שכונה מעתה "מנהג אפ"ם" על שם שלוש הקהילות - לא נדפס מעולם ונותר רק בכתבי-יד עתיקים.
יג, [4] דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כריכת בד מקורית, שדרה קרועה.

ספר כהנת אברהם, "פירוש חרוזי לחמשה ספרי תהלים", עם "אלה בני קטורה" - פרקי שירה בשיר חרוזי, ששה חלקים, מאת רבי אברהם בן שבתי הכהן מזאנטה. ונציה, [תע"ט 1719]. שבעה שערים.
לכל חלק מששת החלקים יש שער נפרד, ובתחילת הספר מופיע שער כללי לכל חלקי הספר, המאויר באיורים רבים. בשערי חמשת החלקים הראשונים: איורי דמויות מלאכים אוחזים בחצוצרות.
בדף השער של החלק הראשון: חתימת רבי בן ציון גירונדי, וחתימות בנו רבי מרדכי שמואל, החותם בחתימתו המקוצרת "הגש"ם", ובחתימתו המלאה: "לה"ו מרדכי שמואל בלא"א הח[כם] הנבון כמוהח"ר בן ציון גירונדי נר"ו".
רישום בעלות נוסף בדף המגן הקדמי: "לאברהם למקנה, אברהם הכהן מגלאגויא רבתי Abraham Cohn - Posen" [בעל "באר אברהם", פוזנן תרנ"ו]. בעמוד שלפניו נכתבו חרוזים בכתיבה איטלקית: "זכר תזכור ותשוח, כי בלב נבון חכמה תנוח, ולא תהיה כמוץ אשר ידפנו רוח, וברכת ה' עליך תנוח".
רבי מרדכי שמואל גירונדי (תק"ס-תרי"ב) אב"ד פאדובה, מקובל, ביבליוגרף, מורה בבית המדרש לרבנים בפאדובה, וחוקר תולדות חכמי איטליה. משנת תקצ"א כיהן 21 שנה כרבה של פאדובה. חיבר מספר ספרים בהלכה ובמוסר. התפרסם בעיקר על שם ספרו "תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה" (טריאסט, תרי"ג). על גדולתו בקבלה כתב אחד מחכמי דורו: "לא ראיתי איש שיש לו יד בתורת אמת כמו הרב המקובל הא-להי כמוהר"ר מרדכי שמואל... גירונדי". בנו רבי אפרים רפאל גירונדי כותב על אביו: "אב לאביונים... עניו כהלל, רבים השיב מעוון... בקי היה מאד בשו"ת ובפוסקים, וגם רבני דורו שאלו אותו בענין דינא והלכה, ותשובותיו אשר השיב לכלם ברוחב חכמתו הלא הן כתובות בשו"ת שלו הנקראות קבוצת כסף אשר נשארו בכתובים...".
א, [1] דף (חסר דף [2] שלאחר השער, עם פורטרט המחבר), ב-ח; מט; מ; ל (חסרים 4 דפים בחלק רביעי - דפים ט-יב, ובמקומם נכרך בטעות גליון הדפים ט-יב של חלק חמישי); כו; סד דף. דף השער הכללי (של ששת חלקי הספר) נכרך לאחר דף השער של החלק הראשון. 20 ס"מ. מצב טוב. קרע בדף השער של החלק הראשון, משוקם. דף השער הכללי מודבק על נייר לחיזוק מצדו האחורי. שלשת הדפים הראשונים מודבקים בשוליהם הפנימיים בחיזוקי נייר. כתמים. נקבי עש. כריכת קלף, עם פגמים קלים.

תפלות על הקברות, סדר התפלות שאומרים על הקברות בתשעה באב, בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים. [טורינו, תק"כ 1760, בקירוב]. פורמט כיס.
נדפס ללא שער, הטקסט מתחיל בעמוד הראשון. כולל תחינה מאת רבי ישראל איסרלין, סדר התרת נדרים, סדר צדוק הדין, ברכת המזון לאבלים, ועוד.
מד דף. 11.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קטנים במספר דפים. כריכה ישנה, עם פגמים.

Prammatica instituita da osservarsi dai singoli dell'università degli ebrei di Modena. דפוס Bartolomeo Soliani, מודנה, 1790. איטלקית ומעט עברית.
פרגמטיקה – חוברת תקנות מטעם הקהילה היהודית במודנה. בסוף החוברת נדפס אישור בעברית, חתום בדפוס בידי רבני מודנה.
"סדר הפרגמטיקה" או "סדר ההסכמה" היה תקנון התנהגות, שפורסם מטעם הנהלת הקהילות היהודיות אחת לכמה שנים. תקנון זה הכיל סעיפים שונים שעסקו בפרוטרוט בדרך ההתנהגות הנאותה בתחומים שונים: אופן השימוש המותר בבגדים ואריגים יקרים, בפאות, בתכשיטים ובאבני חן; צניעות בגדי הנשים ודרך התנהגותן במרחב הציבורי בקהילה; גודל הסעודות בשמחות שונות וההשקעה הכספית המקסימלית בשמחות נישואין; איסור ה"צחוק" – השתתפות במשחקי הימורים בקלפים, בקוביות וכדומה; ותקנות רבות נוספות. (על תולדות ה"פרגמטיקה", ראה: סימונסון, תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך שני, עמ' 386-395).
18, [1] עמ', 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים ומעט קמטים. רישום בכתב-יד בדף האחרון (חלק). עטיפת ניר, בלויה מעט.
מקור: עזבון פרופ' שלמה סימונסון.